מדוע רצה ד' לכלות את כל בני ישראל בגלל קרח ומדוע רצה משה שעדת קרח תיענש בצורה חמורה?
הקדמה
בפרקנו מסופר שד' רצה לכלות את כל בני ישראל בגלל קרח (טז, כ-כא), אבל משה ואהרן אמרו: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף" (שם, כב), וד' לא השמידם.
לעומת זאת הקפיד משה רבנו על קרח ועדתו והענישם בצורה חמורה כל כך של בליעה באדמה (טז, לב)!
יש לשאול על כך שתי שאלות:
- מדוע רצה ד' לכלות את כל בני ישראל בגלל קרח (טז, כ-כא)? ואם כל בני ישראל חטאו, כיצד אמרו משה ואהרן: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף" (שם, כב)? והרי כל העדה חטאה!
- מדוע הקפיד משה רבנו על קרח ועדתו והענישם בצורה חמורה כל כך של בליעה באדמה (טז, לב)? והרי בני ישראל התלוננו פעמים רבות וחטאו כלפי ד', ובכל פעם משה התפלל עליהם אל ד' שלא יענישם, ומדוע כאן הקפיד עליהם והענישם?
א. מדוע רצה ד' לכלות את כל בני ישראל בגלל קרח?
כתב הרמב"ן (טז, כא): "יש לשאול: אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם, למה היה הקצף עליהם לאמר 'ואכלה אותם כרגע'? ואם גם הם מרדו, כקרח וכעדתו, איך יאמרו משה ואהרן: 'האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף'?"
1. הסבר רבנו חננאל
הרמב"ן הביא את דברי רבנו חננאל שכתב:
'הבדלו מתוך העדה הזאת - עדת קרח, ולא עדת בני ישראל.
ויאמרו אלקי הרוחות לכל בשר וגו', מיד הודיע הקב"ה למשה כי לא כל עדת בני ישראל בקש לכלות, אבל עדת קרח בלבד, לפיכך פירש לו: זה שאמרתי 'הבדלו' - 'העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם' הוא שאמרתי לך. הזכיר להם 'העלו מסביב', אולי כשיראו קרח ועדתו ישובו.
2. קושיות הרמב"ן על הסבר רבנו חננאל
הרמב"ן הקשה על רבנו חננאל חמש קושיות:
אלו דבריו, ואינם נכונים!
(א) כי לא היה ראוי לומר על קרח דתן ואבירם, שלשה אנשים: 'הבדלו מתוך העדה', כי אינם עדה.
(ב) ואין ישראל בתוכם, ואהרן עם עדת מקריבי הקטורת היה בתוכם בבואם [כלומר: אם הכוונה במלה "עדה" לכל ישראל אז מובן ש"הבדלו מתוך העדה", הכוונה שמשה ואהרן צריכים להבדל מתוכם, אבל אם העדה היא עדת קרח, הרי שבני ישראל צריכים להבדל מתוך עדת קרח, וזה לא יתכן, שכן בני ישראל אינם בתוך עדת קרח].
(ג) ועוד כי 'הבדלו' רמז למשה ואהרן בלבד, כמו 'הרומו' (להלן יז, י) [כלומר: כיון שד' אמר למשה ואהרן: "הבדלו" משמע שהכוונה רק להם, כמו לקמן בפרק יז, ששם מוכח שמשה ואהרן צריכים להבדל מהעדה, ששם החל הנגף בעם, ומתו ממנו ארבעה עשר אלף ושבע מאות, ואילו היתה הכוונה אצלנו לכל העם היה ד' אומר להם: "דברו אל העדה לאמר", כמו שנאמר בפסוק כד].
(ד) וכן 'ואכלה אותם כרגע' רמז למגפה שתכלה עם רב ועצום כרגע [אבל בשלושה אנשים בלבד אין חידוש שיכלו כרגע].
(ה) וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה.
3. הסבר הרמב"ן
כתב הרמב"ן:
אבל הטעם כי מתחילה היה לב העם אחרי משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטרת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנא, וייטב הדבר בעיניהם, ונקהלו כלם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם, וזה טעם 'ויקהל עליהם קרח את כל העדה' (פסוק יט). והנה נתחייבו כליה, שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה (סנהדרין קי ע"א), ומוותרים על נבואת נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים!
ומשה ואהרן למדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם, והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו, לפרסם ולהודיע ענשו לרבים.
וזו דרך מבקשי רחמים: שיקלו החטא מעל העם, ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים. וכן אמר דוד: 'הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי, ואלה הצאן מה עשו. תהי נא ידך בי ובבית אבי' (שמ"ב כד, יז). והיה העונש ההוא על העם גם בחטאם, שהיה להם לתת השקלים מעצמם, אם העונש ההוא על זה כדברי רבותינו (ברכות סב ע"ב). כי לא צוה אותם המלך שלא יתנו השקלים, כי הוא לדעת המנין בלבד היה חפץ, וענשם וענשו בזה שוה הוא.
ב. מדוע ביקש משה להעניש את קרח ועדתו בצורה חמורה?
כתב הרמב"ן (טז, כט):
אם כמות כל האדם ימתון אלה - הנה גם רבים בעם אמרו לו פעמים רבות: 'למה העליתנו ממצרים' (שמות יד, א וטז, ג)!
אבל היה העונש על אלה מכל האדם, באמרם: 'כי תשתרר עלינו גם השתרר' (פסוק יג), כי עשו שתים רעות: ביזו על כבוד הרב, וכפרו בכל מעשה ד' אשר עשה במצרים ובמדבר, וגם במעמד הר סיני, שנאמר בו: 'וגם בך יאמינו לעולם' (שמות יט, ט), והם אמרו שאינו כדאי להשתרר עליהם, ולא בא להם על ידו רק רע, ומפני זה אמר: 'ויחר למשה מאד' (פסוק טו). וגם קרח אמר: 'ומדוע תתנשאו' (פסוק ג), ועל כן נבלע אהלו עמהם.
וזה טעם 'לא ד' שלחני' - שלא שלחני כלל להוציאם ממצרים, כטעם: 'אשר שלחו ד' לעשות בארץ מצרים' (דברים לד, יא), 'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך' (שמות ג, יב). וכן: 'כי ד' שלחני לעשות את כל המעשים האלה' (פסוק כח) - המעשים אשר ראיתם בעיניכם, רמז לכל אשר עשה מיום שאמר לו: 'לך ואשלחך אל פרעה' (שמות ג, י). כי תחילת ביאת הנביא יקרא שליחות, כענין: 'את מי אשלח ומי ילך לנו' (ישעיה ו, ח), 'ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים' (מיכה ו, ד).
ואין טעם 'כל המעשים', להחליף הבכורים ללויים וכהונת אהרן, כדברי המפרשים (רש"י), אלא לכלל המעשים אשר עשה משה לעיני כל ישראל, כמו שפירשתי.
לפי הרמב"ן כפרו קרח ועדתו בשליחותו של משה על ידי ד', וטענו שמשה עשה דברים מעצמו ולא בשליחות ד'!
לפי זה עולה שהויכוח של קרח עם משה היה על כל התורה כולה - האם משה נשלח על ידי ד', וכל התורה נמסרה למשה מאת ד', או שמשה ח"ו עושה דברים מעצמו ולא בשליחות ד', ולכן משה הקפיד עליהם כל כך: כדי לחנך את עם ישראל להאמין שכל התורה שניתנה לנו על ידו, ניתנה לו מפי הגבורה!
כעין זה כתב גם הרמב"ם בפירוש המשניות בהקדמתו לפרק חלק (סנהדרין פ"י):
היסוד השמיני הוא תורה מן השמים, והוא שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה... והדיבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרו: 'בזאת תדעון כי ד' שלחני וכו' כי לא מלבי' (במדבר טז, כח).