פסוק א:ויקח קרח. מהו ויקח, אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו .
(סנהדרין ק"ט ב׳)
פסוק א:קרח בן יצהר וגו׳. אמר ריש לקיש, קרח – שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר – בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, בן קהת – בן שהקהה שיני מולידיו, בן לוי – בן שנעשה לויה בגיהנם .
(שם שם)
פסוק א:ודתן ואבירם. אמר ריש לקיש, דתן – שעבר על דת אל, אבירם – שאיבר עצמו מעשות תשובה .
(סנהדרין ק"ט ב׳)
פסוק א:ואון בן פלת וגו׳. אמר ריש לקיש, און – שישב באנינות, בן פלת – בן שנעשו לו פלאות, בן ראובן – בן שראה והבין .
(שם שם)
פסוק ב:נשיאי עדה וגו׳. נשיאי עדה – מיוחדים שבעדה, קריאי מועד – שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, אנשי שם – שהיה להם שם בכל העולם .
(סנהדרין ק"י א׳)
פסוק ו:וישמע משה. מה שמועה שמע, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, שמע שחשדוהו מאשת איש, שנאמר ויקנאו למשה במחנה (תהלים ק"ז) מלמד שכל אחד ואחד קינא את אשתו ממשה, שנאמר (פ׳ תשא) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה .
(שם שם)
פסוק י:רב לכם בני לוי. תניא, א"ר לוי, ברב בישר – ברב בשרוהו, ברב בישר – רב לכם, ברב בשרוהו דכתיב (פ׳ ואתחנן) ויאמר ה׳ אלי רב לך .
(סוטה י"ג ב׳)
פסוק יב:וישלח משה לקרא. אמר רבא, מנלן דמשדרינן שלוחא דבי דינא ומזמנינן לדינא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם .
(מו"ק ט"ז א׳)
פסוק יד:העיני האנשים וגו׳. אמר רבא, מנלן דאי מתפקד בעל דין בשלוחא דבי דינא ואתא השליח ואמר, לא מתחזי כלישנא בישא, דכתיב העיני האנשים ההם תנקר .
(מו"ק ט"ז א׳)
פסוק טו:לא חמור אחד. ת"ר, מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסם בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו לא חמד אחד מהם נשאתי .
(מגילה ט׳ א׳)
פסוק טו:לא חמור אחר וגו'. א"ר יוחנן, משה רבינו עשיר היה, דכתיב לא חמור אחד מהם נשאתי, היכי דמי, אי בלא אגרא פשיטא, אלא דאפילו באגרא .
(נדרים ל"ח א׳)
פסוק טז:ויאמר משה אל קרח. אמר רבא, מנלן דמזמנינן לדינא, דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה' , ומנלן דמזמנינן לקמי גברא רבה, דכתיב לפני ה' , ומנלן דמזמנינן את ופלניא, דכתיב אתה והם ואהרן , ומנלן דקבעינן זימנא, דכתיב מחר .
(מו"ק ט"ז א׳)
פסוק כא:מתוך העדה הזאת. עיין לפנינו לעיל בפ׳ שלח בפסוק עד מתי לעדה הרעה הזאת (י"ג כ"ז).
פסוק כה:ויקם משה וילך. אמר רב אשי, מלמד שאין מחזיקין במחלוקת .
(סנהדרין ק"י א׳)
פסוק כו:סורו נא וגו'. ת"ר, היוצא לישבע, אומרים לו הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה׳ לשוא, ואם אמר הריני נשבע, העומדים שם, אומרים זה לזה, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה .
(שבועות ל"ט א׳)
פסוק כט:אם כמות וגו׳. אמר ריש לקיש, רמז למצות בקור חולים מה"ת מניין, שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה – שהם חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרין אותן .
(נדרים ל"ט ב׳)
פסוק ל:ואם בריאה יברא ה׳. דרש רבא, אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, אם בראת גיהנם – מוטב, ואם לאו – יברא ה׳, למאי אי למכרי ממש והא אין כל חדש תחת השמש, אלא לקרובי פיתחא דגיהנם .
(סנהדרין ק"י א׳)
פסוק ל:ואם בריאה יברא ה׳. אמר רבי שמעון בן לקיש, שלשה כפרו בנבואתם מפני פונירי , משה ואליהו ומיכה, משה אמר ואם בריאה יברא ה׳ .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
פסוק לב:והפתח הארץ את פיה. תניא, א"ר יהודה בריה דרבי חייא, מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה , איתביה חזקיה אחיו, והא כתיב ותפתח הארץ את פיה, אמר ליה, לרעה פתחה, לטובה לא פתחה .
(סנהדרין ל"ז ב')
פסוק לב:אשר לקרח. א"ר יוחנן, קרח לא מן הבלועין ולא מן השרופין היה, לא מן הבלועין דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח – ולא קרח, ולא מן השרופין דכתיב (פ׳ פינחס) באכול האש את חמשים ומאתים איש, ולא קרח, במתניתא הני, קרח מן השרופין ומן הבלועין, מן הבלועין, דכתיב ותבלע אותם ואת קרח, ומן השרופין דכתיב (פ׳ ל"ה) ואש יצאה מאת ה׳ ותאכל את החמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו .
(שם ק"י א׳)
פסוק לג:וירדו הם וגו׳. א"ר ירמיה בן אלעזר, שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים , במדבר – דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה .
(עירובין י"ט א׳)
פסוק לג:וכל אשר להם. תניא, ר׳ ברכי' בשם ר׳ חלבו אמר, אף שמותיהם פרחו מחוך טמסותיהם , ר' יוסי ב"ר חנינא אמר, אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם נבלעה עמהם, דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
פסוק לג:ותכס עליהם הארץ. ר׳ עקיבא אומר, עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר ותכס עליהם הארץ – בעוה"ז, ויאבדו מתוך הקהל – לעוה"ב, ור' אליעור אומר, עליהם הכתוב אומר (ש"א א') ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל .
(סנהדרין ק"ח א')
פסוק לג:ויאבדו מתוך הקהל. תניא, ר׳ יהודה בן בתירה אומר, ממשמע שנאמר (תהילים קי״ט:קע״ו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך, מה אבידה האמורה להלן סופה להתבקש אף אבידה האמורה כאן עתידה להתבקש .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ד)