פסוק א:אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר לְמַעְלָה אֶל בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן: ״וַיְנִיעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה״, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁהָיוּ נָדִים וְנָעִים כְּשׁוֹכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵֵּל, לֹא שָׁקְטוּ וְלֹא נָחוּ כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַל כֵּן אָמַר ״אֵלֶּה מַסְעֵי״, לוֹמַר לְךָ שֶׁבְּאַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא הֱנִיעָם כִּי אִם אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם תְּנוּעוֹת. וּבָזֶה מְיוּשָּׁב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אֵלֶּה מַסְעֵי״ וְלֹא אָמַר ״אֵלֶּה הַחֲנִיּוֹת אֲשֶׁר חָנוּ״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ״, אֶלָּא שֶׁבָּא לְפָרֵשׁ מַאֲמַר ״וַיְנִיעֵם בַּמִּדְבָּר״, כִּי הַתְּנוּעָה הַיְינוּ הַמַּסָּעוֹת. וְטַעַם לְסִפּוּר כָּל הַמַּסָּעוֹת, כָּתַב רַשִׁ״י לְהוֹדִיעַ חַסְדֵי הַמָּקוֹם כוּ׳. וְהָרַב הַמּוֹרֶה נָתַן טַעַם אַחֵר. וְכֵן בְּמַהֲרִי״א נָתַן כַּמָּה טְעָמִים וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם.
פסוק ב:וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה׳. וְאַחַר כָּךְ הָפַךְ הַסֵּדֶר וְאָמַר ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״ וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״עַל פִּי ה׳״, וְהִנְנִי מְפָרֵשׁ זֶה בְּשָׁלֹשׁ פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁבְּמִקְצָת מַסָּעוֹת הָלְכוּ לְפָנִים וּבְמִקְצָתָם נָזוֹרוּ אָחוֹר, כִּי מִתְּחִלָּה ״וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת״ (שמות יד ב), פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָלְכוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם לְצַד מִצְרַיִם, וְכֵן בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (ב א) כְּתִיב: ״וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְפִי שֶׁקִּלְקְלוּ הָפְכוּ לְצַד הַמִּדְבָּר, וְכֵן בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (דברים י ו) ״מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה״, שֶׁחָזְרוּ שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת לַאֲחוֹרֵיהֶם. נִמְצָא שֶׁרֹב הַמַּסָּעוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ בָּהֶם לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר וְהָיוּ עַל פִּי ה׳ נִקְרְאוּ ״מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם״, כִּי הָפְכוּ פְּנֵיהֶם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם, שֶׁנִּקְרָא מוֹצָאֵיהֶם וּפְנֵיהֶם, אֶל מַסְעֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם. אֲבָל מַה שֶּׁנָּזוֹרוּ אָחוֹר בַּעֲבוּר שֶׁקִּלְקְלוּ בְּחֵטְא לֹא הָיָה עַל פִּי ה׳, וְנִקְרָא ״מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, שֶׁחָזְרוּ וְנָסְעוּ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם שֶׁנִּקְרָא מוֹצָאֵיהֶם, כִּי הָפְכוּ פְנֵיהֶם לְצַד מִצְרַיִם.
פסוק ב:הַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי הוּא כְּשֶׁנְּדַקְדֵּק מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס״ וְלֹא הִזְכִּיר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר שֵׁנִית: ״וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס״. וְעוֹד, כְּתִיב הָכָא: ״מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר (שם טז א): ״הוֹצִיאֲךָ ה׳ מִמִּצְרַיִם לַיְלָה״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָעֵרֶב רַב הָלְכוּ בַּלַּיְלָה דֶּרֶךְ בְּרִיחָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שמות יד ה): ״וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם״, ״בּוֹרֵחַ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בָּרַח״, שֶׁכְּבָר בָּרַח מִיָּד בְּצֵאתָם, וְזֶה לֹא יִצְדַּק עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הָלְכוּ בְּיָד רָמָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל הָעֵרֶב רַב הֻגַּד לוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם ״עָם״, אֲבָל יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיּוֹם בְּיָד רָמָה. וּכְשֶׁאָמַר ״וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן״, בָּעֵרֶב רַב הוּא מְדַבֵּר. וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס״, כִּי הָעֵרֶב רַב הָלְכוּ תְּחִלָּה כְּמִנְהַג הַבּוֹרְחִים וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם.
פסוק ב:וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה׳״, זוֹ נְסִיעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְסוֹדָם מֵאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן הָפְכוּ תָּמִיד פְּנֵיהֶם מִן ״מוֹצָאֵיהֶם״, הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם מִמִּצְרַיִם, וּמְגַמַּת פְּנֵיהֶם ״לְמַסְעֵיהֶם״, לָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתָם. אֲבָל הָעֵרֶב רַב שֶׁהָיוּ מְקוֹרָם מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָצְאוּ עַל פִּי ה׳, כִּי מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ הוֹצִיאָם, נֶאֱמַר בָּהֶם: ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, כִּי תָּמִיד הָיָה לָהֶם חֵפֶץ וְרָצוֹן לָשׁוּב לְמִצְרַיִם לִמְקוֹרָם, וּזְרוֹק חוּטְרָא לְאַוֵּירָא – אַעִיקָּרֵהּ קָאֵי (ב״ר נג טו), כָּךְ הָיָה תָּמִיד פְּנֵיהֶם לַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם.
פסוק ב:פֵּרוּשׁ שְׁלִישִׁי הוּא שֶׁאִלְמָלֵא לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ נוֹסְעִים בִּנְסִיעָה אַחַת לָאָרֶץ. אָמַר: ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם״, כִּי מִן יְצִיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה לָהֶם עוֹד יְצִיאָה מִמְּקוֹם חֲנִיָּה, כִּי רָצָה ה׳ לָשֵׂאת אוֹתָם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים לָאָרֶץ מִיָּד, וְעַל יְדֵי שֶׁקִּלְקְלוּ הֻצְרַךְ לִכְתֹּב ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, שֶׁנָּסְעוּ אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁסּוֹפָם לַחֲזוֹר וְלָצֵאת מִשָּׁם וְלִהְיוֹת מְטֻלְטָל מִמַּסָּע לְמַסָּע, וְזֶה הַדָּבָר לֹא הָיָה ״עַל פִּי ה׳״, כִּי לֹא חָפֵץ ה׳ בָּאֵלֶּה.
פסוק ד:וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים וְגוֹ׳. לוֹמַר לְךָ שֶׁיָּצְאוּ לְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ שֶׁהָיוּ קוֹבְרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה׳ בָּהֶם, וְהָיוּ שִׁנֵּיהֶם קֵהוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגַּם בֵּאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה׳ שְׁפָטִים בְּאוֹתָה שָׁעָה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יֶחֱרַץ אֶחָד מֵהֶם לְשׁוֹנוֹ לְיִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר הִכָּה ה׳ בָּהֶם כָּל בְּכוֹר״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (פס״ר פסקא ויהי בחצי הלילה ה׳) עַל הַפָּסוּק ״לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם״ (תהלים קלו י), שֶׁהָיוּ הַבְּכוֹרִים הוֹרְגִים בַּאֲבוֹתָם, כִּי כָּךְ מַשְׁמַע ״בִּבְכוֹרֵיהֶם״, כְּלוֹמַר עִם הַבְּכוֹרִים הִכָּה אֶת מִצְרַיִם, כִּי הַבְּכוֹרִים הָיוּ שֵׁבֶט אַפּוֹ וּמַטֵּה זַעְמוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״הִכָּה בָהֶם כָּל בְּכוֹר״, וְהוּא דִּקְדּוּק נָכוֹן.
פסוק ד:וּבְאָמְרוֹ ״עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן״, הוֹרָה כִּי רַק עֲבוֹדָה זָרָה זוֹ נִשְׁאֲרָה כְּדֵי לְהַטְעוֹתָן, הָיְתָה מְמֻנָּה עַל הַזָּהָב אֲשֶׁר מִצָּפוֹן יֶאֱתֶה, וְיֹאמְרוּ שֶׁלְּכָךְ נִשְׁאֲרָה בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁלָּקְחוּ שֶׁלֹּא כַּדִּין, כַּמְבֹאָר פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (שמות יד ב).
פסוק ד:וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה״ וְלֹא אָמַר ״וַיַּחֲנוּ בְּאֵילִמָה״, לְפִי שֶׁהָיָה מַסָּע קָצָר מִמָּרָה לְאֵילִם וְלֹא הָיָה בְּדַעְתָּם לַעֲשׂוֹת שָׁם חֲנִיָּה, אַךְ לְפִי שֶׁמָּצְאוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעְיְנוֹת מַיִם, הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים אֲשֶׁר מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל יַשְׁקוּ לְכָל הָעֵדָה, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים הַמִּתְיַחֲסִים לְשִׁבְעִים זְקֵנִים, כִּי הַצַּדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, עַל כֵּן אָמְרוּ סִימָנָא מִלְּתָא הִיא שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁם חֲנִיָּה, כִּי גַּם שֵׁם הַמָּקוֹם מוֹרֶה עַל מִסְפָּר זֶה, אֵילִם עוֹלֶה לְמִסְפַּר פ״ב עִם הַמִּלָּה, דְּהַיְנוּ י״ב וְשִׁבְעִים. וְכֵן אֵילִם מוֹרֶה עַל מִסְפַּר אֲנָשִׁים חֲזָקִים, כִּי הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְאֵת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח״ (יחזקאל יז טו), וְכָל זֶה לָקְחוּ לְסִימָן לַעֲשׂוֹת שָׁם חֲנִיָּה.
פסוק מט:וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים. עַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְפָרֵשׁ שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר שְׁנֵי קְצָווֹת אֵלּוּ, לְפִי שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מְדַבֶּרֶת מִמִּיתַת אַהֲרֹן, וְאָמְרוּ רז״ל (ר״ה יח:) שֶׁשְּׁקוּלָה מִיתַת הַצַּדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְדָבָר זֶה יֵשׁ בּוֹ רֶמֶז בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה: ״וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים וְגוֹ׳ בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, הוּא חֹדֶשׁ אָב שֶׁבּוֹ נִשְׂרְפָה בֵּית אֱלֹהֵינוּ, וְהוּקְבַּע לִבְכִיָּה לְדוֹרוֹת מִזְּמַן הַמְרַגְּלִים, כְּדֵי לְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁנַיִם אֵלּוּ שְׁקוּלִים, עַל כֵּן נִזְדַּמְּנוּ בְּחֹדֶשׁ אֶחָד. וְזֶהוּ הָרָמוּז ״מִבֵּית הַיְשִׁימוֹת״, כִּי הוּא לְשׁוֹן שְׁמָמָה וְחֻרְבַּן הַבַּיִת. וְ״אָבֵל הַשִּׁטִּים״ הוּא לְשׁוֹן אֶרֶז, וְרֶמֶז אֶל הַזְּמַן שֶׁנִּתְאַבְּלוּ בּוֹ עַל הַצַּדִּיק שֶׁנִּמְשַׁל אֶרֶז, וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם לְפֻנְדָּק אֶחָד. וְחִבּוּר שְׁנֵי קְצָווֹת אֵלּוּ מוֹרֶה שֶׁשְּׁקוּלִים הֵמָּה, כְּאִלּוּ הַקָּצֶה הָאֶחָד הָיָה מַרְגִּישׁ ״אָבֵל הַשִּׁטִּים״, דְּהַיְנוּ הָאֲבֵלוּת עַל נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק, וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי הָיָה מַרְגִּישׁ בְּצַעַר ״בֵּית הַיְשִׁימוֹת״.
פסוק מט:וְתֵדַע כִּי בַּיַּלְקוּט בִּישַׁעְיָה (כט) מַסִּיק בַּפָּסוּק ״הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה״ (ישעיה כט יד), גָּדוֹל סִלּוּקָם שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם יוֹתֵר מִן תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה וּמֵחוּרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. קַשְׁיָן אַהֲדָדֵי, כִּי רז״ל אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁשְּׁקוּלִים הֵמָּה, וְכָאן אָמַר גָּדוֹל סִלּוּקָן. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה, כִּי בַּמִּדְרָשׁ הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״סִלּוּקָן״, וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ ״מִיתַת צַדִּיקִים״, וּבַמִּדְרָשׁ הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ״, וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ ״כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ״.
פסוק מט:וְהַבֵּאוּר לְכָל זֶה, כִּי לְשׁוֹן ״חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ״ מוֹרֶה עַל הַזְּמַן שֶׁחֹמֶר הַבַּיִת מֵעֵצִים וַאֲבָנִים נִשְׁאַר קַיָּם, אַךְ שֶׁנֶּחֱרַב כִּי יָצָא מִמֶּנּוּ כָּל הֲדָרוֹ וְהוֹדוֹ, דְּהַיְנוּ סִלּוּק מִן הַבַּיִת כָּל הַדְּבָרִים רוּחָנִיִּים שֶׁהָיוּ בּוֹ, אֲבָל לְשׁוֹן ״שְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ״ קָשָׁה מִזּוֹ, כִּי נוֹסָף עַל סִלּוּק הָרוּחָנִיּוּת מִשָּׁם גַּם הַחֹמֶר נִשְׂרַף. כְּמוֹ כֵן בַּצַּדִּיקִים, כְּשֶׁמַּזְכִּיר לְשׁוֹן מִיתָה הוּא מְדַבֵּר כְּנֶגֶד הַחֹמֶר, כִּי הַגּוּף מֵת אֲבָל הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ מֵתָה כִּי חַיָּה הִיא, אֲבָל לְשׁוֹן סִלּוּק שַׁיָּךְ עַל הַנְּשָׁמָה וְלֹא עַל הַגּוּף, כִּי הִיא לְבַדָּהּ הָעוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג כא): ״רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמָעְלָה״. וְהִנֵּה מִיתַת צַדִּיקִים, דְּהַיְנוּ הַדָּבָר הַנּוֹגֵעַ בְּחֹמֶר גּוּף הַצַּדִּיק, וַדַּאי דָּבָר זֶה שָׁקוּל כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, הַחֹמֶר שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; אֲבָל סִלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים, דְּהַיְנוּ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הַמִּסְתַּלֵּק וְעוֹלֶה לְמַעְלָה, דָּבָר זֶה מִתְיַחֵס לְחֻרְבַּן בֵּית אֱלֹהֵינוּ, דְּהַיְנוּ הָרוּחָנִיּוּת מִשָּׁם.
פסוק מט:וּמָה שֶׁאָמַר שֶׁזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה, לֹא שֶׁזֶּה גָּדוֹל בְּמַהוּת, אֶלָּא שֶׁהַנֵּזֶק הַמַּגִּיעַ לָעוֹלָם בְּסִלּוּק נִשְׁמַת הַצַּדִּיק הוּא גָּדוֹל מִן הַנֵּזֶק הַמַּגִּיעַ לָעוֹלָם בְּסִלּוּק הָרוּחָנִיּוּת מִן הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי יֵשׁ לְדַקְדֵּק מַהוּ שֶׁאָמַר לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, לָמָּה לֹא אָמַר סְתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבָּא לִתֵּן טַעַם לָמָּה זֶה גָּדוֹל מִזֶּה, וְאָמַר לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם וְחָפֵץ בַּהֲוָיָתוֹ וְקִיּוּמוֹ, וְנֶפֶשׁ הַצַּדִּיק נוֹתֵן יוֹתֵר הֲוָיָה וְקִיּוּם לָעוֹלָם יוֹתֵר מִכָּל הָרוּחָנִיּוּת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לְפִי שֶׁצַּדִּיק אֶחָד יְסוֹד עוֹלָם וְנִשְׁמָתוֹ חֲצוּבָה מִתַּחַת כִּסֵּא כָּבוֹד יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְנוֹתֶנֶת הֲוָיָה וְקִיּוּם לְכָל הָעוֹלָם. וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי מֵבִיא עַל זֶה פָּסוּק ״הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו״, וּמַאי מַשְׁמַע שֶׁמְּדַבֵּר בְּסִלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים, אֶלָּא וַדַּאי בְּסִלּוּק הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת הִיא שֶׁקְּרָאָהּ ״חָכְמַת חֲכָמָיו״ כִּי נֶפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת הִיא נוֹתֶנֶת קִיּוּם וַהֲוָיָה לְכָל הָעוֹלָם, וְסִלּוּקָהּ גּוֹרֵם שֶׁעַמּוּדֵי הָעוֹלָם יְרוֹפָפוּ. וְזֶה דָּבָר אֲמִתִּי וְנָכוֹן, רָאוּי לְצָרְפוֹ לְפָסוּק זֶה עַל צַד הָרֶמֶז.
פסוק נד:וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל. בְּפָסוּק זֶה נִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים מְאֹד, בְּאָמְרָם כִּי תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת מֵאִבּוּד הָאֻמּוֹת וְצַלְמֵי מַסֵּכוֹתָם, וְכֵן סוֹף הַפָּרָשָׁה, ״וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, וְאֵיךְ הִכְנִיס בֵּין הַדְּבֵקִים פָּסוּק ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ״. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, כִּי בְּאִבּוּד הַצְּלָמִים וְהַבָּמוֹת וְגֵרוּשׁ כָּל הָאֻמּוֹת הִטִּיל ה׳ עֲבוֹדָה רַבָּה עַל יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לִשְׁנֵי דְּבָרִים: הֵן שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר כִּקְדֵרָה דְּבֵי שׁוּתָפֵי וְתִתְבַּטֵּל מִצְוָה זוֹ, כִּי כָּל אֶחָד יֹאמַר אֶפְשָׁר לְמִצְוַת בִּעוּר שֶׁתִּתְקַיֵּם עַל יְדֵי אֲחֵרִים; הֵן שֶׁיִּגְרֹם מַחֲלֹקֶת בֵּין הַשְּׁבָטִים, כִּי כָּל אֶחָד יִבְחַר לוֹ הָרַע בְּמִעוּטוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם הַרְבֵּה צְלָמִים וּמַסֵּכוֹת. עַל כֵּן הִכְנִיס תּוֹךְ עִנְיָן זֶה פָּסוּק ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל״ כִּי בָּזֶה בָּטְלוּ כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת.
