נקמתה של זרש

בסוף הפרק נאמר:

וַיִּתְאַפַּ֣ק הָמָ֔ן וַיָּב֖וֹא אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּשְׁלַ֛ח וַיָּבֵ֥א אֶת־אֹהֲבָ֖יו וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ אִשְׁתּֽוֹ׃
וַיְסַפֵּ֨ר לָהֶ֥ם הָמָ֛ן אֶת־כְּב֥וֹד עָשְׁר֖וֹ וְרֹ֣ב בָּנָ֑יו וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר גִּדְּל֤וֹ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר נִשְּׂא֔וֹ עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּאמֶר֮ הָמָן֒ אַ֣ף לֹא־הֵבִיאָה֩ אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה עִם־הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה כִּ֣י אִם־אוֹתִ֑י וְגַם־לְמָחָ֛ר אֲנִ֥י קָֽרוּא־לָ֖הּ עִם־הַמֶּֽלֶךְ׃
וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ׃
וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃
(אסתר ה יא-יד)

המן בא ומספר לאֹהֲבָיו וְלזֶרֶשׁ אִשְׁתּֽוֹ על כבוד עושרו ורוב בניו. הנה בשעה שהמן היה שר זוטר בבית המלכות, הייתה אשתו מבקשת ממנו פריט לבוש זה או אחר כי אין לה מה ללבוש, והיה המן מתקמצן ואומר לה שאין לו כסף. כשרחב ליבו ובא לביתו והתחיל לגלות את כל הסודות אודות עשְׁרוֹ, אמרה לו אשתו, עכשיו אני יודעת שלא השתמשת בכסף שלך, וכי מנין לך כל זה, ולי אתה לא קונה כלום? ועוד היא שומעת שלהמן יש הרבה בנים – "וְרֹ֣ב בָּנָ֑יו", והרי לא היו להם כל כך הרבה ילדים, אלא שהיה המן בוגד באשתו והיו לו הרבה ילדים מהן. כיוון ששמעה זאת זרש, התמלאה שנאה וכעס על כל מעשיו ועל אשר התעלל בה כל השנים, ועל כן הציעה לו ללכת למלך ולבקש לתלות את מרדכי, כי היא ידעה היטב שלא יוכל המן להרוג את מרדכי, כי א-להיהם של היהודים יעזור להם, ורצתה להתנקם בהמן, וכל רכושו יאבד, וכך היה – "כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כׇל־אוֹיְבֶיךָ֙ יְ-הֹוָ֔ה"(שופטים ה לא).