תנ"ך על הפרק - במדבר לג - "והורשתם את הארץ וישבתם בה" - שיטת הרמב"ן / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

במדבר לג

150 / 929
היום

הפרק

מסעי בני ישראל, אזהרה על הורשת הארץ

אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־מוֹצָאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָאֵיהֶֽם׃וַיִּסְע֤וּ מֵֽרַעְמְסֵס֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן מִֽמָּחֳרַ֣ת הַפֶּ֗סַח יָצְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־מִצְרָֽיִם׃וּמִצְרַ֣יִם מְקַבְּרִ֗ים אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֧ה יְהוָ֛ה בָּהֶ֖ם כָּל־בְּכ֑וֹר וּבֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה שְׁפָטִֽים׃וַיִּסְע֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵרַעְמְסֵ֑ס וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּסֻכֹּֽת׃וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַמִּדְבָּֽר׃וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵתָ֔ם וַיָּ֙שָׁב֙ עַל־פִּ֣י הַחִירֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵ֖י בַּ֣עַל צְפ֑וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ לִפְנֵ֥י מִגְדֹּֽל׃וַיִּסְעוּ֙ מִפְּנֵ֣י הַֽחִירֹ֔ת וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֨לְכ֜וּ דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בְּמִדְבַּ֣ר אֵתָ֔ם וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמָרָֽה׃וַיִּסְעוּ֙ מִמָּרָ֔ה וַיָּבֹ֖אוּ אֵילִ֑מָה וּ֠בְאֵילִם שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֞ה עֵינֹ֥ת מַ֛יִם וְשִׁבְעִ֥ים תְּמָרִ֖ים וַיַּחֲנוּ־שָֽׁם׃וַיִּסְע֖וּ מֵאֵילִ֑ם וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־יַם־סֽוּף׃וַיִּסְע֖וּ מִיַּם־ס֑וּף וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּר־סִֽין׃וַיִּסְע֖וּ מִמִּדְבַּר־סִ֑ין וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּדָפְקָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מִדָּפְקָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאָלֽוּשׁ׃וַיִּסְע֖וּ מֵאָל֑וּשׁ וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ם וְלֹא־הָ֨יָה שָׁ֥ם מַ֛יִם לָעָ֖ם לִשְׁתּֽוֹת׃וַיִּסְע֖וּ מֵרְפִידִ֑ם וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃וַיִּסְע֖וּ מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּקִבְרֹ֥ת הַֽתַּאֲוָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מִקִּבְרֹ֣ת הַֽתַּאֲוָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּחֲצֵרֹֽת׃וַיִּסְע֖וּ מֵחֲצֵרֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּרִתְמָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מֵרִתְמָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּרִמֹּ֥ן פָּֽרֶץ׃וַיִּסְע֖וּ מֵרִמֹּ֣ן פָּ֑רֶץ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּלִבְנָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מִלִּבְנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּרִסָּֽה׃וַיִּסְע֖וּ מֵרִסָּ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּקְהֵלָֽתָה׃וַיִּסְע֖וּ מִקְּהֵלָ֑תָה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּהַר־שָֽׁפֶר׃וַיִּסְע֖וּ מֵֽהַר־שָׁ֑פֶר וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּחֲרָדָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מֵחֲרָדָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמַקְהֵלֹֽת׃וַיִּסְע֖וּ מִמַּקְהֵלֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּתָֽחַת׃וַיִּסְע֖וּ מִתָּ֑חַת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּתָֽרַח׃וַיִּסְע֖וּ מִתָּ֑רַח וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִתְקָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מִמִּתְקָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּחַשְׁמֹנָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מֵֽחַשְׁמֹנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמֹסֵרֽוֹת׃וַיִּסְע֖וּ מִמֹּסֵר֑וֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּבְנֵ֥י יַעֲקָֽן׃וַיִּסְע֖וּ מִבְּנֵ֣י יַעֲקָ֑ן וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּחֹ֥ר הַגִּדְגָּֽד׃וַיִּסְע֖וּ מֵחֹ֣ר הַגִּדְגָּ֑ד וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָטְבָֽתָה׃וַיִּסְע֖וּ מִיָּטְבָ֑תָה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעַבְרֹנָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מֵֽעַבְרֹנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃וַיִּסְע֖וּ מֵעֶצְי֣וֹן גָּ֑בֶר וַיַּחֲנ֥וּ בְמִדְבַּר־צִ֖ן הִ֥וא קָדֵֽשׁ׃וַיִּסְע֖וּ מִקָּדֵ֑שׁ וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּהֹ֣ר הָהָ֔ר בִּקְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃וַיַּעַל֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן אֶל־הֹ֥ר הָהָ֛ר עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם בִּשְׁנַ֣ת הָֽאַרְבָּעִ֗ים לְצֵ֤את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֖י בְּאֶחָ֥ד לַחֹֽדֶשׁ׃וְאַהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֧שׁ וְעֶשְׂרִ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה בְּמֹת֖וֹ בְּהֹ֥ר הָהָֽר׃וַיִּשְׁמַ֗ע הַֽכְּנַעֲנִי֙ מֶ֣לֶךְ עֲרָ֔ד וְהֽוּא־יֹשֵׁ֥ב בַּנֶּ֖גֶב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן בְּבֹ֖א בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּסְע֖וּ מֵהֹ֣ר הָהָ֑ר וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּצַלְמֹנָֽה׃וַיִּסְע֖וּ מִצַּלְמֹנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּפוּנֹֽן׃וַיִּסְע֖וּ מִפּוּנֹ֑ן וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאֹבֹֽת׃וַיִּסְע֖וּ מֵאֹבֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּעִיֵּ֥י הָעֲבָרִ֖ים בִּגְב֥וּל מוֹאָֽב׃וַיִּסְע֖וּ מֵעִיִּ֑ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּדִיבֹ֥ן גָּֽד׃וַיִּסְע֖וּ מִדִּיבֹ֣ן גָּ֑ד וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעַלְמֹ֥ן דִּבְלָתָֽיְמָה׃וַיִּסְע֖וּ מֵעַלְמֹ֣ן דִּבְלָתָ֑יְמָה וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּהָרֵ֥י הָעֲבָרִ֖ים לִפְנֵ֥י נְבֽוֹ׃וַיִּסְע֖וּ מֵהָרֵ֣י הָעֲבָרִ֑ים וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃וַיַּחֲנ֤וּ עַל־הַיַּרְדֵּן֙ מִבֵּ֣ית הַיְשִׁמֹ֔ת עַ֖ד אָבֵ֣ל הַשִּׁטִּ֑ים בְּעַֽרְבֹ֖ת מוֹאָֽב׃וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃וְה֨וֹרַשְׁתֶּ֜ם אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וְאִ֨בַּדְתֶּ֔ם אֵ֖ת כָּל־מַשְׂכִּיֹּתָ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־צַלְמֵ֤י מַסֵּֽכֹתָם֙ תְּאַבֵּ֔דוּ וְאֵ֥ת כָּל־בָּמֹתָ֖ם תַּשְׁמִֽידוּ׃וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ׃וְהִתְנַחַלְתֶּם֩ אֶת־הָאָ֨רֶץ בְּגוֹרָ֜ל לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם לָרַ֞ב תַּרְבּ֤וּ אֶת־נַחֲלָתוֹ֙ וְלַמְעַט֙ תַּמְעִ֣יט אֶת־נַחֲלָת֔וֹ אֶל֩ אֲשֶׁר־יֵ֨צֵא ל֥וֹ שָׁ֛מָּה הַגּוֹרָ֖ל ל֣וֹ יִהְיֶ֑ה לְמַטּ֥וֹת אֲבֹתֵיכֶ֖ם תִּתְנֶחָֽלוּ׃וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֮ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"והורשתם את הארץ וישבתם בה" - שיטת הרמב"ן

הקדמה: הקושי בפסוק נ"ג

בפרקנו נאמר:

נ. וידבר ד' אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר:
נא. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי אתם עֹברים את הירדן אל ארץ כנען.
נב. והורשתם את כל יֹשבי הארץ מפניכם, ואבדתם את כל משכיֹתם, ואת כל צלמי מסכֹתם תאבדו, ואת כל במותם תשמידו.
נג. והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אֹתה.
נד. והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחֹתיכם, לרב תרבו את נחלתו, ולמעט תמעיט את נחלתו, אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה, למטות אבֹתיכם תתנחלו.
נה. ואם לא תורישו את יֹשבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשִכים בעיניכם ולצנינִם בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יֹשבים בה.
נו. והיה כאשר דִמיתי לעשות להם אעשה לכם.

בפסוק נ"ב נאמר: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם", ובפסוק נ"ג נאמר: "והורשתם את הארץ". מה פירוש המלה "והורשתם" בכל אחד מהפסוקים?

בפסוק נ"ב ודאי הכוונה לגירוש, כמו שכתב רש"י שם : "והורשתם – וגרשתם", שכן נאמר שם: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם", וכן תרגמו אונקלוס ויונתן בן עוזיאל: "ותתרכון ית כל יתבי ארעא מן קדמיכון". אך מה הכוונה בפסוק נ"ג?

לכאורה אי אפשר לפרש שהכוונה לגירוש כמו בפסוק הקודם, שהרי לא שייך לגרש את הארץ! ואם נאמר שהכוונה ליושבי הארץ, אם כן מדוע לא כתוב בפירוש "והורשתם את כל ישבי הארץ", כשם שכתוב בפסוק נ"ב? ועוד, לפי זה מה התחדש במלים אלו לעומת הפסוק הקודם?

א. הסבר רש"י

כתב רש"י: "והורשתם אותה מיושביה, ואז 'וישבתם בה' - תוכלו להתקיים בה. ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה". רש"י הוסיף את המלה "מיושביה", והסביר שזהו תנאי לנאמר בהמשך הפסוק: "וישבתם בה". לפי פירושו אמנם חוזרת התורה בתחילת פסוק נ"ג על הנאמר בתחילת הפסוק הקודם, אך יש הבדל בין שני הפסוקים: בפסוק הקודם נאמר ציווי, ואילו בפסוק זה לא נאמר ציווי, אלא זרוז והסבר שכדאי לעם ישראל לבצע את הציווי שבפסוק הקודם, כי רק הוא יאפשר את ישיבתנו בארץ ישראל.

ב. הסבר הרמב"ן

הרמב"ן הביא את דברי רש"י וכתב עליהם: "על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה, כי הוא נתנה להם".

הרמב"ן כתב "ויירשו אותה" במובן ירושה, ולא במובן גרושין כפי שפירש רש"י. וכן כתב הנצי"ב: "כאן הפירוש מלשון ירושה, וכן כתב הרמב"ן". לפי זה הרמב"ן חולק על רש"י בשתי נקודות:

א. המלה "והורשתם" בפסוק זה משמעותה לשון ירושה, ולא הורשה.
ב. לפי רש"י המלים "והורשתם את הארץ" הן תנאי, והמלים "וישבתם בה" הן הבטחה, ולפי הרמב"ן המלים "והורשתם את הארץ וישבתם בה" הן מצוות עשה!

ג. דיון בדברי הרמב"ן

יש להעיר שהרמב"ן הפך את סדר המלים בפסוק. בפסוק נאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה", ואילו הרמב"ן הקדים ישיבה לירושה: "יצוה אותם שישבו בארץ, ויירשו אותה". ולכן יש שרצו לפרש שהרמב"ן באומרו "ויירשו אותה" לא בא לפרש את המלים "והורשתם את הארץ" שבתחילת הפסוק, אלא את המלים "כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה", שבסוף הפסוק. אבל הטור בפירושו הארוך כתב: "פירש הרמב"ן שהיא מצוה עשה, שמצוה אותם שיירשו אותה, וישבו בה". מוכח מדבריו שהבין שכוונת הרמב"ן למלים "והורשתם את הארץ".

כן מוכח גם מסוף דברי הרמב"ן שם שכתב: "אבל רש"י פירש 'והורשתם את הארץ - והורשתם אותה מיושביה, אז: 'וישבתם בה' - תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה'. ומה שפירשנו הוא העיקר". מהעובדה שהרמב"ן הביא את רש"י לגבי "והורשתם את הארץ", וכתב על כך: "ומה שפירשנו הוא העיקר", מוכח שדבריו התיחסו למלים אלו.

מה כוונת הרמב"ן באומרו "ויירשו אותה"? והרי בדרך כלל ירושה משמעותה היא שאדם יורש את קרובו שנפטר, אבל כאן לא זו הכוונה!

המשיך הרמב"ן וכתב: "ולא ימאסו בנחלת ד'. ואילו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער, או ארץ אשור וזולתן, ולהתישב שם - יעברו על מצות ד'... כי הכתוב הזה היא מצות עשה. ויחזור המצוה הזו במקומות רבים: 'באו ורשו את הארץ' (דברים א, ח)".

ממה שכתב הרמב"ן "ואילו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או אשור וזולתן ולהתישב שם", עולה שירושה משמעותה כיבוש.

כן מוכח גם מרש"י בפרשת כי תבוא, שהסביר את המלים "וירשתה וישבת בה" (דברים כו, א) - "מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחילקוה".

אכן בספר המצוות לרמב"ם, בהוספות הרמב"ן למצוות עשה, מצוה ד', האריך הרמב"ן יותר, וכתב שם פעמים רבות שמצות ישוב ארץ ישראל כוללת את הכיבוש ואת הישיבה.

ד. מדוע חלק הרמב"ן על רש"י?

יש לשאול על דברי הרמב"ן: מדוע חלק הרמב"ן על רש"י? והרי רש"י הסביר שהתורה מחלקת בין "הורשה" שמשמעותה גרוש האויבים, ל"ירושה" שמשמעותה כיבוש הארץ!

אפשר שהרמב"ן מאן בפירוש רש"י מפני שלפי רש"י הוצרכנו להוסיף את המלה "מיושביה", ואילו לפי הרמב"ן אין צורך להוסיף שום מלה.

עוד אפשר שהרמב"ן מאן בפירוש רש"י מפני שלפי רש"י היה מתאים שפסוק נ"ה יהיה צמוד לפסוק נ"ג, וכמו שכתב רש"י בפסוק נ"ג: "ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה". והרי זה בדיוק מה שנאמר בפסוק נ"ה: "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה". ומדוע הפסיקה התורה בין פסוק נ"ג לפסוק נ"ה, ששניהם עוסקים באותו נושא - התוצאה החיובית של גרוש האויבים מהארץ והתוצאה השלילית של אי גירושם מהארץ - בפסוק נ"ד שעוסק בנושא אחר: ההתנחלות בארץ לפי הגורל?

לעומת זאת לפי הרמב"ן לא קשה כלל, כיון שפסוק נ"ב מצוה על גרוש האויבים, פסוק נ"ג מצוה על כיבוש הארץ וההתישבות בה, פסוק נ"ד מצוה על חלוקת הארץ בגורל, ורק בסוף, בפסוק נ"ה, חוזרת התורה ואומרת מה יקרה אם בנ"י לא יקיימו את המצוה הראשונה שנצטוינו בפרשה.

עוד נראה שהרמב"ן חלק על רש"י בגלל הכתוב בסיום הפסוק: "כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה", שהרי לפי רש"י דברה התורה בתחילת הפסוק בהורשת האויבים מהארץ, ולא בירושת הארץ, ומדוע מסיימת התורה את הפסוק בירושת הארץ? אבל לפי הרמב"ן מובן, שגם תחילת הפסוק עסקה בירושת הארץ.

יהי רצון שנזכה לשבת בכל ארץ ישראל, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך