ויקח קרח וגו' קחו לכם מחתות וגו' ושימו עליהן וגו'. הקושיות הנופלות מפ' זו שכאן ציוה ליתן אש הקטרת ולא צוה רק לקרח ולעדתו ולא לאהרן ואח"כ כתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' אתה והם ואהרן מחר וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת ואתה ואהרן איש מחתתו וגו' הרי צוה לאהרן שיקריב ג"כ ולא צוה כלל שיקחו אש ויתנו על הקטרת ולבסוף כתיב ויקחו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליהן קטרת הרי כתיב שיתנו אש ואהרן לא הלך עמהם להקטיר עוד קשה הכתוב ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם ומה הי' לו לספק שהקב"ה יפן אל מנחתם ואם בדעת השי"ת לפנות אל מנחתם והן ראוין לפני השי"ת שיקבל מנחתם ומאיזו טעם הי' לו לבקש להשי"ת שלא לקבל מנחתם. וגם אין ענין לטענתו שאמר לא הרעותי וכי משום שלא הרע לאחד מהם לא יקבל הקב"ה מנחתם אף אם ראוין.לכן נראה דהנה בקרא זאת עשו קחו לכם מחתות פרש"י וז"ל הא לכם תשמיש חביב מכל הוא הקטרת וסם המות נתון בתוכו וכל מי שיבחר בו יצא חי וכולן יאבדו עיי"ש ולכך צוה שיתנו בהן אש כדרך שאהרן מקטיר בכל שנה דמצוה להביא מן ההדיוט. וכשיאבדו כולם יהיו נסיון גדול שאהרן נתכהן מה' דהא מקטיר בכל יום והרי קיים. וכשקבלו על עצמן חרה למשה מאוד שימותו עם ה' על ידו ורצה לעשות נסיון אחר כעין נסיון שעשה אליהו עם נביאי הבעל ולזה צוה שיקחו כל אחד מחתה עם קטרת וגם אהרן יקח מחתה עם קטרת ולא יתנו עליהם אש ומי שתרד אש מן השמים על מחתתו הוא הקדיש ולזה נפל על פניו וביקש מהשי"ת ואמר אל תכן אל מנחתם כלומר שהנסיון יהי' במה שאל תפן אל מנחתם כי לא הרעותי את אחד מהם כלומר אינני חפץ ברעת שום אחד מהם לעשות נסיון הראשון להמית עם ה' על ידי אמנם קרח לא נתרצה בנסיון השני שילכו כולם בלא אש כי ירא אולי לא תרד אש מן השמים רק על של אהרן ויהי' לשחוק בעיני כל. ולזה בחר בנסיון הראשון ואף כי נסיון הראשון הי' חשש מיתה חשב קרח שלא יזיק לו כיון שראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו כמו שפרש"י ולזה בחר בנסיון הראשון ונתן אש על המחתה שלו וממילא לא הי' צריך אהרן להקטיר קטורת כי אהרן הקטיר בכל יום קטורת:
פסוק ו:
ברש"י ד"ה רב לכם ולא טפשים היו וכו' וכי קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה. הא צריך להבין דברי רש"י ז"ל מה שהקשה וכי קרח שפקח הי' כמו שפרש"י מקודם כן יאמר על קרח הא כולם לא היו טפשים וכאשר אמר מקודם שחטאו בנפשותם כן יאמר עליו. ונראה כי קרח רצה להתנשאות על עם ה' ולהיות ראש על בני ישראל כמ"ש ויקח קרח ואתפליג לעצמו עיי"ש ברש"י אמנם אנשים אשר עמו לא רצו להתנשא על עם ה' אדרבא אמרו ומדוע תתנשאו על עם ה' גם לנו גם לכם לא יהי' וקרח יעץ להם שיקחו כולם מחתות כדכתיב קחו איש מחתתו לומר כי תתנשאו גם אתם על עם ה' ולזה לא קשה עליהם מה ראו לשטות זה מה שירצו להתנשא על עם ה' כי מקודם לא רצו רק שגם המה לא יתנשאו. וכיון שכבר נכנס בהם רוח שטות שוב שמעו לדבר קרח. ושפיר אמר רש"י הם חטאו על נפשותם לבעבור כי עבירה גוררת עבירה מן עבירה קטנה בא לידי עבירה גדולה. אמנם קרח מה ראה לשטות זה מתחלתו ע"ז מתרץ רש"י ז"ל תירוץ אחר:
פסוק ט:
המעט מכם כי הבדיל וגו' הנה ראוי לשית לב באומרו המעט מכם רצונו וכי קטן בעיניכם אשר נתן לכם ותרצו עוד גדולה מזו הלא כן דרך אנשים אדם יש לו מנה רוצה מאתים ועוד מדוע הכהונה לאהרן ולבניו ולא להם עפ"י דברי חז"ל כי בכל שבטי ישראל היו בני לוי המועטים. כי הארון הי' מכלה בהם יען כי הבדיל ה' אותם אליו ולהיות נבחרים מכל בני ישראל לעבדו ולעמוד לפני העדה ולכן אם ע"י דבר קטן וחטא קל בל ראוי עוד לעמוד עוד לפני העדה לשרתם ועל זה אמר מדוע אתם מועטים מכל בנ"י. הלא זה בעבור כי הבדיל ה' אתכם לעמוד לפניו וכו' והשי"ת מדקדק בכם כחוט השערה כדכתיב וסביביו נשערה מאוד ובקשתם גם כהונה רצונו לו' תבקשו עוד מעלה גדולה איך תרצו לעלות למעלה כי גם לפחות מזו אין אתם סובלים:
פסוק לב:
ותפתח הארץ את פיה. בפ"ב דעירובין אמרינן שלשה פתחים לגיהנם א' במדבר א' בים א' בירושלים והוא תמוה דמה בא להודיענו בזה, ונראה הכוונה בזה דשלשה דברים יש להן סיבות והכנה לגיהנם וחשיב א' במדבר דהיינו מה שנעשה במדבר במחלוקותו של קרח ובזה מרמז עון המחלוקת אשר הוא סבה לגיהנם וכן מוכח מהראי' שהביא הפסוק דגבי קרח וירדו הם וכו' וא' בים דהיינו מי שיכול להוכיח ואינו מוכיח דהיינו החטא שעשה יונה ונענש בטביעת הים. וא' בירושלים היינו העונות שעשו בירושלים כמ"ש ירהבו הנער בזקן וכו':
פסוק לב:
ותבלע אותם ואת בתיהם וגו. בש"ס (ב"ב ריש פ' המוכר את הספינה) אמרינן אמר רבה בר בר תנא א"ל ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח. חזאי תרי בזעי והוי קמפקי קוטרא שקלי גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעצתה בראשה דרומחא ועיילי' להתם וכי אפיק הוי מחרך איחרוכי. אמר לי' אצית מאי שמעית ושמעית דהויין אמרין משה אמת ותורתו אמת והן בדאין והוא תמוה. ונראה דהכוונה דע"כ קרח לא הי' חולק על משה ע"פ דעת ההמונים בדעת שוטים בלי דעה והשכל רק מעומק המתפלספות וטעה בהתפלספותו כמו שאר פילוסופין ואפיקורסין שהולכים אחר שכלם הרע להכחיש את התורה כי השכל לואה להשיג על אמיתית על נכון ולזה פרשתי בתהלים י"ז שמרני אל כי חסיתי בך פי' שביקש מהקב"ה שלא יפול בפח האפיקורסין. אמרת לה' וכו' מדבר להמתנגד כי אמרת הוא מלשון נוכח כי הנה האפיקורסין כופרים בהשי"ת משני טעמים. א' כי לגודל רוממותו אינו משגיח בשפלים. ב' מחמת שרואין רוע הסדר רשע וטוב לו. לזה מדבר להמתנגד אמרת לה' אדוני אתה כלומר לגודל רוממותיך טובתי בל עליך כלומר הטיב שנעשה לי אינו מיוחס אליך רק לקדושים אשר בארץ המה היינו השכליים הנבדלים הנקראין קדושים והם עושין משטרה בארץ ואדירי הם הגלגלים והמזלות כל חפצי כלומר כל חפצי מתנהג ע"י אשר מחמת זה הם מנסכים נסכים לאלקי אחר. ולזה התחיל לקללם ואמר ירבו עצבותם אחר מהרו בל אסיך נסכיהם מדם אני אין עושה כן רק ה' מנת חלקיחבלים נפלו לי בנעימים אמר נגד רוע הסידור היינו צדיק ורע לו כיון שרואין הטובות שעושה הקב"ה עם העולם ראוי להודות לו אפי' על הרעה. ולזה אמר חבלים נפלו לי בנעימים כלומר כיון שרואין חבילות קבילית טובות שנפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי נחלה הוא לשון יסורין כמו נחלה עבר על נפשינו עיי' רש"י כלומר אפילו היסורין הם טובים לי ומברך על הרעה כשם שעל הטובה אברך את ה' אשר יעצני כלומר אברך ה' אשר יעצני היינו שניתן לי עצה בשכלי אף לילות יסרוני כליותי כלומר אף מחשבות מה שקשה לי על רוע הסידור מייסרין אותי כי כליותי הוא לשון מחשבה כי הכליות יועצות עכ"ז שויתי ה' לנגדי תמיד שלא אסיר מאמונתי כי מימיני דהיינו התורה וכי משמש בלשון אשר בל אמוט. כלומר שאין אני נוטה מדרך התורה משום איזה קושיא המייסר אותי ולכן שמח לבי וכו' כי לא תעזוב כי מי שמחזיק בעיקר אמיתותו ותורתו מובטח הוא שלא יעזוב אותו לשאול ושחת. ולזה מבקש מהקב"ה שיודיענו אורח חיים שישבעו לנצח בנעימים היינו שיתן לי השגה לקיים דברי התורה שיהי' לי נעימות בתורה הנקראת ימין. ונחזור למאמר שהתחלנו בו תא ואחוי לך בלועי דקרח כלומר שהראה כל פלפולי טעותו שעל ידם נבלע קרח בארץ ואין הכוונה כי אם על קרח לחוד רק על כל הפילוסופים מכחישי התורה מכונים בשם קרח כלומר שהראה לי כל הפילוסופים והסברות שאפשר לומר למכחישי התורה וחזאי תרי ביזעי כי קרח כפר בנבואת משה רבינו עליו השלום ובתורה מן השמים. כי התורה נחלקת לשנים כי עשרת הדברות שמענו מפי הגבורה ושאר התורה מפי משה. וזהו שאמר דחזאי תרי ביזעי כלומר תרי בקעים שמבקע אמונת התורה והנבואה ונפיק קיטרא מבינייהו כלומר כמו מסמא העינים כל הפלפול של הפילוסופים הכופרים מסמא את העינים שקלי גבבתא דעמרי הן הקדמות המושכלות הנקיים מסוג ופסולת כמ"ש הפייטן רישי' כעמר נקי ואמשינהו במיא כלומר. וצרפתי לה הקדמות התורה הנקרא מים ודעצתא ברישי' דרומחא פי' כי אותן העוסקין בפלפול קרא אותן הזהר בעלי רומחין כמבואר בתיקונים אמר שרצה להתיר סברתו בניצוח ופלפול של מהירות וכל דבר של מהירות אין השכל שופט על כל דבר ודבר שיוצא מפיו א"א לכלכל דבריו בצדק. וכי אפיק איחרך איחרוכי כלומר כי הראיות שהביא היו נחרכים כמו מן האש מעומק ראיות הפילוסופים שהביאו המכחישים כלומר שהי' מזיק לו שראה בעצם שאין יכול לסתור בטוב סברתם מפני מהירות הניצוח ואמר אצית מה אמרי. כלומר התיישב בנחת ושמע אמריהם בנחת ולא במהירות הניצוח ושמע דהוי אמרי משה אמת ותורתו אמת כלומר כששמעתי דבריהם בנחת ולא בניצוח ראיתי שהראיות עצמם שהביאו אומרים משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. וכמו שהמוכיח צריך להוכיח בנחת כמו כן השומעים צריכין לשמוע בנחת. ומטעם זה פירשו המפרשים מה שאמרו חז"ל גדול השלום שאפילו ישראל עובדים ע"ז כדור אנוש מוחל להם. והוא מטעם זה כשכל אחד שומע לחבירו בנחת יתברר האמת משא"כ כשהשומעין שומעין בניצוח ורוצים לנצח דברי המוכיח ואמר כל ל' יום מהדרין לי' גיהנם וכו' פי' כי מבואר במקובלים שהרשעים כאשר כלה מהם כל כחי הקדושות מחזירין אותו למוטב למען יהי' לו השפעת קדושה ואח"כ חוזרין ומטמאין אותן לינק ממנו וזהו שאמר כל שלשים יום מהדרין לי' גיהנם: