מים חיים, מי מבוע ר"ל מי מעין, והוא כמ"ש בת"כ "לא מי כושרים ולא מי מלוחים ולא מי מכזבים כו'.
פסוק ו:
השחוטה, דנכסתא. ר"ל כמו שהיא שחוטה, ולא כמו שת' "צפור החיה" חיתא, שהוא שם תאר.
פסוק כא:
ועשרון סלת אחד בלול, ועסרונא סלתא חד דפיל. ע' נתה"ש, ומהת"א שת' "דפיל" משמע שמפ' דאחד קאי על עשרון.
פסוק כב:
אשר תשיג ידו, די תדבק ידה. משמע שסובר שאם ידו משגת לתורים אל יביא בני יונה, ודלא כהמבאר בנתה"ש שכתב "מה שיבא תחלה לידו".
פסוק לז:
שקערורת, פחתן. ובכ"י "פחתין" וכ"ה בחומשי רוו"ה, והדר' לעווי מברעסלויא הביא שתי הנוסחאות. לא ידעתי מהו לשון "פחתן" הן לדעת הת"כ שהובאה ברש"י, שהוא שוקעות במראיהן, א"כ אינן פוחתין והולכין במראה רק שוקעות הן, גם לדעת המבאר ששוקעות בטיט ואינן סלע, אינו נופל ל' "פחתן" ע"ז, ולכן נ"ל שט"ס הוא וצ"ל "פתכן" בכ' אחר הת', ר"ל שהמראות, ירוק או אדום (הנזכרות בפסוק אח"ז) הן מתערבות עם מראות אחרות, וכמו שכ' הרשב"ם, ותיבת "פתך" הוא בנגעים הפתוך שבשלג, וצ"ע עוד.
פסוק מב:
ועפר אחר יקח וטח, ועפר אוחרן יסב וישוע. לכאורה קשה למה לא שנה גם פה לת' בל"ר אף אם בכתוב בא בל"י, כדרכו בכמה מקומות ? ואפשר כמ"ש בעל ס' עוטה אור שכוונתו על דרשת חז"ל שאין חברו מטפל עמו בטיחה.