צו את בני ישראל. אין צו אלא זירוז מיד ולדורות. אר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס. (כל הפיסקא אינו בת"כ רק תחלת ספרי פ' נשא) נאמר כאן צו ונאמר צו את בני ישראל ונתנו ללוים ונאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי וכתיב לדרתיכם. ובשילוח טמאים כתיב צו וכתיב ויעשו כן בני ישראל בנין אב לכל מקום שנאמ' צו מיד ולדורות דר"י. ר' ישמעאל אומר כתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדרתיכם. הרי מיד ולדורות. זירוז מנין ת"ל וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. ולפי דרכנו למדנו שמחזקין במחוזקים ומזרזין במזורזין. ר"ש בן יוחי אומר אין ציווי אלא חסרון כיס שנאמר כאן צו ונאמר צו את בני ישראל ונתנו ללוים ונאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי. חוץ מאחד שנא' כי אתם באים אל הארץ לזרזם על חילוק הארץ:ויקחו אליך. (מנחות פ"ו ע"ב) לך ולא אלי שלא לאורה אני צריך:ויקחו אליך. שתהא אתה גזבר על הדבר הזה. ויקחו אליך (יומא ג' ע"ב) משל ציבור קח לך משלך דר"י ר' יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל ציבור אלא כביכול משלך אני רוצה:שמן זית. ולא שמן שומשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות. שמן זית. מזיתו (פי' בשעה שהוא מחובר לזית יהיה בו שמן ולא מה שיוצא מהן אחר כתישה מרובה) מכאן אמרו ג' זיתים הן ובהן ג' ג' שמנים (פי' בכל זית) זית ראשון מגרגרו בראש הזית כו' ראשון שבכולן כשר למנורה והשאר למנחות:זך. אין זך אלא נקי. כתית. ר' יהודה אומר אין כתית אלא כתישה. זך כתית למאור. ואין כתית למנחות. יכול יהא זך כתית פסול למנחות ת"ל ועשרון סלת בלול בשמן כתית:להעלת. שתהא שלהבת עולה מאליה ולא על ידי דבר אחר. נר תמיד. זו נר מערבי שדולק תמיד שממנו הי' מתחיל ובו היה מסיים:מחוץ לפרכת. לפי שנא' וישם את המנורה נכח השלחן איני יודע אם סמוכה לפרכת אם סמוכה לפתח כשה"א מחוץ לפרכת הרי סמוכה לפרכת יותר מן הפתח:העדת. עדות לכל באי העולם שהשכינה שורה בישראל. וא"ת לאורה צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. (מנחות פ"ו ע"ב) [ובש"ס מפרש מאי עדות. יערך אתו אהרן ובניו. לפי שנא' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. יכול יהא כהן א' נכנס בשבעת הנרות להדליק [פי' וידליק את כלן כא' ת"ל להעלת נר פי' דמשמע שאין כהן א' נכנס אלא בנר א' כדי להדליק נר א' והיינו להעלת נר בלשון יחיד] יכול יהיו ז' כהנים נכנסין בשבעה נרות להדליק כאחת (פי' דהשתא נתקיימו ב' קראי דהיינו אל מול פני המנורה יאירו שבעת כו' ולהעלות נר פי' שהרי כל כהן אינו עולה להדליק אלא נר א') ת"ל יערך אתו אהרן ובניו אחד אחד:מערב עד בקר. תן לה מדתה כו' עיין רש"י ז"ל. ושלא תהא כשיר' עבודה מערב עד בקר אלא היא:על המנרה הטהרה. על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות:יערך את הנרות לפני ה'. שלא יתקן בחוץ ויכניס:תמיד. אף בשבת אף בטומאה (פי' דג' פעמים תמיד כתיבי הכא א' לגופה על נר מערבי שתהא דולקת תמיד וא' אף בשבת וא' אף בטומאה וכל מקום דכתיב תמיד דילפינן מיני' שבת וטומאה סמכינן אהך:סלת ואפית. מלמ' שנקחי' סלת ומניין אף חיטים ת"ל ולקחת יכול אף שאר מנחות כן אם לקח חטים כשרה [פי' שלא יהא סלת מעכבתן בשעת לקיחה] ת"ל אותה זו נקחית חטים [פי' בדעבד] ואין שאר מנחות נקחים חטים:י"ב חלות. שיהיו שוות. שני עשרנים. שיהיו שוים. יהי' החלה האחת. שנילושין אחת אחת ומניין שאף שתי הלחם לישתן ועריכתן אחת אחת ת"ל יהי' החלה האחת:ושמת אותם וכו'. מניין שאפייתן של לחם הפנים שתים שתי' (ר"ל שירדו לתנור שתים) ת"ל ושמת אות' שתים מערכות יכול אף שתי הלחם כן שירדו לתנור שתי' ת"ל אותם [מנחות צ"ד ע"א ובש"ס פריך האי אות' הא אפיקתי' פי' שירדו לתנור שתים שתים ומשני מדלא כתיב ושמתם דלשתמע נמי שתים וכתיב ושמת אותם משמע מעוטא] זו נאפית שתים ואין שתי הלחם נאפות שתים אלא א'. ושמת. בדפוס (פי' מלשון ושמת דריש מדלא כתיב ונתת אותם אלמא דאטפוס קאי ולכך שייך שפיר לשון שימה בדפוס עיין בתוספות שם) וג' דפוסים היה שם נותנם לדפוס כשהוא בצק ובתנור היה לה דפוס וכשהוא רודם נותנם לדפוס כדי שלא תתקלקל ובאותו הדפוס היה מניח על השולחן. והא דאמרינן לקמן על טהרו של שולחן היינו שיהא הדפוס עומד על טהרו של שלחן [ורש"י ז"ל פי' פ' תרומה שיהא בדפוס עד שיתן על השלחן אבל על השולחן היה נותן בלא דפוס ולא נהירא]. שתים מערכות. יכול שמונה וארבע ת"ל שש המערכ' אי שש יכול שלש של שש ת"ל שתים עשרה אי י"ב יכול ד' ד' ד' ת"ל שתים מערכות שש המערכת (וכ"ה במנחות צ"ח ע"א) [והתם יש לגרוס תחלה אלו נאמר י"ב ולא נאמר שתים ושש הייתי או' ג' של ד' ד' ד' לכך נאמר שתים מערכות ואח"כ גרסינן אלו נאמר ב' מערכות ולא נאמר שש הייתי או' של ד' וח'] על השלחן הטהר. מכלל שהוא טמא מלמד שמגביהין אותו ומראין לעולי רגלים ראו חבתכם לפני המקום כו' (מנחות צ"ו ע"ב) ד"א על טהרו של שלחן עיין רש"י ז"ל. ד' סניפי' היו וכ"ח קנים:ונתת על המערכת. עיין רש"י ז"ל. על המערכת. למעלה ר"א על בסמוך (מנחות ס"ב ע"א) כמ"ש וסכות על הארון:לבנה זכה. שתהא ברורה:והיתה. מלמד שהיא מעכבת ומפגלת ופוסלת את הלחם. והיתה ללחם. אינו נותנה על גבי לחם אלא נותנה לשני בזיכין שיש להם שולים ונותנם על גבי השולחן כדי שלא יבצעו את הלחם. לאזכרה. ר"ש אומר נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה גבי מנחה מה אזכרה האמורה להלן מלא הקומץ אף כאן מלא הקומץ. מלמד שהיא טעונה שני קומצים מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה:ביום השבת ביום השבת. עורך את החדשה ומקטיר את הישנה:יערכנו. אין עורך עמו קנים בשבת אלא נכנס מע"ש ושומטם ונותנם לארכו של שלחן כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית חוץ מן הארון ואחר שבת היה נכנס וסודר שלשה תחת כל א' וא' ושנים תחת העליונה לפי שאין עליה משאוי תמיד (מנחות צ"ט ע"ב) טפחו של זה מסדר בצד טפחו של זה מסלק:מאת בני ישראל. מרצון בני ישראל:ברית עולם. למי שהברית שלו:ואכלהו במקום קדש. מלמד שאכילתה במקום קדוש מניין שאף לישתה ועריכתה במקום קדוש ת"ל והיתה. מניין שאף שתי הלחם לישתן ועריכתן במקום קדוש ת"ל כי קדש קדשים דברי ר' יהודה שר"י אומר כל מעשיהם בפנים וחכ"א לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים. ר"ש אומר אף אפייתן בחוץ שר"ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבי פגי:הוא. שאם נפרסה אחת מהן פסולה:לו. יכול לו לבדו ת"ל ולבניו אי לבניו יכול לבניו לבד ת"ל לו הא כיצד לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת:לאהרן ולבניו. ללמד מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת אף בניו כהנים גדולים אוכלים שלא במחלוקת:מאשי ה'. אין להם אלא לאחר מתנת אישים. חק עולם (מנחות כ"ז ע"א) שהן מעכבין זה את זה. חק עולם. לבית עולמים:ויצא. עיין רש"י ז"ל:איש מצרי. אע"פי שלא היו ממזרים באותו שעה. הוא היה ממזר:בתוך. עיין רש"י ז"ל:ויקב. עיין רש"י ז"ל. ויקלל. אינו אומר ויברך כמו שנאמר ברך נבות אלהים ומלך מלמד שאין הורגין בכינוי א"ר יהושע בן קרחה בכל יום דנים את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא היו הורגים בכינוי אלא מוציאים את כל האדם לחוץ ושואלים את הגדול שבהם ואומרי' לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהם וקורעים ולא מאחים והשני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו ואין העדו' צריכין ליקרע שכבר קרעו בשעה ששמעו:ויביאו אתו אל משה. ולא הביאו המקושש עמו [פי' אעפ"י ששניה' היו בפרק א'] משום שאין דנין שנים ביום א'. וכן בפ' י"ב ויניחהו במשמר לפרש להם ע"פ ה'. פי' רש"י ז"ל שלא הניחו המקושש עמו והיינו נמי משום שאין תופסין שנים ביום ח':הוצא את המקלל. מלמד שב"ד מבפנים ובית הסקילה בחוץ:אל מחוץ למחנה. (סנהדרין מ"ב ע"ב) נאמר כאן אל מחוץ למחנה ונאמר להלן אל מחוץ למחנה מה להלן חוץ לג' מחנות אף כאן חוץ לג' מחנות:וסמכו כל השמעים. השומעים. אלו העדים. כל. אלו הדיינים [והא דצריכי השומעים והדיינים סמיכה כמו גבי קרבן דבעי סמיכה כדי שישא עונו עליו וכן גבי שעיר המשתלח דכתיב וסמך אהרן את שתי ידיו עליו ונשא השעיר עליו את עונותיה' וה"נ העדים והדיינים עשו העבירה בשבילו העדים שאמרו ג"כ והדיינים ששמעו מהעדים לכך סומכין עליו כדי שישא הוא את עונותיהם) את ידיהם. ידי כל אחד ואחד (פי' שתי ידיו של כל א' וא' היינו הדיינים והעדים) ידיהם על ראשו. סומכין ידיהם עליו ואומרים לו דמך בראשך שאתה גרמת לעצמך:ורגמו אתו. (סוטה כ"ג ע"ב) אותו ולא כסותו ולא אותה ולא כסותה מכאן אמרו האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה:כל העדה. עיין רש"י ז"ל:ואל בני ישראל. יכול הוראת שעה היתה ת"ל ואל בני ישראל תדבר לדורות:איש איש. מה ת"ל איש איש לרבות את הגוים שנהרגין על ברכת השם כישראל אבל אין נהרגין אלא בסייף שלא נתנה מיתה לבני נח אלא הרג בלבד:כי יקלל אלהיו. מת"ל לפי שנא' ונקב שם ה' מות יומת יכול אין חייבין מיתה אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות כל הכינויים ת"ל כי יקלל אלהיו דברי ר"מ וחכ"א על הכינויים באזהרה ועל שם המיוחד במית':ונשא חטאו. עיין רש"י ז"ל בכר' כשאין התראה שר"י אומ' נאמ' כאן נשיאת חטא ונאמר להלן נ"ח גבי פסח שני (בפ' בהעלתך) מה נ"ח האמור להלן כרת בלא התראה אף כאן כרת בלא התראה:ונקב שם ה'. ערש"י ז"ל. רגום ירגמו בו כל העדה. יהיו כל העדה כבעלי דבבא לו:כגר כאזרח. גר זה גר. כגר. נשי גרים. אזרח זה אזרח. כאזרח. נשי אזרחים. כגר כאזרח הוא דבעינן בנקבו שם אבל עכו"ם אפי' בכינוי (אינו בת"כ רק בסנהדרין נ"ו ע"א) ד"א כגר כאזרח הוא דבסקילה אבל עכו"ם בסייף:בנקבו שם יומת. א"ר מנחם בר' יוסי להביא את המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקלל בשם:ואיש כו'. אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל ומכ' איש כו' בין איש בין אשה. אי מכ' איש א"ל אלא שהכ' את איש עיין רש"י ז"ל (פ' משפטים) א"כ מה ת"ל מכה איש מה איש שהוא בן קיימא פרט לנפלים שאינן בני קיימא:ואיש. פרט לקטן:כי יכה. יכול אפי' בלא מיתה (עיין רש"י פ' משפטים) ת"ל מכה איש ומת כו':נפש. (סנהדרין ע"ח ע"א) פרט כשהכהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין רי"א בזה אחר זה האחרון חייב:ומכה נפש בהמה. אלו נאמר ומכה נפש בהמה ישלם הייתי אומר מכה אדם ישלם בהמה ת"ל ישלמנה בבהמה טסקתו:ואיש כי יתן מום. אין לי אלא שנתן בו מום צרם באזנו תלש בשערו רקק בו העביר טליתו פרע ראש אשה בשוק מניין ת"ל כאשר עשה כן יעשה לו (משמע כל עשיות שעשה צריך לעשות לו). מניין אפי' אחזו והעמידו בחמה או בצינה השיך בו את הכלב השיך בו את הנחש ת"ל כאשר עשה כו'. יכול אפי' שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש ת"ל מום. מרבה אני את אלו שהמעשה ביד ומוציא אני אלו שאין מעשה ביד (אינו בת"כ רק בב"ק כ"ו ע"א) יכול יהא שור חייב בה' דברים ת"ל איש בעמיתו ולא שור בעמיתו. יכול סימא את עינו יסממו את עינו שיבר את ידו ישברו את ידו רגלו ישברו רגלו ת"ל ומכה בהמה ומכה אדם (עיין בב"ק פ"ג ע"ב) מה מכה בהמה תשלומין אף מכה אדם תשלומין וכתיב ולא תקחו כפר לנפש רוצח לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל לאברים אתה לוקח כופר:שבר תחת שבר כו'. כמו שפירשתי למעלה:ומכה בהמה. (כתובות ל"ה ע"א ובשארי מקומות בש"ס) דבי חזקי' אומר מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד בין אונס לרצון בין מתכוין לשאינו מתכוין בין דרך עליה בין דרך ירידה לחייבו ממון אף מכה אדם לא חלקת בין שוגג כו' לפוטרו ממון:משפט אחד. כמשפט דיני נפשות כן משפט ד"מ מה דיני נפשות בדרישה וחקירה כך דיני ממונות יכול בכ"ג ת"ל עין תחת עין ריבה:כגר. (יבמות מ"ו ע"ב ועיין רש"י קידושין ס"ב ע"ב והוא כדברי הגאון) מכאן שהגר צריך שלשה:וירגמו אתו. ולא כסותו:אבן. מלמד שאם מת באבן אחת יצא:ובני ישראל עשו. עיין רש"י ז"ל ומה העושה עבירה אחת נוטלין את נפשו ממנו ק"ו לעושה מצוה אחת שתינתן לו נפשו לו ולזרעו עד סוף כל הדורות [פי' משום דמדה טובה מרובה על מדת פורענותן וכה"א ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום:
