פסוק א:אלה מסעי. כאשר חנו בני ישראל בערבות מואב וישבו שם חדשים עד שבנו הערים הנזכרים ולא זזו משם כי אם אחרי מות אהרן כתב משה כל המסעים:
פסוק ב:את מוצאיהם. איך יצאו ממקום למקום על כן אחריו למסעיהם:
פסוק ב:על פי ה'. דבק עם למסעיהם:
פסוק ג:ממחרת הפסח. פירשתיו וכן ביד רמה:
פסוק ד:ובאלהיהם עשה ה' שפטים. כמו ראש דגון כי כן אמר השם למשה:
פסוק ז:וישב. רמז לענן או לישראל:
פסוק ח:מפני החירות. ופי החירות מקום אחד הוא והפה בפנים:
פסוק ח:דרך שלשת ימים. פירשתיו:
פסוק טז:קברות התאוה. הוא בקדש ברנע כאשר פירשתי:
פסוק לז:ויסעו מקדש. שם עיר:
פסוק מ:וטעם וישמע הכנעני. כי נלחם עם ישראל בהיותם בהר ההר:
פסוק מב:צלמונה ופונון. פירשתים:
פסוק מו:בעלמון דבלתימה. שם כלל למסעים רבים כאשר פירשתי בפרשת זאת חקת התורה:
פסוק מט:מבית הישימת. הוא הגיא הנשקף על פני הישימון אז צוה השם להזהיר ישראל כי הם קרובים לעבור:
פסוק נב:משכיתם. כמו אבן משכית:
פסוק נב:במותם. מקומות גבוהים כמו במותי ארץ:
פסוק נד:והתנחלתם. כמו והתאויתם והפעול הארץ:
פסוק נד:וטעם להזכיר לרב תרבו. לדבק אחריו ואם לא תורישו:
פסוק נה:לשכים. קוצים חדים מגזרת הסר מסוכתו. הנני סך את דרכך בסירים:
פסוק נה:ולצנינם. פירושו לפי מקומו כמו ולשוטט בצדיכם שהם מכות בשוט או קוצים חדים כמו צנים פחים והנה עוד פי' להם גבול נחלתם שהם חייבים להוריש משם יושב הארץ: