פסוק ב:"צו את בני ישראל" וגו'. צריך להשוות עם האמור ברש"י בפרשת תצווה, והוא הדין באשר ל"שמן זית זך" ולגבי "תמיד", דברים שרש"י כבר פירש. (פ' אמור תשנ"ח)
פסוק ב:רש"י ד"ה תמיד, מלילה ללילה, כמו עולת תמיד, שאינה אלא מיום ליום. ע"כ. ברור שרש"י מבקש להזהיר מפני הבנה לא נכונה של "תמיד" במשמע: ללא הפסק. ולמעלה (שמות כז, כ) באר זאת ברור ומפורש הרבה יותר. (פ' אמור תשנ"א)
פסוק ג:רש"י ד"ה לפרכת העדת, ...ורבותינו דרשו על נר מערבי שהוא עדות וכו' (שבת כב ע"ב). ע"כ. ושוב - על דרך הנס, לכאורה ללא כל הכרח. (פ' אמור תשנ"ח) וראה "לפשוטו של רש"י" שרש"י הביא דברי חז"ל אלו כדי לבאר את לשון היחיד שבפסוק "להעלות נר תמיד", שהרי שבעה נרות היו במנורה? והוסיף הרב איתן שנדורפי שי' שמספיק היה לכתוב "מחוץ לפרוכת" ונוספה מילת "העדות". בגלל ייתור זה הביא רש"י את הדרשה שהנר עצמו הוא העדות.
פסוק ו:רש"י ד"ה השלחן הטהר, של זהב טהור. ע"כ. וקשה, והרי השלחן רק היה מצופה זהב, ראה פסוק מפורש בספר שמות (כה, כד). (פ' אמור תשנ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': פירושו של רש"י אכן קשה. ועיין במסכת חגיגה (כו ע"ב), שם דורשת הגמרא את המילה "טהור" באופן אחר ("מלמד שמגביהין אותו, ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום!"). וחזקוני בספר שמות (לא, ח; וראה גם לט, לז) כתב: ואת המנרה הטהרה - לא מצינו בשום כלי שבמשכן שנקרא טהור רק המנורה והשולחן בפרשת אמור, והטעם, לפי שלא היה עליהם שום מתן דמים.
פסוק ז:רש"י ד"ה ונתת על המערכת, על כל אחת משתי המערכות. היו שני בזיכי לבונה, מלא קומץ לכל אחת. ע"כ. היום הראה לי ידידי הרב יהושע נויבירט שליט"א רש"י זה ושאל, מנין לו לרש"י שהיו שני בזיכים על כל מערכת. עיינתי ברא"ם ושם - כך חשבתי בתחילה - הוא מטעה כשהוא מייסד ענין זה על דברי "תורת כהנים", כי שם באמת אינו משמע כן. אך משבדקתי בדפו"ר, ראיתי שאכן צדק רא"ם, אף כי חבל שקיצר ולא ביאר. כי הנה הנוסח בדפו"ר הוא - "על כל אחת משתי מערכות, הרי שני בזיכי לבונה (כלומר בסך הכל), מלא קומץ כל אחד". והכל על מקומו בא בשלום. (פ' נשא תשמ"ח)
פסוק י:"ויצא בן אשה ישראלית" וגו'. באשר למועד אירוע זה ראה "שפתי חכמים" (אות ו) בשם רא"ם. ואולי ראוי לערוך רשימה של כל האירועים שבארבעים שנות המדבר ולנסות לשבץ אותם בתקופה. הרושם הראשון יהיה שאך מעט דברים התרחשו (או נמצאו ראויים להיזכר) בתקופה ארוכה זו. (פ' אמור תשנ"ב) הערת הרב איתן שנדורפי שי': מעין זה כתב ראב"ע בספר במדבר (כ, א): והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה רק בשנה הראשונה ובשנת הארבעים. (על דברי הראב"ע יש להעיר כי גם בשנה השניה ישנם אירועים שהתורה מספרת עליהם: הקמת המשכן, קברות התאווה וחטא המרגלים).
פסוק י:רש"י ד"ה ויצא בן אשה ישראלית, ...מבית דינו של משה יצא... ויצא מחוייב. עמד וגדף. ע"כ. ואכן דרך שכיחה היא זו, להפוך טינה אישית לאידיאולוגיה. (פ' אמור תשמ"ז)
פסוק י:רש"י ד"ה בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר. ע"כ. ומקורו ב"תורת כהנים". וקשה לי, לשם מה היה צריך להתגייר, והרי בן ישראלית היה. ואם אמנם גר היה, למה לא קירבוהו כמצוות התורה פעמים רבות, אבל דקדקו עמו בעסקי מחנה. (פ' אמור תשמ"ז)
פסוק י:וראה רמב"ן על אתר שאין הכוונה לומר שהיה צריך גרות כנכרי, אלא שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל, ולא רצה ללכת אחרי משפחת אביו להיות מצרי. וראה "שפתי חכמים" (אות ה) על אתר. (פ' אמור תשמ"ז, תשמ"ט)
פסוק י:ומתוך הנ"ל באתי לחשוב על ה"ערב רב" שעלה עם בני ישראל ממצרים, כלום התגיירו, ואם כן, היכן היה מקומם במחנה ישראל, ומה היה עמהם אחר כך כאשר הגיעו לארץ ישראל? ולא זכור לי שראיתי אי פעם דברים בנדון זה. (פ' אמור תש"ן) לגבי גרותם של אנשי ה"ערב רב" כתב רש"י (שמות יב, לח): ערב רב - תערובות אומות של גרים. וראה גם דברי רש"י על הפסוק: "וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" (שמות לב, ז) שכתב: שחת העם לא נאמר, אלא "עמך", הם ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת (התייעצת) בי, ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, והם שיחתו והשחיתו. ע"כ. ובאשר לנחלתם של אנשי ה"ערב רב" ובכלל של גרי הצדק, נאמר בספר יחזקאל (מז, כא-כג): "וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ" וגו'. כאשר נחלקה הארץ בימי יהושע לא קיבלו הגרים חלק בה. אמנם ציוותה התורה לאהוב את הגרים ושלא להונות אותם, מכל מקום נחלה לא נטלו. אבל לעתיד לבא יוודעו השבטים וכל גר יטול נחלה עם אותו השבט שבמחיצתו התגייר. וראה דברי ר"י אברבנאל (שם) המנסה למצוא נימוק לשינוי שחל בחוק. לדעתו, ה"ערב רב", שנתלווה אל ישראל בצאתם ממצרים, לא השתתף בסבלותיהם, ונתלווה אליהם רק בשעת יציאתם ממצרים. כאן (בספר יחזקאל) מדובר על גרים, שהתגיירו עוד בהיותם בגלות וסבלו עמהם יחד את צרות הגלות, ולכן מן הראוי שתהיה להם נחלה בארץ.
פסוק י:רמב"ן ד"ה ויצא בן אשה ישראלית, ...וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי, להורות כי הגוי הבא על בת ישראל, הולד אינו ישראלי. ואף על פי וכו'. ולא הבנתי מכל זה, מהי דעתו של רמב"ן בנדון, ואם היא כהלכה המקובלת בידנו, הרי לא היה צריך לומר את המשפט הראשון. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ד)
פסוק י:"...ואיש הישראלי". באשר להעדר ה"א־הידיעה בתיבת "איש", ראה ראב"ע, וראה "אבי עזר" המבחין בין סמיכות־של לסמיכות־שהוא! (פ' אמור תשנ"ב)
פסוק יא:רש"י ד"ה ויקב, ...שנקב שם המיוחד וגדף וכו'. ולהלן (טז ד"ה ונקב): לשון קללה, כמו "מה אקב" (במדבר כג, ח). וקשה לי, למה איחר רש"י כל כך בביאור השורש נק"ב, ואף השתמש בו - שלא לבארו? ועוד: למעלה מבאר שמדובר בשם המיוחד וגידוף, ואלו כאן - לשון קללה בלבד. וראה "באר מים חיים" שרש"י כאן מפרש על־פי התרגום, ש"ויקב" אין פירושו לשון קללה כמו "מה אקב" וכמו "ונקב" האמור בפסוק טז, אלא כאן משמעותו ביטוי ופירוש, כלומר אמר את מילות השם בפירוש ואחר כך גידף.
פסוק יא:רש"י ד"ה למטה דן, מגיד שהרשע גורם גנאי לו, גנאי לאביו וכו'. דיבור זה היה שגור בפי אבא הי"ד אשר תמיד שינן לנו לשמור על שמה הטוב של המשפחה. (פ' אמור תשמ"ז)
פסוק יא:בשעת לימוד עם אביעד שי' שאלתי, למה אין תיאור זה - "למטה דן" בא מיד בפסוק י, ליד האיזכור "בן אשה ישראלית", ורציתי לומר שזה מטעמים ספרותיים, כלומר כדי לשמור על סימטריה בכתוב: בן אשה ישראלית / והוא בן איש מצרי. אביעד טען כנגד זה, שאם כך, אי־אפשר יהיה להצמיד כאן את הדרשה: מגיד שהרשע וכו', שהרי זה לפני המעשה השלילי. ואולם הדוגמא שרש"י מביא (שמות לה, לד) לא בהכרח מורה כן, שכן שבחו של אהליאב מופיע כבר בשלב המינוי של בוני המשכן ולא בסיום הבניה. (פ' אמור תשנ"ב)
פסוק טז:רש"י ד"ה ונקב שם... ד"ה ונקב. אין משום סתירה בדברי רש"י, אלא בראשון הוא מבאר את העניין, דהיינו אופן עשיית העבירה, ואילו בשני - את המילה עצמה, וכפי שהוא רגיל לעשות. (פ' אמור תש"ן)
פסוק כא:רש"י ד"ה ומכה אדם יומת, אפילו לא הרגו... ובמכה אביו ואמו דבר הכתוב וכו'. דרשה זו בולטת בזרותה - מנין שמדובר באביו ואמו? והעיקר - למה אין הכתוב אומר כגון דא בצורה ישירה שלא תצריך לימודים מן הסוג הזה? (פ' אמור תשנ"ז)