א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ ג וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃ ד וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃ ה וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃ ו אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים׃ ז וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃ ח וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ ט וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת־כָּל־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר׃ י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔ים וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן׃ יא וְהֶעֱמִ֞יד הַכֹּהֵ֣ן הַֽמְטַהֵ֗ר אֵ֛ת הָאִ֥ישׁ הַמִּטַּהֵ֖ר וְאֹתָ֑ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ יב וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֣בֶשׂ הָאֶחָ֗ד וְהִקְרִ֥יב אֹת֛וֹ לְאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֥יף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ יג וְשָׁחַ֣ט אֶת־הַכֶּ֗בֶשׂ בִּ֠מְקוֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט אֶת־הַֽחַטָּ֛את וְאֶת־הָעֹלָ֖ה בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֡י כַּ֠חַטָּאת הָאָשָׁ֥ם הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃ יד וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֮ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃ טו וְלָקַ֥ח הַכֹּהֵ֖ן מִלֹּ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְיָצַ֛ק עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃ טז וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת־אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן־הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ יז וּמִיֶּ֨תֶר הַשֶּׁ֜מֶן אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ יִתֵּ֤ן הַכֹּהֵן֙ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַ֖ל דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃ יח וְהַנּוֹתָ֗ר בַּשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ יט וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָֽה׃ כ וְהֶעֱלָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הָעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה הַמִּזְבֵּ֑חָה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽר׃ כא וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂגֶת֒ וְ֠לָקַח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃ כב וּשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְהָיָ֤ה אֶחָד֙ חַטָּ֔את וְהָאֶחָ֖ד עֹלָֽה׃ כג וְהֵבִ֨יא אֹתָ֜ם בַּיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י לְטָהֳרָת֖וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֑ן אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ כד וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן אֶת־כֶּ֥בֶשׂ הָאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֨יף אֹתָ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ כה וְשָׁחַט֮ אֶת־כֶּ֣בֶשׂ הָֽאָשָׁם֒ וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִדַּ֣ם הָֽאָשָׁ֔ם וְנָתַ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃ כו וּמִן־הַשֶּׁ֖מֶן יִצֹ֣ק הַכֹּהֵ֑ן עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃ כז וְהִזָּ֤ה הַכֹּהֵן֙ בְּאֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ כח וְנָתַ֨ן הַכֹּהֵ֜ן מִן־הַשֶּׁ֣מֶן ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַל־מְק֖וֹם דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃ כט וְהַנּוֹתָ֗ר מִן־הַשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ ל וְעָשָׂ֤ה אֶת־הָֽאֶחָד֙ מִן־הַתֹּרִ֔ים א֖וֹ מִן־בְּנֵ֣י הַיּוֹנָ֑ה מֵאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָדֽוֹ׃ לא אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּשִּׂ֞יג יָד֗וֹ אֶת־הָאֶחָ֥ד חַטָּ֛את וְאֶת־הָאֶחָ֥ד עֹלָ֖ה עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְכִפֶּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן עַ֥ל הַמִּטַּהֵ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ לב זֹ֣את תּוֹרַ֔ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תַשִּׂ֥יג יָד֖וֹ בְּטָהֳרָתֽוֹ׃ לג וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ לד כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃ לה וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃ לו וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃ לז וְרָאָ֣ה אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בְּקִירֹ֣ת הַבַּ֔יִת שְׁקַֽעֲרוּרֹת֙ יְרַקְרַקֹּ֔ת א֖וֹ אֲדַמְדַּמֹּ֑ת וּמַרְאֵיהֶ֥ן שָׁפָ֖ל מִן־הַקִּֽיר׃ לח וְיָצָ֧א הַכֹּהֵ֛ן מִן־הַבַּ֖יִת אֶל־פֶּ֣תַח הַבָּ֑יִת וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַבַּ֖יִת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ לט וְשָׁ֥ב הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בְּקִירֹ֥ת הַבָּֽיִת׃ מ וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְחִלְּצוּ֙ אֶת־הָ֣אֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בָּהֵ֖ן הַנָּ֑גַע וְהִשְׁלִ֤יכוּ אֶתְהֶן֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃ מא וְאֶת־הַבַּ֛יִת יַקְצִ֥עַ מִבַּ֖יִת סָבִ֑יב וְשָׁפְכ֗וּ אֶת־הֶֽעָפָר֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְצ֔וּ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃ מב וְלָקְחוּ֙ אֲבָנִ֣ים אֲחֵר֔וֹת וְהֵבִ֖יאוּ אֶל־תַּ֣חַת הָאֲבָנִ֑ים וְעָפָ֥ר אַחֵ֛ר יִקַּ֖ח וְטָ֥ח אֶת־הַבָּֽיִת׃ מג וְאִם־יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ וּפָרַ֣ח בַּבַּ֔יִת אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת־הָאֲבָנִ֑ים וְאַחֲרֵ֛י הִקְצ֥וֹת אֶת־הַבַּ֖יִת וְאַחֲרֵ֥י הִטּֽוֹחַ׃ מד וּבָא֙ הַכֹּהֵ֔ן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בַּבָּ֑יִת צָרַ֨עַת מַמְאֶ֥רֶת הִ֛וא בַּבַּ֖יִת טָמֵ֥א הֽוּא׃ מה וְנָתַ֣ץ אֶת־הַבַּ֗יִת אֶת־אֲבָנָיו֙ וְאֶת־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃ מו וְהַבָּא֙ אֶל־הַבַּ֔יִת כָּל־יְמֵ֖י הִסְגִּ֣יר אֹת֑וֹ יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃ מז וְהַשֹּׁכֵ֣ב בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָ֑יו וְהָאֹכֵ֣ל בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָֽיו׃ מח וְאִם־בֹּ֨א יָבֹ֜א הַכֹּהֵ֗ן וְרָאָה֙ וְ֠הִנֵּה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּבַּ֔יִת אַחֲרֵ֖י הִטֹּ֣חַ אֶת־הַבָּ֑יִת וְטִהַ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַבַּ֔יִת כִּ֥י נִרְפָּ֖א הַנָּֽגַע׃ מט וְלָקַ֛ח לְחַטֵּ֥א אֶת־הַבַּ֖יִת שְׁתֵּ֣י צִפֳּרִ֑ים וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃ נ וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפֹּ֣ר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃ נא וְלָקַ֣ח אֶת־עֵֽץ־הָ֠אֶרֶז וְאֶת־הָ֨אֵזֹ֜ב וְאֵ֣ת ׀ שְׁנִ֣י הַתּוֹלַ֗עַת וְאֵת֮ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּה֒ וְטָבַ֣ל אֹתָ֗ם בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחוּטָ֔ה וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וְהִזָּ֥ה אֶל־הַבַּ֖יִת שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃ נב וְחִטֵּ֣א אֶת־הַבַּ֔יִת בְּדַם֙ הַצִּפּ֔וֹר וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וּבַצִּפֹּ֣ר הַחַיָּ֗ה וּבְעֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וּבָאֵזֹ֖ב וּבִשְׁנִ֥י הַתּוֹלָֽעַת׃ נג וְשִׁלַּ֞ח אֶת־הַצִּפֹּ֧ר הַֽחַיָּ֛ה אֶל־מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וְכִפֶּ֥ר עַל־הַבַּ֖יִת וְטָהֵֽר׃ נד זֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכָל־נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק׃ נה וּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת׃ נו וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃ נז לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

תפארת יהונתן

יהונתן אייבשיץ

פסוק לד:
כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית. הפסוק יאמר כי אל תתמה על אשר בחטא קל יתדבק רוח רעה בקירות הבית כי כבר אמרו מי שאחזו חולי ונתרפא אז בקל יוכל החולי להתדבק בו שנית וכן הדבר בנגעי בתים דהכנענים היו דרים שם מקדם והיו כל הכותלים מלאים שדין ורוחין וכשבאו ישראל לארץ נטהרו ואם כן בחטא קל יכול אח"כ להתדבק רוח רעה בקירות הבית אם כן הכנענים שעשו בו תועבות רבות איך לא נתדבקו צרעת ממאיר בכותלים ועל זה תירץ כי היא ארץ אחוזתכם מעולם מיום הוסדה הארץ ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכך בכנען לא נתטמאו הכתלים משא"כ בכם שהיא ארץ אחוזתכם ולכך נאמר ובא אשר לו הבית כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו גם יאמר אם אתה תחזיק הארץ והבתים לאחוזה כאלו שלך הוא וירושה מאבותיך ולא תזכור כי הכל לה' ואתה בו רק כגר ושכיר יום ישלח ה' נגע בביתך ותהיה צריך לנוד ממקומך ולכך נאמר ובא אשר לו הבית היינו כי ע"י חטא זה שהחזקת בארץ ובבית כאלו שלך הוא קרה לך כן שהיה לו לייחס הכל לה' והוא בו רק גר לימים ואמרו רז"ל בשורה טובה נתבשרו שימצאו מטמון שהטמינו כנענים בכותלים והיינו הרוחות רעות שורים בכל מקום שיש בו מטמון כי הם בעלי תכונה רעה ואינם חפצים להתעשר איש ולכך שוכנים עליו לבל יקרב איש ובמקום שהם שורים אינו שורה שם רה"ק ולכך סימן כשיש שם מטמון שורה רוח רעה וע"י כן רוח הקדש מסתלק ממקום ההוא ונראה סימן נגע הסתלקות רוח הקודש ומקדם היו נשתקעו בדעה זרה כזה דפועל טוב אינו פועל רע ואינו פועל שני הפכים בנושא אחד והנה אין ברע יותר מנגע ועי"כ בא טובה שמצא מטמון והרי מופת שפועל רע הוא פועל טוב ולכך בשורה טובה נתבשרו בזה ולכך לא היה בא נגע רק במקום שנתחלק לשבטים ולא במקום שלא נתחלק לשבטים כי יהיה ריב וקטטה למי שייך המטמון זה יאמר שלי הוא וזה יאמר שלי הוא וכתיב דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום ולכך לא בא הנגע רק במקום דאין חשש קטט וריב כי הוא הוא אחוזתו ולו הבית לחלוטין וידע את אשר לו:
פסוק לה:
והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית. עיין פרש"י והענין הוא כי על הרוב בא נגעי בתים בשביל גסות רוח כדכתיב בית גאים יסח ה' ולכך תקנתו להשפיל עצמו ואע"פ שידע בודאי שהוא נגע יאמר לכהן כמסתפק כנגע ולחקור ממנו הדין גם ענין נגעים קרובים בטבע לאדם מפאת איכותיו וליחותיו ומזגו וגם יקרה כפי הנפש אשר בו מרבה להשפיע באדם אז יסתלק רוח חיוני במקום אחד ואז הנגע נראה אבל בבית הוא רחוק מטבע והוא דבר נסי אין בו שום טעם טבעי ובאמת לא היה ראוי לבוא אל הבית כי אם אל האדם רק מחמלת ה' בא אל הבית והחי יתן אל לבו וזהו מאמרו כנגע נראה לי הראוי מכל צד להיות לי נראה בגופי הוא בבית:
פסוק לו:
וצוה הכהן ופנו את הבית וגו'. כי נגעים באים על הגזל מגיע בית בבית וזה מדייק ובא אשר לו הבית ולכך צוה הכהן לפנות לחוץ כל כלי הבית ויוכר הגניבה אשר גניבת העני בביתו כי הכלים מבחוץ וכל רואה מכירם למי המה ולכך אמרו חז"ל כי בזה אשר מוציאם לחוץ לבל יטמאו הורה לנו התורה לחוס אפילו על כלי חרס שצריך שבירה אם נטמא והיינו כאמרם יעקב אבינו היה חס על פכין קטנים להיות שצדיקים אין פושטים ידיהם בגזל אבל הפושט יד בגזל אינו חס על דברים פחותים כאלה והורה לנו התורה כי טוב לו לבל יגזול ויחוס אפי' על דברים פחותים והבן:
פסוק לז:
וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראהו שפל מן הקיר. על שלשה עבירות שממנו מסתעפים כל עבירות אבות הטומאה ותולדות שקערורות הוא עבודת כו"ם לשון שקוע נשתקע הדבר ולא נאמר ירקרקות הוא ג"ע סי' לעבירה ירקון אדמדמות הוא ש"ד והנה הנגע בקירות הבית כמ"ש רש"י פ' האזינו האזינו השמים ותשמע הארץ יד העדים תהיה בו בראשונה וכשאדם חוטא קורות ביתו מעידין עליו כדכתיב אבן מקיר תזעק הוא צועק ומעיד עליו ולכך בא בו הנגע והנה סטרא דמסאבא הוא ברשות הרבים כמאמר אליהו לנביאי בעל כי אתם הרבים והם ברה"ר מקום פרוץ בשדה ובקעה ולכך עשו איש שדה והם שוכנים בצפון כי צפון אין לו מחיצה ולכך מצפון תפתח הרעה כי הם במקום פרוץ אבל הקדושה רשות היחיד יחידו של עולם אבל יעקב איש תם יושב אוהלים במקום מוצנע וצנוע ובזה שאמרו שצד צפון פתוח ילעיגו הרשעים על דברי חז"ל כי הטבע מכחישו כי השמים שבעה גלגלים מקיפין כדור הארצי מכל צד ואיך יתכן שבצפון פתוח ומלבד שהאמת שלא כוונו לגלגלים רק למעלה מגלגלים וכל דברי חז"ל הן למעלה ממה שהשיג החוקר הטבעי ודבריהם דברי קבלה מסוד ה' ליראיו אף גם שידוע כי הים אוקינוס מקיף כצנור לכל כדור ארצי ומצד מעלה שלשה חלקי עולם אסיא אפריקא אייראפא והים מקיפן לכל צד ועולם חדש שקורין אמעריקא גם כן הים מקיפו לכל צד וזהו המחיצה כדקיי"ל מחיצת הים שמה מחיצה וגם הרוחות והשדים שוכנים ביבשה אין בהם כח כאשר אמרו דכל המכשפים בים יתבטל המכשפות כי תחבולותם ע"י שדים ושוכני אוירים וכאשר יגיע למים יחלש כוחם ומזה בא תלונותם שגם בצפון יש מחיצה אמנם באמת כאשר נמצא ג"כ דעה זו לקצת חכמי האומות כי בצד צפון לשלשה חלקי העולם אין ים אוקינוס מקיף כי מצד צפון רצועה של יבשה ומקום מעבר יוצאת מחלקי עולם הישן לחלק עולם חדש אמעריקא והיו לאחדים וראיה לזה שמצינו חיות ארסיות בעולם חדש וכל היקום גוע במבול זולת מה שהיה לנח בתיבה ומי הטריח ליקח אנית משוט להעביר חיות ונחשים שרופים מחלקי אסיא אפריקא ואיירפא לעולם החדש וזולת אניה א"א לעבור בים אוקינוס לעולם החדש ומזה ראיה כי יש מעבר ביבשה לעולם החדש ומשם יצאו לעולם החדש וזהו שאמרו שבצד צפון העולם פתוח ואין לו מחיצה של ים והשדים עוברים למרחב וזה הוא יניקתם במקום שהעולם פרוץ ורחב ונקרא רה"ר ולכך בא הנגע בקירות הבית לסתור הקיר לעשותו פרוץ רה"ר משכן לרוח הטומאה וסילוק הקדושה:
פסוק לח:
ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים. כי ההסגר הוא שבזה יובחן אם שורה רוח הטומאה כי אם יהיה הבית מאין יושב יש לרוח טומאה מקום להתגבר משא"כ כשיש שם בני אדם ולכך להבחין אם מתגבר יסגור הבית ושאיה יוכת שער היינו רוח רעה נקרא שאיה השורה במקום שאין בית דירה והוא פותח שער לבל יהיה סגור כי אם פתוח לקלקלה ולפתח חטאת רובץ ולכך מזוזה בפתח לדחות החטאת ולכך עמד הכהן בפתח הבית:
פסוק לט:
ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו את האבנים וגו'. ואם ישוב הנגע ופרח וגו'. הגם אם באמת נטהר הבית מ"מ נשאר רושם בקיר וכן הוא בכל מקום הן ברוח קדושה והן ברוח טומאה בצאתם ממקום שהיו שורים שם נשאר רושם ולכך לא פשה הנגע אבל מ"מ נשאר רושם ולכך טהור אבל כאשר פשה וצוה הכהן וחלצו את האבנים כמבואר במדרש כאשר לעתיד לבוא יחזרו ישראל בתשובה יאמרו עדים קיימין יאמר הקב"ה שמים כעשן וגו'. ואף כאן בראותו נגע בבית חוזר בתשובה אך עדים קיימין אבן מקיר תזעק ולכך צוה הכהן לסתור האבנים ולנתוץ אותם וגם העפר כי הוא שורש נחש ונחש עפר לחמו אמנם אם אח"כ יתפשט הנגע מזו ראיה שנתעפש ונטמא האויר והיה ע"י מחשבתו הרעה שנטמא האויר ולכך אף שיהיו אבנים אחרים רוח רעה שורה בו כי נתעפש האויר ולכן טמא הוא:
פסוק מט:
ולקח לחטא את הבית שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. הנה כבר העידו הטבעים כי בקלקול האויר לא יפרחו צפרים טהורות ולכך כדי לברר טהרת האויר יקח שני צפרים ושולח האחד על פני השדה לברר האויר והנה אמרו צפרים לשון פטפוט וכבר אמרו אלו הייתי במעמד הר סיני הייתי אומר לברוא תרי פומין חד למילף באורייתא וחד למילי דעלמא וכן אמרו כל פטפטיא אסורים בר ממילי דאורייתא וזהו תרין צפורים פטפוטי דאורייתא דאיהו חכמה בחוץ תרונה ולכך ושילח על פני השדה לפטפוטי דעלמא דאיהו אסור ואם יצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה כדאמרינן ודומו סלה וזהו צפור השחוטה ולקח עץ ארז שהיה נגד ע"ז וגסות הרוח ואזוב הוא נגד ג"ע שהוא שומר מינו כדאמרו הטבעים ושני תולעת הוא נגד ש"ד גם שלשה מעידין באדם כתלי ביתו וקורות ביתו ונפשו ולכך ארז נגד כתלי ביתו ואזוב נגד קורות ביתו המעיד עליו כדכתיב וכפיס מעץ יעננה ולכך אזוב דגדל בקיר כדכתיב אזוב אשר בקיר ונפשו כי הדם הוא הנפש וזהו שני תולעת וזה יהיה הכל בדם שחוטה והזה שבע פעמים על שבעה כחות שבגוף וכנגדו שבעה נקבים באדם ולכך נקרא הלב באר שבע ובזה יתטהר והבן: