חובת מחאה נגד בעלי מחלוקת
היה להם למחות
לאחר שפצתה האדמה את פיה ובלעה את קורח ועדתו, התלוננו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון לאמור: "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" (במדבר יז, ו). ויצא חרון אף גדול ונורא כנגד העדה. ומשה שהבין את גודל הסכנה אמר מיד לאהרון: "קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף!". ועוד בטרם הספיקה הקטורת לכפר כבר מתו ארבע עשר אלף ושבע מאות מישראל.
ואף כי ברור שהיה חטא גדול בתלונת עדת בני ישראל, עדיין לא מובן מדוע יצא קצף גדול ונורא כל כך עליהם?
אלא שכל העדה חטאה במידה מסוימת במחלוקת קורח ועדתו. קורח ועדתו היו מיעוט מבוטל, כמה מאות מישראל בלבד. אילו העם היה מתקומם כנגדם, מיד היתה המחלוקת מתבטלת וקורח ועדתו היו נסוגים בבושת פנים. וכך היה ראוי להם שינהגו, שכל הטובה שבאה לישראל באותו הדור באה על ידי משה רבינו. אבל הם עמדו וראו כיצד קורח ועדתו מביישים את משה ואהרן ושתקו. לא זו בלבד, אלא שאחר שכל עדת קורח נענשה במופת גלוי, עוד העיזו להתלונן על מיתתם הקשה. וכיוון שכך נפרע מהם ה' יתברך על שמתחילה לא מחו. שכל אלו שלא מחו אשמים במיתת קורח ועדתו, שאילו היו מוחים בהם, לא היו מעיזים פנים במשה, ולא היו נאבדים.
אשתו של און בן פלת
און בן פלת היה מתחילה שותף במחלוקת, והיה אמור להיאבד יחד עם קורח ועדתו מתוך הקהל אלא שאשתו הצילתו. אמרה לו: מה יצא לך ממחלוקת זו, הלא בכל מקרה אתה לא תתקדם. אם משה יהיה המנהיג אתה תהיה כפוף לו, ואם קורח יהיה המנהיג אתה תהיה כפוף לו. אמר לה: מה אעשה, שכבר השתתפתי עימם בעצה ונשבעתי שאם יקראוני אלך עימם. אמרה לו: יודעת אני שהם מקפידים בענייני צניעות, שהרי אמרו "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים". אחפוף את ראשי בפתח האוהל, וכשיבואו, חבריך, בעלי המחלוקת, לקרוא לך, כיוון שיראו אשה ששערה מגולה, ירתעו וייסוגו לאחוריהם. וכך קרה. באו לקרוא לו וכשראוה רוחצת שערותיה על פתח האוהל נרתעו. וכשראו שאינה מבינה את הרמז, הלכו לדרכם, כי כבר הגיע זמנם להתייצב כנגד משה. ומן הסתם אמרו אחר כך לשליחיהם, לכו וקראו לאון. ושוב יצאו השליחים, ושוב לא יכלו להתקרב, כדי שלא יחטאו חס וחלילה בחשש פריצות. ובינתיים פתחה האדמה את פיה ובלעה את קורח ועדתו. ואון בן פלת נשאר חי שוכב באוהלו (עפ"י סנהדרין קט, ב).
בעלי מחלוקת "צדיקים"
וכך היה מספר מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל סיפור זה: "אשתו היתה צדקת, והוא ניצל בזכותה. בהתחלה הוא נגרר אחרי 'החבורה', אבל אשתו התחננה לפניו שיצא מהמחלוקת, אך הוא לא יכול היה להפסיק. הוא אמר לה: עוד מעט יבואו לקרוא לי. ענתה לו אשתו: אשב בחוץ בצורה מחוצפת, בפריצות, בפיזור שערות, ומכיוון שהם 'צדיקים' הם יראו זאת ויברחו. ואמנם כך היה. גם בדורות הקודמים וגם עכשיו בעלי המחלוקת הם "צדיקים". חז"ל קוראים להם רשעים, אבל הם 'צדיקים', 'חרדים'" (שיחות הרצי"ה במדבר עמ' 195).