והובא אל הכהן. קרי ביה והוא בא. פי' מדלא כתיב והלך מלמד שאם לא יביאנו הכל בדלין ממנו:
פסוק טו:
וכפר על המטהר. דכתב גבי נגע. וכן וכפר על הבית וכן וכפר דכתי' גבי יולדת וכן וכפר דכתי' גבי זב כולם לפי הפשט. כמו דכפר ידיה בגלימא דחבריה איטיר"דרא בלעז לשון נקוי. דכפרה ממש לא שייך בהו דאע"ג שהנגעים ע"י חטא באים מ"מ איכפר ליה בנגיעה. ויולדת אפי' למ"ד יולדת חוטאה היא מ"מ אין קרבנה בא על חטא. ואינו לשון נקוי כמו וחטאת על המזבח:
פסוק לד:
ונתתי נגע צרעת. פ"ה בשורה טובה היא להם לפי ששם הטמינו האמורים מטמוניותם. תימא תינח מנגעי בתים אלא בנגעי בגדים למה באים. י"ל לפי שלא ידעו אי זה בגדים הם תשמישי ע"ז ובאותם באו נגעים:
פסוק מו:
והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו. כלומר ולא יטמא עד הערב וכ"ש בימי חלוטו. כדנפקא לן בימי ולא כל ימי:
פסוק נג:
ושלח את הצפור החיה. לכאורה משמע שמותרת שלא אמרה תורה שלח לתקלה. אמנם לפשטיה השיב חכם אחד למין כתיב וטבל אותם ואת הצפור החיה א"כ היתה צבועה אדום והולכת ע"פ השדה באים בני מינה המכירי' אותה ורואים שנשתנית והורגים אותה וראיה לדבר העיט צבוע נחלתי לי והיכא דברה תורה אם לא בזה: