פסוק א:ויקח, ואתפלג. ערש"י שפי' דברי התרגום "נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת, ואולי כוונתו כי "לקח" הוא כמו "חלק" שנחלק מקהל ה' להתרעם על משה ואהרן.
פסוק ב:קראי מועד מערעי זמן. ר"ל אנשים הקרואים לימי האסיפה, וכמ"ש הרשב"ם, ולא כהראב"ע שפי' "הקרואים לאהל מועד".
פסוק ג:ובתוכם ה', וביניהון שריא שכינתא דה'. להרחיק ההגשמה ת' כן.
פסוק ה:את אשר לו, ית דכשר לה. והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו, ויקרב לקדמוהי וית די יתרעי בה יקרב לשמושה, ר"ל ית דכשר ליה לעבודת הלוים יקרב אליו לעבודת הלוים, וית די יתרעי ביה יקרב לשמושיה לכהונה, וכ"מ מרש"י.
פסוק י:כהנה, כהנתא רבתא. משמע שלדעת המת' היתה הכהונה הגדולה מנורת מחלוקת קרח ולאפוקי מדעת המפרשים שלא על עצמו ועל הכהונה הגדולה קנא רק בכהונה, ר"ל שהר"נ אנשים שהיו לוים בקשו לעצמם כהונה, עיין רמב"ן, והמתרגם סבר כדעת הרמב"ן, שהר"נ אנשים היו משאר השבטים, והוא רצה להחזיר הבכורה לבכוריהם, והכהונה הגדולה לעצמו.
פסוק יא:הנעדים על ה', דאזדמנתון על ה'. לא ידעתי מדוע לא הוסיף פה מלת "קדם" או "מימרא" קודם "ה' " כדרכו בכל מקום משום כבוד של מעלה? ואפשר שלהגדיל רשעתם ת' כן.
פסוק טו:אל תפן אל מנחתם, לא תקבל ברעוא קורבנהון. הוא כמו שת' (בראשית ד' ד') "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" וכוונת הכתוב במלת "מנחתם" אם היא כדעת רש"י שמוסב על הקטרת, או כדעת הרמב"ן שמוסב גם על התפלה שיתפללו, נכללה הכל בדברי המת'.
פסוק טו:לא חמור אחד מהם, לא חמרא דחר מנהון. ערש"י שפי' ג"כ "חמורו של אחד מהם" וכן אמר שמואל א' (י"ב ג') "חמור מי לקחתי" ולא כהרשב"ם שפי' "אפי' חמור אחד לא נשאתי", והת' רוו"ה הראה ע"פ הנחת הטעמים כי הצדק עם רש"י, ועי' בנתה"ש ע"פ "הן האדם היה כאחד ממנו" (בראשית ג' כ"ב) מה שפלפל בחכמתו ע"ד דקדוק מלת "אחד".
פסוק טו:נשאתי, שְֹחְרִית. והדר' לעווי מביא "שִדרִית" ור"ל לא בקשתי, והיה קשה להמת' לפרש הפעל "נשא" מהוראת לקיחה, דמה חידוש הוא שלא נטל בחזקה, ורש"י והרמב"ן פירשו "שחרית" אנגריא של מלך, ולדעתי הצדק אתו, כי הוא פעל נגזר מן השם "שחוור" או השם "שחוור" נגזר ממנו, וכן מצינו במשנה (אבות פ"ג משנה ט"ז) "ונוח לתשחורת" ופי' המפרשים ג"כ מלשון מלוכה, ואפשר שהוא כפשוטו "נשאתי" ר"ל אותה נפשי, כמו "ואליו הוא נושא את נפשו" (דברים כ"ד ט"ו) ורבים דומיהם, ור"ל לא חמדתי ולא תאבתי אפי' חמור ואולי מסבה הזאת שהיה קשה הפעל "נשאתי" שינו הע"ב זקנים (מגילה ט' ע"ב) "לא חמד" (ולא כפירש"י שם) משום דעל דבר יקר ונחמד יפול יותר הפעל "נשא".
פסוק כז:מסביב. מסחור סחור. ולקמן (פסוק ל"ד) "סביבותיהם" ת' "סחרניהון" ? אולם אחר החפוש נראה כי כמעט בכ"מ אשר יבא בעברית מחובר אל אחד מהכנוים, ית' "סחרני".
פסוק כט:ופקדת, וסערא. הוא כמו שת' "פקד עון אבות" (שמות ל"ד ז') "מסער" ר"ל מבקש חוב ובכמה מקומות מת' הפעל "פקד" בפעל "סער" כמו "לפקד עון יושב הארץ" (ישעיה כ"ו כ"א) תרגם "לאסערא חוב" "ותפקדנו לבקרים" (איוב ז' י"ח) תרגם "ותסערינה לצפריא".
פסוק לב:ואת בתיהם, וית אנש בתיהון. ולא רצה לפרש כפשוטו שהבתים בעצמם נבלעו, אף שכתוב אח"כ "ואת כל האדם" יען כי מאשר פרט "אשר לקרח" ש"מ כי רק הרכוש אשר לקרח נבלע, ולא רכוש זולתו וכן תרגם לקמן (דברים י"א ו') "ובלעתן וית אנש בתיהון".