רש"י ויצא וגו' מהיכן כו' מפרשה של מעלה יצא לגלג ואמר ביום השבת יערכנו דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת כו' כתב הרא"ם מהכא משמע דמקלל בשנה שניה היה שהרי לחם הפנים לא היה אלא בשנה שניה כו' וקשה מהא דתניא בת"כ והביאו גם רש"י ז"ל ויניחהו במשמר ולא הניחו את המקושש עמו ושניהם היו בפרק אחד ומכיון שמקושש בשנה ראשונה היה כדתניא בספרי והביאו גם רש"י ז"ל ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש בגנותן של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשניה בא זה וחללו דהיינו בתחלת שנה ראשונה כשקבלו את השבת א"כ מעשה דמקלל נמי בשנה ראשונה היה עכ"ל ותרצו שם ואני אומר די"ל אע"פ שמעשה המקושש היתה בשנה ראשונה מ"מ לא המיתוהו מיד אלא הניחוהו במשמר כמו שכתוב בפירוש ויניחוהו במשמר על פי הדיבור עד שנה שניה שנזדמן ג"כ מעשה דמקלל שהית' בשנה שניה כדמשמע הכא והיתה כוונת הש"י שהכל גלוי וידוע לפניו ית' שיהיו שניהם בפרק אחד כדי להראות לישראל ההפרש שיש בין מקלל ובין מחלל שבת שאע"פ ששניהם בסקילה מ"מ זה צריך סמיכה וזה אין צריך סמיכה נ"ל:
פסוק יא:
רש"י ושם אמו וגו' שהיא לבדה היתה זונה כו' כתב הרא"ם וז"ל אע"פ שממה שכתב רש"י ז"ל בפרשת ואלה שמות גבי מכה איש עברי שבעלה של שלומית בת דברי היה ונתן עיניו בה ובלילה העמידו והוציאו מביתו והוא חזר ונכנס לביתו ובא על אשתו כסבורה שהוא בעלה כו' משמע שמוטעית היתה ולא רצונית מ"מ קורא אותם זונה מפני שנבעלה לפסול לה אע"פ שהיתה מוטעית עכ"ל ועוד י"ל משום שהיתה דברנית ומפטפטת בדברים ושואלת בשלום הכל כמו שפרש"י בסמוך על ידי כן נשאה חן בעיני המצרי יותר משאר נשים וחשק לבו בה על ידי דברי' לכך קראת זונה שהיא גרמה הקילקול לעצמה והוי כמופקרת: