פסוק א:אלה מסעי בני ישראל וגו' במדרש וכן בגמרא ארז"ל שכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, וכאן מה פסל שאמר אלה. עוד אומרו בני ישראל אשר יצאו, וכי היוצאים בלבד נסעו והנולדים לא נסעו. אלא אמר אלה מסעי בני ישראל ולא ערב רב, כי לא היה מסען של ערב רב כמו של ישראל, כי ישראל היו הולכים בתוך ענני כבוד והם היו מוליכין אותם שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, ולזה אמר ויסעו ויחנו לא אמר וילכו ויבאו, לומר שלא היו הולכים אלא שהיו מסיעין עצמן לבד, כי לא נאמר הליכה באלו המסעות, ומה שאמר וילכו דרך שלשת ימים ולא אמר וילכו שלשת ימים אלא דרך שלשת ימים, וכמו כן ת"א מהלך תלתא יומין, כלומר מהלך שלשת ימים נסעו בשעה אחת. לזה אמר בני ישראל אשר יצאו, אבל ערב רב משה הוציאם. וכן הוא אומר המוליכך במדבר הגדול והנורא, המוליכך לישראל שהיו כולם בלב אחד, לזה אמר בלשון יחיד, ולא ערב רב. ואמר לצבאותם לצבא שאתם, שהיא השכינה שהיתה עמהם במצרים, כי אמר אשר יצאו, וכי הם יצאו מעצמם, אשר הוציאם ה' מבעיא ליה, לזה אמר יצאו לצבאותם, כמ"ש בפרשת בא אל פרעה שאמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, ואח"כ אמר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם, ופירוש על, אחר שקדמו צבאותם יצאו, פירוש על, אחר, כמו ויבאו האנשים על הנשים, א"כ יצאו בני ישראל לא מעצמן אלא לצבאותם לצבא שאתם, שקדמה השכינה וחיילותיה ויצאו עמה שאינה יכולה ליפרד מהם:
פסוק ב:ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'. ודאי שכל מעשיו של משה הם על פי ה' שהוא נקרא נאמן שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, אלא משה לא רצה לכתוב אלו המסעות להזכיר להם כל המקומות שהכעיסו בהם למקום, א"ל הקב"ה משה כתוב כדי שלא יאמרו שמידי היתה זאת להם להוליכם ולהניעם במדבר מ' שנה, או כדי שלא תאסף אל עמיך, כתוב והודיעם שמידם היתה זאת להם, והם בחרו בדרכיהם, כי הכוונה לא היתה אלא למהר ביאתם כמ"ש בפרשת אלה הדברים, אחד עשר יום מחורב, פירש"י ז"ל והוא מהמדרש, א"ל משה ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב עד קדש ברנע כדרך הר שעיר ואף היא מהלך י"א יום, ואתם הלכתם בג' ימים, כ"כ היתה השכינה מתלבטת למהר ביאתכם, ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר מ' שנה, ע"כ. לזה מנה כאן כל המקומות שהכעיסוהו, לומר שהם סיבת כל המסעות, לזה אמר למסעיהם הם גרמום ויהיה פירוש לצבאותם על זה הדרך לדעתם ולרצונם, כמו שאמרו רז"ל כל מעשה בראשית לדעתם נבראו ובצביונם נבראו שנאמר וכל צבאם, לזה נכתבו אלו המסעות, כל מסע ומסע בשמו, לומר שהם הגורמים:
פסוק ב:עוד נכתבו אלו המסעות כל מסע ומסע בשמו, להגיד שבחן של ישראל, שלא תאמר כשהיה המקום טוב כמו אלים וכמו הר שפר שהוקשה להם נסיעתם משם, וכשהיו חונים במקום רע כמו תבערה ומסה שהיה קשה עליהם חנייתם שם, לזה אמר שהיה להם כל המקומות בשקול אחד, ויסעו מקהלתה ויחנו בהר שפר, ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה שהוא מקום רע. ולזה תמצא באלים שאמר ויסעו ממרה ויבאו אלימה, לא אמר ויחנו באלים אלא ויבאו אלימה ויחנו שם, לומר שבסיבת הביאה שבאו שם לזה ויחנו שם, לא בשביל שהיו שם שתים עשרה עינות מים, שזו לא היתה סיבת חנייתם שם אלא הביאה שבאו לשם, ולזה שינה ואמר ויבאו ולא אמר ויחנו באלים ושם י"ב עינות מים, שהיה נראה שבשביל י"ב עינות מים ושבעים תמרים חנו שם אלא ויבאו ויחנו שם, לומר שבשביל שבאו שם חנו שם, והיא הסיבה לא העינות מים, ויחנו שם כמו שחנו בשאר מקומות ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. למה ב"פ מוצאיהם למסעיהם, ואח"כ אמר ואלה מסעיהם למוצאיהם. ועוד קודם אמר מוצאיהם למסעיהם ואח"כ הפך ואמר מסעיהם למוצאיהם, אלא כשהיו ישראל במצרים ירדה השכינה וצבאותיה למצרים, וכשיצאו יצאה השכינה וצבאותיה שנאמר יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, לזה אמר אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם, למול צבאותם, צבא שאתם שהיא צבא השכינה, לזה אמר ב"פ מוצאיהם למסעיהם, א' הוא על השכינה שהיא הוציאה אותם, שאילולא היא לא יצאו, א"כ היא מוציאה אותם למסעיהם, שעל ידה הם נוסעים שנאמר ויסעו על פי ה', הנסיעה היא לישראל אבל בה אין שייך נסיעה וחנייה, זהו למסעיהם, מסעיהם למוצאיהם הוא על ישראל שהיתה נסיעתם למול השכינה, שכל מקום שהיה חונה שם הענן שם היו חונים, א"כ מסעיהם היה למול מוצאיהם. ואמר ביד משה ואהרן, יובן זה ממה שאמר המדרש ז"ש הכתוב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן, מה הצאן אין מכניסין אותן לצל קורה כך ישראל מ' שנה לא נכנסו לצל קורה, ד"א מה הצאן אין כונסין להם אוצרות אלא רועים במדבר כך ישראל כל מ' שנה נזונו בלא אוצרות, ד"א מה הצאן במקום שהרועה מנהיגם הם נמשכות כך ישראל כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעין אותם היו נוסעים אחריהם, ע"כ לזה אמר ביד משה ואהרן:
פסוק ב:עוד אפשר לומר למה נכתבו כל המסעות הללו, לומר לך שהמסעות הם מ"ב, לפי שבשם מ"ב ברא הקב"ה את העולם, וכדי שלא תהא הבריאה של זה העולם לבטלה, כי לא נברא אלא בשביל ישראל, שנקראו ראשית, לזה היו המסעות מ"ב, והקיפם את כל העולם לומר שלא נברא אלא בשבילם וג"כ צפה הקב"ה שעתידין ישראל לגלות מארצם ולהתפזר בד' כנפות הארץ, לזה הוליך ס' רבוא ומשה ואהרן וע' זקנים והארון והמשכן והיו חונים ומקימין המשכן ועושים שם קרבן, כדי שאם יבא שם שום אחד מישראל שימצא מנוח ומרגוע ויקלוט אותו המקום ולא יקיאנו, כי להם נברא. ויסעו ויחנו, לא אמר וילכו ויבאו, לומר שלא היו הולכים ברגליהם כמו הולכי דרכים, כי הענן היה נושאם אלא היו כמסיעין עצמן לבד, וכשהיה חונה עמוד הענן מצאו עצמן חונים, לזה לא אמר ונסעו וחנו אלא ויחנו, שמצאו עצמן חונים כבר, זהו ויחנו. וכל זה לבני ישראל לא לערב רב. ולזה אמר ב"פ אלה מסעי בני ישראל ויסעו בני ישראל, לחזק הענין, שלישראל היתה נסיעה כזאת, לא לערב רב, שהם היו הולכים ברגליהם. וכן נאמר המוליכך, לך לבדך, וכן נאמר ורגלך לא בצקה, אמר רגלך בלשון יחיד שהוא על ישראל שהם גוי אחד בלב אחד. וכן אמר בתחלת הספר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, ולא לערב רב. ואפשר לפי שא"ל הקב"ה לך רד מגדולתך לפי שהוציאם, לזה מנע מהם הדבור. ואפשר עוד לומר שכלו בתבערה ובמסה ובקברות התאוה:
פסוק ב:ד"א מוצאיהם למסעיהם על פי ה', לומר שתכלית מוצא האדם לזה העולם הוא לנסוע על פי ה', שיהיה צדיק ויתרצה בו הקב"ה וימות בנשיקה, לזה אמר מוצאיהם למסעיהם על פי ה', לומר שלא יצאו לעולם אלא למסעיהם על פי ה' כמ"ש ואלה מסעיהם למוצאיהם, כלומר ואלה שהם ישראל מסעיהם למוצאיהם, כלומר ממה שאירע להם כמה תלאות שבאו עליהם בעמלק ובוירד העמלקי והכנעני, ויהיה פירוש מוצאיהם, מאורעותיהם, כמו אשר מצאתם בדרך, והכל היה כדי לזכותם שלעת הנסיעה יהיו צדיקים וכשרים ונקיים שלא ירגישו במיתה אלא כמי שנוסע ממקום למקום, זהו למסעיהם:
פסוק ב:עוד אלה מסעיהם למוצאיהם, לומר שנסיעתם מן העולם היתה כיציאתם, מה יציאתם בלא חטא כן נסיעתם, לזה אמר אלה מסעי בני ישראל, בני היחס והשררה, כי דורו של משה היו דור דעה שראו את הקב"ה ואמרו זה אלי ואנוהו וגו' ושמעו וי שנאמר מן השמים השמיעך את קולו וגו', וחומר השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, וראו נפלאותיו וגבורותיו. וכן אמרו בזוהר משה וששים רבוא כלהו מעלמא דאתי:
פסוק ג:ויסעו מרעמסס בחדש הראשון וגו'. ואח"כ חזר ואמר ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכות, יאמר תיכף החניה ויחנו בסכות, דהא הנסיעה כבר נאמרה, ועוד למה בפסוק ראשון לא אמר בני ישראל, וכאן אמר ויסעו בני ישראל. ויובן זה מהמדרש שאמר מרעמסס לסכות מהלך מ' פרסה והלך קולו של משה מ' פרסה, ואל תתמה שהרי הוא אומר ויאמר ה' אל משה וגו' קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וגו' והיה לאבק על כל ארץ מצרים, והלא דברים ק"ו ומה אבק שאין דרכו להלוך כו'. א"כ כהרף עין נסעו בני ישראל לסכות, לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים. א"כ בפסוק ראשון אינה נסיעה כמו שאר נסיעות ממקום למקום אלא קיבוץ שנתקבצו שם לשעה ממהלך מ' פרסה, וכן ארז"ל במקום אחר, אמר הקב"ה כשהייתם במצרים מהלך מ' ימים הייתם מפוזרים בה, וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפוזרים בכל הארצות ואני אקבץ אתכם, שנאמר ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו וגו'. ובפסוק שני היא נסיעה ממש. ואמר בני ישראל מה שלא אמר כן בפסוק ראשון, לפי שבנסיעה ראשונה נסעו עמהם ערב רב בקולו של משה, שכן בפרשת בא אל פרעה אמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף רגלי וגו' וגם ערב רב עלה אתם, לזה לא נכתב בני ישראל, אבל בנסיעה ממש אמר בני ישראל, ומכאן ואילך לא אמר במסעות בני ישראל, כי מהראשונה נלמוד לכולם שלא היו הולכים ברגליהם אלא נסיעה לבד לבני ישראל כמ"ש. ומזה המאמר יבא ראיה לדברינו:
פסוק יד:ויסעו מאלוש ויחנו ברפידים ואין מים וגו' אע"פ שלא היה מים חנו שם, וא"ת הרי הבאר היה הולך לפניהם, כבר ארז"ל כי אין מים אלא תורה, שרפו ידיהם מן התורה, זהו ולא היה שם מים, שם לא היה אבל במקומות אחרים היה, כשהיו עוסקין במים הרוחניים שהם מזון הנשמה, היה הבאר שהוא מזון הגוף מתגלגל והולך לפניהם, וכשלא היו עוסקין בתורה היה נכסה מהם, לפי שהבאר רוחני ונתגשם למי שעוסק ברוחניות. ובמדרש אמרו ולא מצאו מים, אף בכליהם, שנאמר ואדיריהם שלחו צעיריהם למים וגו':
פסוק לז:ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום וגו'. למה נקבר כאן, אלא לומר כמו שהמדינה שהיא על הספר (פירוש בסוף תחום המלכות), מחזקים אותה בחומה ובמבצרים ובכל מיני חזוק כדי שלא יבא עליה מלכות אחרת ויכבשה, כן כאן לפי שהוא קצה ארץ אדום, נקבר שם אהרן להיות מבצר ומגן על ארץ ישראל שלא יעבור אדום, וכן ההר בקצה ארץ אדום ס"ת למפרע מצור אלא שה"א במקום וא"ו כמו, ולזה חזר פעם אחרת ואמר ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר, לומר ששם שלמו ימיו ושנותיו כדי שימות שם לסיבה הנזכרת לזה אמר בפרשת חקת ויסעו מהר ההר לסבוב את ארץ אדום, לסבבו ולהקיפו מכל צדדיו ונסמכה לפרשת וישמע הכנעני, לומר שלא היה מגן עליהם מאדום לבד אלא היה ג"כ מגן על הכנעני, כמ"ש בפרשת חקת ויתן את הכנעני ויחרם אתהן. ואהרן מת בר"ח אב ונסעו אח"כ ח' מסעות, ובמסע ח' שהוא יום ט' אמר עד אבל השטים, רמז על ט' באב שיהיה אבל גדול לישראל וישוממו ויגלו מארצם וממקומה, ועד שלא יבא יום זה נאסף אהרן, כי בכל שנה היה יום זה אבל לישראל, ומפני הרעה נאסף הצדיק:
פסוק לז:ובמדרש תנחומא. מפני מה זכו מקומות אלו ליכתב בתורה, על שקבלו ישראל, ועתיד הקב"ה ליתן להם שכר, שנאמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן, כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון, המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו. ומה מדבר ע"י שקבלה את ישראל כך, המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו עאכ"ו, אתה מוצא שהמדבר עתיד להיות יישוב והיישוב מדבר, היישוב מדבר, שנאמר ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, והמדבר יישוב שנאמר אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים, את מוצא עכשיו שאין אילנות במדבר ולעתיד יהיו שם אילנות, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדם ועץ שמן, אתה מוצא עכשיו שאין דרך במדבר שכולו חול, ואין שיירא מהלכת אלא בלילה לאור הכוכבים, ועתיד להיות שם דרך שנאמר אשים במדבר דרך וכתיב והיה שם מסלול ודרך, ע"כ. ורבינו בחיי ז"ל כתב ב' טעמים למה נכתבו המסעות, עיין בספרו. ויש למעלה בתחלת הפרשה טעם למה נכתבו המסעות עיי"ש:
פסוק נא:כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען. לפי שיש להם מ' שנה מיום שיצאו ממצרים היו תאבין אימתי נגיע לתחום א"י, ועתה שבאו לתחום א"י, אמר להם הואיל ואתם עוברים את הירדן אתם באים לארץ כנען, כאדם שבא בדרך כשנתקרב למדינה ובנו עמו מבשרו לומר באנו למדינה. ורז"ל אמרו נסים של ירדן יהיו לכם סימן שכמו שיעשה ה' לכם נסים בירדן שתעברו בו ברגל בלי שום צער, זה יהיה לכם סימן שכן יעשה לכם כשתבאו לארץ בלי שום צער ובלי מלחמה, כי ה' הוא ילחם לכם. ורש"י ז"ל כתב אמר להם משה לישראל והורשתם את יושבי הארץ, על מנת כן אתם באים, ואם לאו מים באים ושוטפים אתכם, וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן והורשתם וגו', ע"כ. והורשתם את הארץ, ת"א ותירתון ית ארעא, א"כ יאמר וירשתם, כי מלת והורשתם יוצא לאחרים, וכן אמר לרשת אותה, יאמר וירשת אותה, וכן אמר והתנחלתם את הארץ בגורל, היל"ל ונחלתם, אלא כדי שלא יוציאו לעז על הגורל אמר כן, ואמר והורשתם את הארץ כי לכם נתתי את הארץ לרשת, יאמר הארץ היא נתונה לכולכם וכל אחד ואחד מכם זכה בכולה, אבל כשיפול הגורל בצפון מורה חלק שהיה לו בשאר הרוחות. זהו והורשתם, תחשבו שאתם מורישים זה לזה כדי שלא יקשה עליו כשיפול הגורל שלו באיזה מקום יחשוב כאילו החליף שאר רוחות ברוח זה, כל זה רמז שיהיה ביניהם אהבה ואחוה, ולא יחשוב מי שהוא בצפון שהוא מובדל מאחיו שבדרום, זהו כי לכם נתתי את הארץ לרשת, כמו שהאב מוריש לבניו בלב שלם כן אתם. זהו אומרו זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל, לא אמר תנחלו אלא תתנחלו זה מזה, וזהו אומרו אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה כי לקחו מטה הראובני ומטה בני הגדי לקחו נחלתם, פירוש כי, דהא, יאמר כמו שמטה הראובני לא היה ביניהם גורל אלא כל אחד לקח ברצון כולם במעמד כולם, כמ"ש בסוף פרשת מטות שאמר ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן את ממלכת סיחון וגו' ואת ממלכת עוג וגו', נתן להם דרך כלל לעריה בגבולות ערי הארץ, ואח"כ אמר ויבנו בני גד וגו' ובני ראובן בנו וגו'. על זה הדרך צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, כי הגורל אינו אלא לשכך האוזן כדי להניח דעתם, שנאמר מדנים ישבית הגורל. וכפי מה שארז"ל בגמרא פרק יש נוחלין שמשונה נחלה זו משאר נחלות, ששאר נחלות החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים, כי ליוצאי מצרים נחלקה, כגון ב' אחים מיוצאי מצרים לאחד עשרה בנים ולאחד ב' בנים, נותנים לאלו עשרה בנים חלק אחד ולאלו ב' בנים חלק אחד, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, ובאים אלו עשרה בנים וחולקין ביניהם בשוה, וכן אלו ב' בנים מחלקים אותו החלק לשנים. ועיי"ש במקומו ותמצא שהחיים מורישים את המתים, שאין נוטלים בראשונה כסכום מניינם של באי הארץ אלא באי הארץ מחזירים הנחלה ליוצאי מצרים, והם מנחילים להם. א"כ והורשתם שמורישים אותה ליוצאי מצרים. וזה היה לפי שייעדם הקב"ה ליוצאי מצרים שהם יורישוה לבניהם, שנאמר ונתתי אותה לכם מורשה, לא אמר ירושה, לפי שגלוי לפניו יתברך שלא יכנסו לארץ, לזה אמר מורשה, לומר שהם המורישים, וכדי להפיס דעתם שלא נכנסו לארץ הואיל והם הם המורישים ה"ל כאילו הם נחלוה:
פסוק נה:והיה אשר תותירו מהם לשכים וגו'. במדרש, אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי כי החרם תחרימם, ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה החיה יהושע, הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים שלשכים בעיניכם ושלצנינים בצדיכם, לפיכך צריך לומר דברי ירמיהו כו'. אמר לפיכך צריך לומר דברי ירמיהו, כלומר צריך לקונן קינות איכה שהם דברי ירמיהו. תותרו, בגימ' הוא ירמיהו שיצא מרחב הזונה עה"כ. זהו וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה, שהיה מתנבא על חרבן הבית ועל חרבן ירושלים, לזה אמר והיה אשר תותירו, שודאי תותירו, לפי שנשבעו לה פינחס וכלב:
