פסוק א:וַיִּקַּח קֹרַח. שִׁעוּר הַכָּתוּב וְסִדְרוֹ כְּאִלּוּ אָמַר: וַיִּקַּח קֹרַח וְדָתָן וַאֲבִירָם וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה, וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ.
פסוק ג:וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם נִקְהֲלוּ לְהִתְרָעֵם עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בְּמַעֲמַד חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, שֶׁהָלְכוּ שָׁם בַּעֲצַת אֵלֶּה הַמִּתְרָעֲמִים בְּעֵת שֶׁהָיוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לַדִּין. וְאוֹתָם הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נוֹעֲדוּ שָׁם כְּמוֹ הוֹלְכִים לְתֻמָּם אֶל מֹשֶׁה לְהִתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיִּקָּהֲלוּ קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם אַחַר כָּךְ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, יִהְיוּ הֵם כֻּלָּם כְּאֶחָד מַסְכִּימִים לְדִבְרֵי הַנִּקְהָלִים לִפְנֵי אוֹתָם אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְצְאוּ שָׁם. וּבָחֲרוּ שָׁעָה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הֲמוֹן עָם, כְּדֵי לְפַרְסֵם וּלְהַעֲבִיר קוֹל בַּמַּחֲנֶה, לְמַעַן יִרְבּוּ מִתְקוֹמְמִים עִמָּהֶם.
פסוק ג:כִּי כָל הָעֵדָה. כָּל אֶחָד מֵהֶם.
פסוק ג:כֻּלָּם קְדוֹשִׁים. מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם״ (במדבר טו:מ).
פסוק ג:וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ. בְּעִנְיַן הַקְּדוּשָּׁה, שֶׁאֲסַרְתֶּם הָעֲבוֹדָה לַבְּכוֹרוֹת, וּמֹשֶׁה כְּבָר כִּהֵן כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, וְאַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים לְעוֹלָם.
פסוק ה:וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ. הוֹדִיעָם שֶׁהִרְגִּישׁ בְּתַחְבּוּלוֹתָם וּבְקֶשֶׁר עֲדָתָם.
פסוק ה:אֶת אֲשֶׁר לוֹ. מִי הוּא הַמְדַבֵּר לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.
פסוק ה:וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו. וְיוֹדִיעַ מִי הוּא הַקָּדוֹשׁ שֶׁרָאוּי שֶׁיַּקְרִיב לְפָנָיו קָרְבָּנוֹת.
פסוק ה:וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו. אוֹתוֹ לְבַדּוֹ יַקְרִיב ה׳ לוֹ מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה שֶׁתִּהְיֶה בִּשְׁאָר, כְּעִנְיַן ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״ (במדבר טז:כא).
פסוק ז:הוּא הַקָּדוֹשׁ. הוּא לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִזְכֶּה לָזֶה אֶלָּא אֶחָד בִּלְבַד. וְזֶה אָמַר לְמַעַן יִירָאוּ וְיָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְלֹא יֹאבֵדוּ, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת (יחזקאל יח:לב).
פסוק ז:רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. אַתֶּם הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, דָּבָר גָּדוֹל אַתֶּם מְטִילִים עֲלֵיכֶם, כִּי יוֹתֵר יִקְצֹף ה׳ עֲלֵיכֶם בִּהְיוֹתְכֶם כְּבָר נִבְחָרִים לַעֲבוֹדָתוֹ.
פסוק ט:וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. לְשָׁרֵת אֶת הָאֵל יִתְעַלֶּה בְּשִׁיר וְאֶת מִשְׁכָּנוֹ בַּעֲבוֹדַת מַשָּׂא וְזוּלָתוֹ, וְרָצָה שֶׁתַּעֲשׂוּ זֶה הַשֵּׁרוּת לִפְנֵי הָעֵדָה לְהוֹדִיעָם חֶסְרוֹנָם, שֶׁנִּפְסְלוּ הֵם מִן הָעֲבוֹדָה וְאַתֶּם נִבְחַרְתֶּם תַּחְתָּם.
פסוק יא:לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם.
פסוק יא:עַל ה׳. דְּעוּ שֶׁאֲנִי מַשְׁלִיךְ עַל ה׳ יְהָבִי שֶׁיִּתְבַּע הוּא עֶלְבּוֹנֵינוּ, וְלֹא אֶתְקוֹמֵם אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּלָל.
פסוק יד:אַף לֹא אֶל אֶרֶץ. וַתִּתֶּן לָנוּ. לֹא דַי שֶׁהֲרֵעוֹתָ לָנוּ לְהוֹצִיאֵנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַש אֶל הַמִּדְבָּר, כִּי גַם אַתָּה מְצַחֵק בָּנוּ שֶׁלֹּא הֲבִיאוֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ שֶׁאָמַרְתָּ כְּלָל, וּדְבָרֶיךָ הֵם כְּאִלּוּ נָתַתָּ לָנוּ בָּהּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם, בְּצַוּוֹתְךָ מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ וְאָמַרְתָּ ״לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ. וּפֶרֶט כַּרְמְךָ״ (ויקרא יט:ט-י), כְּאִלּוּ כְּבָר הָיְתָה שֶׁלָּנוּ וְהָיוּ לָנוּ בָּהּ שָׂדֶה וָכֶרֶם.
פסוק יד:הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר. הֲתַחְשׁוֹב לְנַקֵּר עֵינֵינוּ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא נַכִּיר תַּחְבּוּלוֹתֶיךָ?
פסוק טו:אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. אַל תֵּפֶן אֶל שׁוּם מִין קָרְבָּן שֶׁיַּקְרִיבוּ לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, עַל הֶפֶךְ ״יֵרַח מִנְחָה״ (שמואל א כו:יט). וְזֶה כִּי אֵינֶנִּי מוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנִי, וְאֵין לִמְחוֹל לָהֶם בִּלְעָדֵי זֶה, כְּאָמְרָם (יומא פה) ״עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה חֲבֵרוֹ״. וְכֵן יִרְמְיָהוּ אָמַר ״אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי, כִּי כָרוּ שִׁיחָה לְלָכְדֵנִי. זְכוֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה״ (ירמיהו יח:כ-כג).
פסוק טו:לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. אֲפִלּוּ בְּמָה שֶׁיֵּהָנֶה הֶדְיוֹט מֵחֲבֵרוֹ לֹא נֶהֱנֵיתִי מֵהֶם, שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי מֵהֶם אֲפִלּוּ חֲמוֹר בְּהַשְׁאָלָה. וְאִם כֵּן הָיְתָה שְׂרָרָתִי עֲלֵיהֶם כֻּלָּהּ לְתוֹעַלְתָּם וּלְתַקֵּן עִנְיְנֵיהֶם, לֹא לְתוֹעַלְתִּי וַהֲנָאָתִי כְּלָל, כְּמִנְהַג כָּל מִשְׂתָּרֵר. וְאֵינָם מִתְרָעֲמִים עַל שְׂרָרָתִי אֶלָּא מִצַּד מָה שֶׁהֵם כְּפוּיֵי טוֹבָה.
פסוק טו:וְלֹא הֲרֵעוֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. אֲפִלּוּ אֵיבַת הַיּוֹצֵא מִבֵּית דִּין חַיָּב אֵין לָהֶם עָלַי, שֶׁלֹּא קָרָה לָהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנַי לְדִין בְּאֹפֶן שֶׁאֲחַיְּבֵם.
פסוק טז:אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה׳. הֱיוּ מוּזְמָנִים לַדִּין לְפָנָיו.
פסוק כא:הִבָּדְלוּ. שֶׁלֹּא תָגֵן זְכוּתְכֶם עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיַן ״יְמַלֵּט אִי נָקִי״ (איוב כב:ל).
פסוק כב:הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא. שֶׁהוּא עָשָה שֶׁנִּקְהֲלָה עָלֵינוּ הָעֵדָה, כְּאָמְרֹו ״וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה״ (במדבר טז:יט).
פסוק כד:דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב. פֵּרֵשׁ שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״ (במדבר טז:כא) לֹא אָמַר אֶלָּא עַל עֲדַת קֹרַח.
פסוק כו:פֶּן תִּסָּפוּ. שֶׁאֵינְכֶם רְאוּיִים לְהִנָּצֵל אִם תִּהְיוּ עִמָּהֶם כְּשֶׁיִּלְקוּ.
פסוק ל:וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ. שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לִיקָרָא דְּשָׁכְבֵי וּלְהִקָּבֵר עִם שְׁאָר הָעָם.
פסוק לב:וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. הִרְחִיבָה אֶת הַבְּקִיעָה עַד מְקוֹם בָּתֵּיהֶם.
פסוק לב:וְאֶת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח. וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרָיו בְּמַחֲלֻקְתּוֹ. וּלְכֵן לֹא מֵתוּ בָּנָיו, שֶׁלֹּא נִגְרְרוּ אַחֲרָיו בָּזֶה.
פסוק לב:וְאֶת כָּל הָרְכוּש. שֶׁלֹּא יִזְכּוּ שֶׁיֵּהָנוּ צַדִּיקִים בַּעֲמָלָם, כְּעִנְיַן נָפְלָה סֶלַע מֵחֵיקוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ.
פסוק לג:וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ. הִגִּיד שֶׁלֹּא קָרָה בְּאוֹתָהּ הַפְּתִיחָה כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בִּפְתִיחַת הָרַעַש, שֶׁהִיא לֹא תִסָּגֵר תֵּיכֶף. אָמְנָם זֹאת נִסְגְּרָה תֵּיכֶף, כְּפוֹתֵחַ פִּיו לִבְלוֹעַ דָּבָר וְיַסְגִּירֶנּוּ אַחַר הַבְּלִיעָה.
