"והורשתם את הארץ וישבתם בה" - שיטת הרמב"ן
הקדמה: הקושי בפסוק נ"ג
בפרקנו נאמר:
נ. וידבר ד' אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר:
נא. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי אתם עֹברים את הירדן אל ארץ כנען.
נב. והורשתם את כל יֹשבי הארץ מפניכם, ואבדתם את כל משכיֹתם, ואת כל צלמי מסכֹתם תאבדו, ואת כל במותם תשמידו.
נג. והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אֹתה.
נד. והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחֹתיכם, לרב תרבו את נחלתו, ולמעט תמעיט את נחלתו, אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה, למטות אבֹתיכם תתנחלו.
נה. ואם לא תורישו את יֹשבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשִכים בעיניכם ולצנינִם בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יֹשבים בה.
נו. והיה כאשר דִמיתי לעשות להם אעשה לכם.
בפסוק נ"ב נאמר: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם", ובפסוק נ"ג נאמר: "והורשתם את הארץ". מה פירוש המלה "והורשתם" בכל אחד מהפסוקים?
בפסוק נ"ב ודאי הכוונה לגירוש, כמו שכתב רש"י שם : "והורשתם – וגרשתם", שכן נאמר שם: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם", וכן תרגמו אונקלוס ויונתן בן עוזיאל: "ותתרכון ית כל יתבי ארעא מן קדמיכון". אך מה הכוונה בפסוק נ"ג?
לכאורה אי אפשר לפרש שהכוונה לגירוש כמו בפסוק הקודם, שהרי לא שייך לגרש את הארץ! ואם נאמר שהכוונה ליושבי הארץ, אם כן מדוע לא כתוב בפירוש "והורשתם את כל ישבי הארץ", כשם שכתוב בפסוק נ"ב? ועוד, לפי זה מה התחדש במלים אלו לעומת הפסוק הקודם?
א. הסבר רש"י
כתב רש"י: "והורשתם אותה מיושביה, ואז 'וישבתם בה' - תוכלו להתקיים בה. ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה". רש"י הוסיף את המלה "מיושביה", והסביר שזהו תנאי לנאמר בהמשך הפסוק: "וישבתם בה". לפי פירושו אמנם חוזרת התורה בתחילת פסוק נ"ג על הנאמר בתחילת הפסוק הקודם, אך יש הבדל בין שני הפסוקים: בפסוק הקודם נאמר ציווי, ואילו בפסוק זה לא נאמר ציווי, אלא זרוז והסבר שכדאי לעם ישראל לבצע את הציווי שבפסוק הקודם, כי רק הוא יאפשר את ישיבתנו בארץ ישראל.
ב. הסבר הרמב"ן
הרמב"ן הביא את דברי רש"י וכתב עליהם: "על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה, כי הוא נתנה להם".
הרמב"ן כתב "ויירשו אותה" במובן ירושה, ולא במובן גרושין כפי שפירש רש"י. וכן כתב הנצי"ב: "כאן הפירוש מלשון ירושה, וכן כתב הרמב"ן". לפי זה הרמב"ן חולק על רש"י בשתי נקודות:
א. המלה "והורשתם" בפסוק זה משמעותה לשון ירושה, ולא הורשה.
ב. לפי רש"י המלים "והורשתם את הארץ" הן תנאי, והמלים "וישבתם בה" הן הבטחה, ולפי הרמב"ן המלים "והורשתם את הארץ וישבתם בה" הן מצוות עשה!
ג. דיון בדברי הרמב"ן
יש להעיר שהרמב"ן הפך את סדר המלים בפסוק. בפסוק נאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה", ואילו הרמב"ן הקדים ישיבה לירושה: "יצוה אותם שישבו בארץ, ויירשו אותה". ולכן יש שרצו לפרש שהרמב"ן באומרו "ויירשו אותה" לא בא לפרש את המלים "והורשתם את הארץ" שבתחילת הפסוק, אלא את המלים "כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה", שבסוף הפסוק. אבל הטור בפירושו הארוך כתב: "פירש הרמב"ן שהיא מצוה עשה, שמצוה אותם שיירשו אותה, וישבו בה". מוכח מדבריו שהבין שכוונת הרמב"ן למלים "והורשתם את הארץ".
כן מוכח גם מסוף דברי הרמב"ן שם שכתב: "אבל רש"י פירש 'והורשתם את הארץ - והורשתם אותה מיושביה, אז: 'וישבתם בה' - תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה'. ומה שפירשנו הוא העיקר". מהעובדה שהרמב"ן הביא את רש"י לגבי "והורשתם את הארץ", וכתב על כך: "ומה שפירשנו הוא העיקר", מוכח שדבריו התיחסו למלים אלו.
מה כוונת הרמב"ן באומרו "ויירשו אותה"? והרי בדרך כלל ירושה משמעותה היא שאדם יורש את קרובו שנפטר, אבל כאן לא זו הכוונה!
המשיך הרמב"ן וכתב: "ולא ימאסו בנחלת ד'. ואילו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער, או ארץ אשור וזולתן, ולהתישב שם - יעברו על מצות ד'... כי הכתוב הזה היא מצות עשה. ויחזור המצוה הזו במקומות רבים: 'באו ורשו את הארץ' (דברים א, ח)".
ממה שכתב הרמב"ן "ואילו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או אשור וזולתן ולהתישב שם", עולה שירושה משמעותה כיבוש.
כן מוכח גם מרש"י בפרשת כי תבוא, שהסביר את המלים "וירשתה וישבת בה" (דברים כו, א) - "מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחילקוה".
אכן בספר המצוות לרמב"ם, בהוספות הרמב"ן למצוות עשה, מצוה ד', האריך הרמב"ן יותר, וכתב שם פעמים רבות שמצות ישוב ארץ ישראל כוללת את הכיבוש ואת הישיבה.
ד. מדוע חלק הרמב"ן על רש"י?
יש לשאול על דברי הרמב"ן: מדוע חלק הרמב"ן על רש"י? והרי רש"י הסביר שהתורה מחלקת בין "הורשה" שמשמעותה גרוש האויבים, ל"ירושה" שמשמעותה כיבוש הארץ!
אפשר שהרמב"ן מאן בפירוש רש"י מפני שלפי רש"י הוצרכנו להוסיף את המלה "מיושביה", ואילו לפי הרמב"ן אין צורך להוסיף שום מלה.
עוד אפשר שהרמב"ן מאן בפירוש רש"י מפני שלפי רש"י היה מתאים שפסוק נ"ה יהיה צמוד לפסוק נ"ג, וכמו שכתב רש"י בפסוק נ"ג: "ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה". והרי זה בדיוק מה שנאמר בפסוק נ"ה: "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה". ומדוע הפסיקה התורה בין פסוק נ"ג לפסוק נ"ה, ששניהם עוסקים באותו נושא - התוצאה החיובית של גרוש האויבים מהארץ והתוצאה השלילית של אי גירושם מהארץ - בפסוק נ"ד שעוסק בנושא אחר: ההתנחלות בארץ לפי הגורל?
לעומת זאת לפי הרמב"ן לא קשה כלל, כיון שפסוק נ"ב מצוה על גרוש האויבים, פסוק נ"ג מצוה על כיבוש הארץ וההתישבות בה, פסוק נ"ד מצוה על חלוקת הארץ בגורל, ורק בסוף, בפסוק נ"ה, חוזרת התורה ואומרת מה יקרה אם בנ"י לא יקיימו את המצוה הראשונה שנצטוינו בפרשה.
עוד נראה שהרמב"ן חלק על רש"י בגלל הכתוב בסיום הפסוק: "כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה", שהרי לפי רש"י דברה התורה בתחילת הפסוק בהורשת האויבים מהארץ, ולא בירושת הארץ, ומדוע מסיימת התורה את הפסוק בירושת הארץ? אבל לפי הרמב"ן מובן, שגם תחילת הפסוק עסקה בירושת הארץ.
יהי רצון שנזכה לשבת בכל ארץ ישראל, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת.