מדוע נאמרו פרשת השמן ופרשת לחם הפנים בפרקנו?
הקדמה: הפסוקים והשאלה עליהם
נאמר בפרקנו:
א. וידבר ד' אל משה לאמר:
ב. צו את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד.
ג. מחוץ לפרכת העדֻת באהל מועד יערֹך אֹתו אהרן מערב עד בקר לפני ד' תמיד, חֻקת עולם לדֹרֹתיכם.
ד. על המנֹרה הטהורה יערך את הנרות, לפני ד' תמיד.
נשאלת השאלה: הרי פרשה זו כבר נאמרה בצורה דומה מאד בתחילת פרשת תצוה (שמות כז, כ-כא)!
נאמרו על כך מספר הסברים במפרשים:
א. הסבר רש"י
כתב רש"י: "צו את בני ישראל - זו פרשת מצות הנרות. ופרשת 'ואתה תצוה' לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה. וכן משמע: ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך".
שאלת הרמב"ן על רש"י
הרמב"ן הביא את הסבר רש"י וכתב עליו: "ואיננו נכון בעיני, שאין הפרשה ההיא סמוכה לפרשת המנורה, וכבר נאמר: 'ויעל הנרות לפני ד' כאשר צוה ד' את משה' (שם מ, כה), והנה המצוה והמעשה נזכרים ונעשים כבר"!
ב. הסבר הרמב"ן
כתב הרמב"ן:
אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם צוה: 'ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל', כלומר: מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור, עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו, כמו שנאמר: 'והנשיאים הביאו וגו' את הבושם ואת השמן למאור' (שם לה, כז-כח). ואף על פי שאמר שם: 'חוקת עולם לדורותם', הוא על ההדלקה, ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, וצוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון, כטעם: 'ויקחו אליך פרה אדומה' (במדבר יט, ב), שיבקשו אותה ויביאוה הצבור.
ושם עוד לא אמר אלא: 'יערוך אותו אהרן ובניו' וגו', והיה במשמע על המנורה, או בלא מנורה אם תשבר או תאבד, כאשר היה בשובם מן הגולה, ועכשיו אמר בפירוש: 'על המנורה הטהורה' (פסוק ד), שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה.
ג. הסבר החזקוני
הסבר אחר כתב החזקוני:
ויקחו אליך שמן וגו' - אהדריה קרא בשביל 'על המנורה הטהורה' וגו'. לפי שבספר זה, שהוא תורת כהנים, סדר כל תשמישי המשכן והקרבנות ומילוי ידי הכהנים, והפרשות הטמאות שאוסרות לבא למקדש ולאכול בקדשים, ובא עתה לפרש סדר המנורה והשלחן, ששניהם תלויים זה בזה. והקטרת כבר נזכר בפרשת אחרי מות.
ומן הדין היה להקדים פרשת לחם הפנים לפרשת המנורה, שהרי המנורה היתה בגלל לחם הפנים, כדכתיב: 'ואת המנורה נוכח השלחן' (שמות כו, לה), אלא רצה לסמוך פרשת מקלל לפרשת לחם הפנים, כמו שפירש רש"י.
ד. הסבר "אור החיים" הקדוש
הסבר אחר כתב "אור החיים" הקדוש. בתחילת דבריו שאל: "צריך לדעת מה ענין מצות שמן והדלקתו במקום זה? גם מצות מערכת השלחן מה ענינו לכאן? ומה גם שכבר נאמרו הדברים ככתבן במקומן במצות המשכן ומצותיו"!
הוסיף "אור החיים" הקדוש וכתב: "ורש"י ז"ל פירש מה שפירש, ואין בדבריו דבר מספיק.
ורמב"ן ז"ל כתב שכלה השמן וכו', ואין ראיה לדבריו".
הסביר "אור החיים" הקדוש:
ואולי כי לצד שצוה מצות שביעיות: פסח שבעה ימים, חג הסוכות שבעה ימים, שמחת המינים שבעה ימים, גם ראש השנה ויום הכיפורים ישנם בבחינת השבע, להיותם בחודש השביעי, לזה סמך לזה גם כן מצות המנורה, שהיא בחינת שבע נרות, גם השלחן ישנו בסוד שבע, דכתיב: 'שש המערכת' וגו' והשלחן הסדורות עליו, שהוא סוד המתקבץ בו שש מעלות, והיא משלמת שבע. ותמצא שצוה גם כן בפרשה זו מצות העומר שהוא שבע שבתות, גם מצות השבת, נמצאת אומר שכלל כל מצות השביעיות יחד, לומר כי סודם ועיקרם אחד.
נראה להוסיף חיזוק לדברי "אור החיים" הקדוש מהמשך הפרשיות, שמדברות גם כן על שביעיות: השמיטה ושבע השמיטות שבסופן היובל, והדינים התלויים ביובל. ואמנם באמצע יש את פרשת המקלל, ולפי אחת השיטות היא נכתבה כאן כיון שהמקלל זלזל בלחם הפנים (רש"י פסוק י), מכל מקום ענין השביעיות ממשיך בפרשיות הבאות.
עוד נראה לומר הסבר קצת שונה מ"אור החיים" הקדוש ביחס לשולחן: בנוסף לשש החלות בשולחן יש גם דבר שביעי, והוא הלבונה! ואדרבא, הלבונה עולה להיות 'אשה לד'' (כד, ז), ואילו הלחם נאכל לכהנים (שם, ט), כמו השבת, שהיא לד', בעוד שששת הימים הם לנו (שמות כ, ט-י), וכמו החדש השביעי שמקודש לד', והשנה השביעית שמקודשת לד'.