א אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃ ב וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־מוֹצָאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָאֵיהֶֽם׃ ג וַיִּסְע֤וּ מֵֽרַעְמְסֵס֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן מִֽמָּחֳרַ֣ת הַפֶּ֗סַח יָצְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־מִצְרָֽיִם׃ ד וּמִצְרַ֣יִם מְקַבְּרִ֗ים אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֧ה יְהוָ֛ה בָּהֶ֖ם כָּל־בְּכ֑וֹר וּבֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה שְׁפָטִֽים׃ ה וַיִּסְע֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵרַעְמְסֵ֑ס וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּסֻכֹּֽת׃ ו וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַמִּדְבָּֽר׃ ז וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵתָ֔ם וַיָּ֙שָׁב֙ עַל־פִּ֣י הַחִירֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵ֖י בַּ֣עַל צְפ֑וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ לִפְנֵ֥י מִגְדֹּֽל׃ ח וַיִּסְעוּ֙ מִפְּנֵ֣י הַֽחִירֹ֔ת וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֨לְכ֜וּ דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בְּמִדְבַּ֣ר אֵתָ֔ם וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמָרָֽה׃ ט וַיִּסְעוּ֙ מִמָּרָ֔ה וַיָּבֹ֖אוּ אֵילִ֑מָה וּ֠בְאֵילִם שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֞ה עֵינֹ֥ת מַ֛יִם וְשִׁבְעִ֥ים תְּמָרִ֖ים וַיַּחֲנוּ־שָֽׁם׃ י וַיִּסְע֖וּ מֵאֵילִ֑ם וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־יַם־סֽוּף׃ יא וַיִּסְע֖וּ מִיַּם־ס֑וּף וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּר־סִֽין׃ יב וַיִּסְע֖וּ מִמִּדְבַּר־סִ֑ין וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּדָפְקָֽה׃ יג וַיִּסְע֖וּ מִדָּפְקָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאָלֽוּשׁ׃ יד וַיִּסְע֖וּ מֵאָל֑וּשׁ וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ם וְלֹא־הָ֨יָה שָׁ֥ם מַ֛יִם לָעָ֖ם לִשְׁתּֽוֹת׃ טו וַיִּסְע֖וּ מֵרְפִידִ֑ם וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ טז וַיִּסְע֖וּ מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּקִבְרֹ֥ת הַֽתַּאֲוָֽה׃ יז וַיִּסְע֖וּ מִקִּבְרֹ֣ת הַֽתַּאֲוָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּחֲצֵרֹֽת׃ יח וַיִּסְע֖וּ מֵחֲצֵרֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּרִתְמָֽה׃ יט וַיִּסְע֖וּ מֵרִתְמָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּרִמֹּ֥ן פָּֽרֶץ׃ כ וַיִּסְע֖וּ מֵרִמֹּ֣ן פָּ֑רֶץ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּלִבְנָֽה׃ כא וַיִּסְע֖וּ מִלִּבְנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּרִסָּֽה׃ כב וַיִּסְע֖וּ מֵרִסָּ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּקְהֵלָֽתָה׃ כג וַיִּסְע֖וּ מִקְּהֵלָ֑תָה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּהַר־שָֽׁפֶר׃ כד וַיִּסְע֖וּ מֵֽהַר־שָׁ֑פֶר וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּחֲרָדָֽה׃ כה וַיִּסְע֖וּ מֵחֲרָדָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמַקְהֵלֹֽת׃ כו וַיִּסְע֖וּ מִמַּקְהֵלֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּתָֽחַת׃ כז וַיִּסְע֖וּ מִתָּ֑חַת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּתָֽרַח׃ כח וַיִּסְע֖וּ מִתָּ֑רַח וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִתְקָֽה׃ כט וַיִּסְע֖וּ מִמִּתְקָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּחַשְׁמֹנָֽה׃ ל וַיִּסְע֖וּ מֵֽחַשְׁמֹנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמֹסֵרֽוֹת׃ לא וַיִּסְע֖וּ מִמֹּסֵר֑וֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּבְנֵ֥י יַעֲקָֽן׃ לב וַיִּסְע֖וּ מִבְּנֵ֣י יַעֲקָ֑ן וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּחֹ֥ר הַגִּדְגָּֽד׃ לג וַיִּסְע֖וּ מֵחֹ֣ר הַגִּדְגָּ֑ד וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָטְבָֽתָה׃ לד וַיִּסְע֖וּ מִיָּטְבָ֑תָה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעַבְרֹנָֽה׃ לה וַיִּסְע֖וּ מֵֽעַבְרֹנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃ לו וַיִּסְע֖וּ מֵעֶצְי֣וֹן גָּ֑בֶר וַיַּחֲנ֥וּ בְמִדְבַּר־צִ֖ן הִ֥וא קָדֵֽשׁ׃ לז וַיִּסְע֖וּ מִקָּדֵ֑שׁ וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּהֹ֣ר הָהָ֔ר בִּקְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃ לח וַיַּעַל֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן אֶל־הֹ֥ר הָהָ֛ר עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם בִּשְׁנַ֣ת הָֽאַרְבָּעִ֗ים לְצֵ֤את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֖י בְּאֶחָ֥ד לַחֹֽדֶשׁ׃ לט וְאַהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֧שׁ וְעֶשְׂרִ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה בְּמֹת֖וֹ בְּהֹ֥ר הָהָֽר׃ מ וַיִּשְׁמַ֗ע הַֽכְּנַעֲנִי֙ מֶ֣לֶךְ עֲרָ֔ד וְהֽוּא־יֹשֵׁ֥ב בַּנֶּ֖גֶב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן בְּבֹ֖א בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ מא וַיִּסְע֖וּ מֵהֹ֣ר הָהָ֑ר וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּצַלְמֹנָֽה׃ מב וַיִּסְע֖וּ מִצַּלְמֹנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּפוּנֹֽן׃ מג וַיִּסְע֖וּ מִפּוּנֹ֑ן וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאֹבֹֽת׃ מד וַיִּסְע֖וּ מֵאֹבֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּעִיֵּ֥י הָעֲבָרִ֖ים בִּגְב֥וּל מוֹאָֽב׃ מה וַיִּסְע֖וּ מֵעִיִּ֑ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּדִיבֹ֥ן גָּֽד׃ מו וַיִּסְע֖וּ מִדִּיבֹ֣ן גָּ֑ד וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעַלְמֹ֥ן דִּבְלָתָֽיְמָה׃ מז וַיִּסְע֖וּ מֵעַלְמֹ֣ן דִּבְלָתָ֑יְמָה וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּהָרֵ֥י הָעֲבָרִ֖ים לִפְנֵ֥י נְבֽוֹ׃ מח וַיִּסְע֖וּ מֵהָרֵ֣י הָעֲבָרִ֑ים וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃ מט וַיַּחֲנ֤וּ עַל־הַיַּרְדֵּן֙ מִבֵּ֣ית הַיְשִׁמֹ֔ת עַ֖ד אָבֵ֣ל הַשִּׁטִּ֑ים בְּעַֽרְבֹ֖ת מוֹאָֽב׃ נ וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃ נא דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ נב וְה֨וֹרַשְׁתֶּ֜ם אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וְאִ֨בַּדְתֶּ֔ם אֵ֖ת כָּל־מַשְׂכִּיֹּתָ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־צַלְמֵ֤י מַסֵּֽכֹתָם֙ תְּאַבֵּ֔דוּ וְאֵ֥ת כָּל־בָּמֹתָ֖ם תַּשְׁמִֽידוּ׃ נג וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ׃ נד וְהִתְנַחַלְתֶּם֩ אֶת־הָאָ֨רֶץ בְּגוֹרָ֜ל לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם לָרַ֞ב תַּרְבּ֤וּ אֶת־נַחֲלָתוֹ֙ וְלַמְעַט֙ תַּמְעִ֣יט אֶת־נַחֲלָת֔וֹ אֶל֩ אֲשֶׁר־יֵ֨צֵא ל֥וֹ שָׁ֛מָּה הַגּוֹרָ֖ל ל֣וֹ יִהְיֶ֑ה לְמַטּ֥וֹת אֲבֹתֵיכֶ֖ם תִּתְנֶחָֽלוּ׃ נה וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֮ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃ נו וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

משכיל לדוד

דוד פארדו

פסוק א:
פירש״י ז״ל אלה מסעי למה נכתבו המסעות וכו׳ פי׳ שיש הרגש מבחוץ דכ״מ שנאמר אלה פסל את הראשונים והכא ודאי לא פסל מידי שהרי כל מסעיהם נכתבו כאן וא״כ לכאורה ק׳ דהו״לל ואלה דמשמע מוסיף על הראשונים דהכא נמי הכי הוי לפי האמת דמוסיף לכתוב מסעות הרבה שלא נזכרו למעלה כלל שהרי מכל המסעות שמרתמה שהוא מדבר פארן עד מדב׳ צן היא קדש לא נכתבו לעיל אין גם אח׳ וכמה אחרים ג״כ שלא נכתבו ועל זה משני רש״י ז״ל שאין תכלית מכוון הכתוב כאן להשלים מה שחסר למעלה מלהודיע מקומות מסעיהם דא״כ לא הו״לל אלא אותם שלא מנה למעלה שהם החסרים ואמאי חזר ומנה ג״כ כל המסעות שכבר נכתבו. אלא האמת הוא שלמה נכתבו המסעות הללו להודיע חסדיו של מקום וכו׳ ולא לגלות שם כל המקומות שעברו בהם דליכא בהא שום נפקותא. וכדי להודיע שאין כוונת הכתוב להודיענו שאר המסעות שלא גילה למעלה לכך לא כתב ואלה דא״כ הוה משמע שבא להוסיף ולבאר מה שחיסר. ומ״ש רבינו מ״ב מסעות. ק׳ דניתי ס״ת ונמני דליכא אלא מ״א מסעות י״ד מרעמסס עד רתמה. וה׳ מהר ההר עד ערבות מואב כמ״ש רש״י. אבל מרתמה עד הר ההר דרבינו מונה עשרים ליכא אלא י״ט. ותמיהא לי שהרא״ם ז״ל לא הרגיש בזה. וראיתי בש״ח שהרגיש בקושיא והניחה חלקה. ואברא דמנין מ״ב מסעות של ישראל הכי מרגלא בפומייהו דרבנן וסודם רם ונשא. ע׳ בע״מ מאמר חק״ד ח״ג פכ״ב וע׳ בשל״ה בדרוש פ׳ זו. ומ״מ לפי הנר׳ בציר חדא. ונר׳ דמספר מ״ב מסעות המכוון בהם מ״ב מקומות שישבו ישראל משיצאו ממצרים עד ערבות מואב וקרי להו מ״ב מסעות והראשון הוא רעמסס ולכי תידוק שפיר שייך ביה לשון מסע לפי שישראל היו מפוזרין בכל ארץ מצרים ולשעה קלה כינסם הקב״ה כלם ברעמסס כדאי׳ במדרש וזהו המסע הראשון. ומה שמנה רש״י י״ד מרעמסס עד רתמה היינו עד ולא עד בכלל ולכשתמנה מרעמסס עד רתמה ותתחיל מרעמסס הרי הם י״ד מקומות. ושוב תמנה מרתמה והילך עד הר ההר והר ההר בכלל הרי הם עשרים מקומות ואחר כך מצלמונה ואילך עד ערבות מואב ועד בכלל הרי ח׳ מקומות בין הכל מ״ב מקומות ומ״ש רש״י שהי״ד כלם היו בשנה ראשונה. לאו דוקא שלא היו בשנה ראשונה אלא י״ב עד מדב׳ סיני ומאז כתיב בפרשת בהעלותך ויהי בחדש הרא׳ בשנה השנית וכו׳ ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וכו׳ אלא כוונתו לומר קודם גזרת המרגלי׳:
פסוק ד:
ומצרים מקברים טרודים באבלם דק״ל מאי קמ״ל הכא בזה. ותירץ דבפ׳ זו שנכתבה להודיע חסד המקום כתב גם זה להודיע רוב חסדיו שלמהר יציאתם הטרידם באבלם כדי שלא יתנו לב להם ולא יצטרכו להשהות אפי׳ רגע:
פסוק יח:
ויחנו ברתמה ע״ש לה״ר וכו׳ ושינה שמה בכאן מה טעם דלעיל להודיע חסדי המקו׳ דאע״ג שהמקום נק׳ רתמה על גודל עונם דמש״ה גזר עליהם הטלטול אפ״ה לא הניעם וכו׳:
פסוק לח:
על פי ה׳ מלמד וכולי דאל״כ למה לי קרא הא חזי׳ בפרשת חקת שעל פי השם יתברך היה דכתיב ויאמר ה׳ אל משה וכו׳ קח את אהרן וכו׳ א״ו מש״ה כתיב ע״פ ה׳ וימת שם כלו׳ מיתתו היתה עפ״י ה׳ בנשיקה. והא דגבי משה נכתב עפ״י ה׳ אחר הזכרת מיתתו דכתיב וימת שם משה וכו׳ עפ״י ה׳ עמ״ש בפרשת חקת בס״ד ועוד נר׳ משום דרצה לסמוך לו ויקבור אותו בגי לומר שגם קבורתו היתה ע״י הקב״ה ועפ״י הנדרש לפניו ולאחריו במיתה ובקבורה:
פסוק מ:
וישמע הכנעני כאן לימדך וכו׳ הרא״ם ז״ל כתב דאילו לעיל בפרשת חקת כתיב וימת אהרן שם וכו׳ ויבכו את אהרן וכו׳ ואחר כך וישמע הכנעני וכו׳ ולכך לא ידענו מה שמועה שמע אם מיתתו של אהרן אם בכייתו וכו׳ ע״ש. וק״ק היכי ס״ד דקאי על הבכייה מה ענין הבכייה לעוררו למלחמה. וגם סוף דברי הרב אינם מובנים כלל ע״ש. אמנם לע״ד הענין מבואר דהתם כתיב וישמע הכנעני וכו׳ כי בא ישראל דרך האתרים. והיה אפ׳ לפ׳ דלא קאי אדלעיל כלל אלא ענין אחר הוא וה״ק וישמע הכנעני כי בא ישראל להתקרב אצלו לפיכך וילחם בישראל אבל כאן דלא כתיב אלא וישמע ולא ביאר הפ׳ מה שמועה שמע מוכרח דקאי אדלעיל וממילא דהתם נמי צריכ׳ לפ׳ הכי. ומאי דכתיב כי בא ישראל. אין פירושו אשר בא ישראל. אלא כאשר בא אבל לעולם השמועה הוא מיתת אהרן:
פסוק נא:
כי אתם עוברים וכו׳ והלא וכו׳ ההרגש שמבחוץ דהול״ל כי תעברו את הירדן לשון עתיד שהרי אותה שעה לא היו עוברים. ועם פירושו מיושב דהכא קאמר באותה שעה עצמה שתהיו עוברים תחשבו וכולי:
פסוק נד:
למטות אבותיכם וכו׳ דבר אחר וכו׳ משום דלפי׳ קמא ק׳ דלא שייך תיבת מטות. דאף על גב דבפ׳ יש נוחלין דרשי׳ קרא דבפ׳ פנחס לשמות מטות אבותם ינחלו לכ״ע דר״ל ליוצאי מצרים ע״ש שאני התם דכתיב לשמות מטות אבל הכא דכתיב למטות לא משמע הכי. ומתורץ בזה מה שהק׳ הרא״ם ז״ל ע״ש. וה״ט דמייתי רש״י פי׳ שני. ולפי׳ זה נמי ק׳ דבתחלה הול״ל למטות אבותיכם תתנחלו ואחר כך אל אשר יצא לו הגורל לו יהיה דבתחלה חילקוה לי״ב שבטים ואחר כך נטל כל א׳ חלקו שמגיע לו. ולפי׳ קמא ניחא כפי מ״ש רש״י בפרשת פינחס דבתחלה נטלו כל א׳ חלקו כפי באי הארץ ואחר כך חזרה נחלתם וכו׳ ולכך דייק קרא דבתר הכי כתב למטות אבותיכ׳ וכו׳:
פסוק נה:
והיה אשר וכולי יהיו לכם וכו׳ דוהיה דכתיב בקרא ליכא למימר דקאי על הגוים הנשארים דא״כ הול״ל והיו ולא והיה אלא ה״ק והיה הדבר הזה כי אשר תותירו מהם יהיו לכם לשכים וכו׳. ומקרא קצר הוא. ומ״ש לרעה נקט הכי לקצר ולכלול כל הכתוב במקרא לשכים ולצנינים וצררו וכו׳: