תנ"ך על הפרק - אסתר ה - המלך – מלכו של עולם / הרב חיים דרוקמן שליט"א

תנ"ך על הפרק

אסתר ה

824 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט׃וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לָּ֖ךְ אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְיִנָּ֥תֵֽן לָֽךְ׃וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי לֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַהֲרוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־דְּבַ֣ר אֶסְתֵּ֑ר וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃וַתַּ֥עַן אֶסְתֵּ֖ר וַתֹּאמַ֑ר שְׁאֵלָתִ֖י וּבַקָּשָׁתִֽי׃אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ׃וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה׃וַיִּתְאַפַּ֣ק הָמָ֔ן וַיָּב֖וֹא אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּשְׁלַ֛ח וַיָּבֵ֥א אֶת־אֹהֲבָ֖יו וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ אִשְׁתּֽוֹ׃וַיְסַפֵּ֨ר לָהֶ֥ם הָמָ֛ן אֶת־כְּב֥וֹד עָשְׁר֖וֹ וְרֹ֣ב בָּנָ֑יו וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר גִּדְּל֤וֹ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר נִשְּׂא֔וֹ עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיֹּאמֶר֮ הָמָן֒ אַ֣ף לֹא־הֵבִיאָה֩ אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה עִם־הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה כִּ֣י אִם־אוֹתִ֑י וְגַם־לְמָחָ֛ר אֲנִ֥י קָֽרוּא־לָ֖הּ עִם־הַמֶּֽלֶךְ׃וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ׃וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים דרוקמן שליט

המלך – מלכו של עולם

המגילה היא שם ה'

ב'אוצר הגאונים' למסכת מגילה (אוצר התשובות עמ' 15) מובאת השאלה, "למה לא נכתב השם במגילה הזאת". במגילת אסתר, שהיא ספר מעשרים וארבעה כתבי הקודש, לא נזכר שם שמיים מראשיתה ועד סופה.

התשובה שניתנת שם היא:

על דרך שאמרו – "אסתר מן התורה מנין, שנאמר 'וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙'(דברים לא יח) "; והנס לא היה בגלוי כנִסי מצרים, יוצאים ממנהגו של עולם, אלא בדרך הטבע סיבבוֹ הקב"ה, ולא הראה בפרסום ידו הגדולה - לכך העלימו שמו.

כלומר, מאחר שיד ה' בימי פורים הייתה נסתרת, והנִסים לא היו גלויים כנִסי מצרים, פעולתו של הקב"ה הייתה בהסתר פנים; לכן אף שמו נסתר במגילה.

ברובד עמוק יותר ניתן לומר את הדברים הבאים: משמעות שמו של הקב"ה היא התגלות. השמות השונים הם צורות שונות של התגלות בעולם. אם כן בפורים, ששרר הסתר פנים, לא הייתה התגלות, ולכן לא מופיע השם. אכן נִסים גלויים לא היו, אבל האמת היא שהמגילה כולה היא שם ה'; המגילה כולה באה ללמד אותנו להיפגש עם הקב"ה מבעד להסתרת הפנים, להכיר במציאותו גם כשאינו גלוי, לראות את יד ה' גם כשפעולתה נסתרת. 

במדרש נאמר כך:

ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגילה זו "למלך אחשורוש" - במלך אחשורוש הכתוב מדבר. וכל מקום שנאמר "למלך" סתם - משמש קודש וחול.
(אסתר רבה ג י)

למה הכוונה "משמש קודש וחול"?

ההסבר הוא שבאופן פשוט המגילה מתכוונת למלך אחשורוש, אבל בעצם, הכוונה למלכו של עולם, הפועל באמצעות המלך אחשורוש.

נתבונן בדוגמות אחדות מפרקנו:

וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת־שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ

בפסוק השני של פרקנו נאמר:

וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט׃
(אסתר ה ב)

אומרת הגמרא:

אמר ר' יוחנן: שלושה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה. אחד שהגביה את צווארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט.
(מגילה טו:)

אסתר הלכה בלב כבד להיפגש עם אותו טיפש. וכי מי יודע? אפשר שיושיט לה את שרביט הזהב אשר בידו ותחיה, ואפשר שלא יושיט לה את השרביט - ובזאת תמו חייה. והנה, כשהיא מגיעה נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט - זה מה שקרה בפועל, בנגלה. באים חז"ל ומגלים את עינינו לראות שפעלו כאן שלושה מלאכים: "אחד שהגביה את צוארה, ואחר שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט".

אסתר הולכת במצב רוח קשה, ייתכן שתופיע שפופה, ופניה נפולות. במצב כזה היא ודאי לא תמצא חן בעיניו, והוא לא יושיט לה את שרביט הזהב אשר בידו. לפיכך נדרשה פעולת מלאכים, שאיש לא ראה, אבל תוצאותיה ניכרו במציאות. האחד פעל להגביהָ את קומתה, שתלך זקופת קומה; השני - למשוך חוט של חסד על פניה, שלא תירָאֶה כפי שאדם נראה בשעות כאלו; השלישי דחף את אחשורוש להושיט את שרביט הזהב אשר בידו. כלומר, בנגלה, במציאות של העולם הזה הכל נראה כמתנהל בדרך הטבע: אסתר הופיעה בפני אחשורוש, הוא ראה אותה, היא מצאה חן בעיניו והוא הושיט לה את שרביט הזהב שבידו; אבל מאחורי כל זה פעלו מלאכים. יד ה' פעלה מבעד להסתר הפנים, ומשכה בחוטים שמאחורי הקלעים.

יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם

לאחר מכן המלך מושיט לאסתר את שרביט הזהב ושואל אותה: 

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לָּ֖ךְ אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְיִנָּ֥תֵֽן לָֽךְ׃
(אסתר ה ג)

והתשובה:

וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי לֽוֹ׃
(אסתר ה ד)

זוהי, לכאורה, כל בקשתה. אומר על כך המהר"ל:

"יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם" - ...ראש התיבות הוא השם המיוחד.
(אור חדש עמ' קסה)

פירוש הדבר, שבאופן פשוט, מזמינה אסתר את המלך אחשורוש ואת השר המן. אבל האמת היא שאסתר מזמינה עוד מישהו; בלִבּה היא מזמינה את הקב"ה שיסייע בידה. וכי מה יקרה אם יבוא המלך והמן היום? וכי מגמתה של אסתר לערוך משתה למלך ולהמן? מטרתה הייתה להציל את עם ישראל! על כן בלִבה פנימה היא מתפללת לסייעתא דשמיא, שהקב"ה, בכבודו ובעצמו, יבוא אל המשתה ויסייע בעדה. כאן נפגשים שני המישורים - האנושי והאלוקי; הנגלה והנסתר.

כל עניינה של המגילה הוא ללמד אותנו לגלות את הקב"ה, המסתיר את פניו ומושך בחוטים מאחורי הפרגוד. עלינו ללמוד לזהות את יד ה' הפועלת בהסתר, ובאה לידי ביטוי גם בפעולות הטבעיות של בני האדם. בכל אלה משתמש הקב"ה ועל ידן הוא מביא את ישועת ישראל.

כל התרחשויות המגילה הן בעצם מעשי בני אדם, שמניעיהם אנושיים; ודרך כל אלה, ועל ידם, הקב"ה מביא את ישועת ישראל.

  לעילוי נשמת דקלה אלואי ז"ל.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך