ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות. אמרו רבותינו ז"ל שלבשתה רוח הקדש. ואפשר דכאשר מסרה עצמה על קדושת השם הוסיפה קדושה על קדושתה והוסיפה להתקדש בכל אבריה כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל דהמוסר עצמו על קדוש ה' מתקדש בכל אבריו ולכן זכתה שלבשתה רוח הקודש. ואפשר שמלבד שתוכה קדש באור פנימי זכתה לאור המקיף עליון אשר הקיפה מכל צדדיה ונראה שנתלבשה בתוכו:
פסוק ב:
ויהי כראות המלך את אסתר המלכה וכו' נשאה חן בעיניו. פירש הרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל בספר אורה ושמחה עם מה שאמרו רבותינו ז"ל בילקוט כי אחשורוש היה מוכה בסנוירים וכיון שנכנסה אסתר בא גבריאל והטה ראשו של אחשורוש כלפי אסתר ונתרפא וזהו אומרו ויהי כראות המלך את אסתר המלכה נשאה חן בעיניו של אחשורוש שנתרפאו עיניו ולכן ויושט לה את שרביט הזהב לקרבה יותר אצלו בהיות שנתרפא בראות אותה:
פסוק ד:
יבא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו. דקדקה אסתר לומר יבא לשון יחיד וכן אשר עשיתי לו לשון יחיד כי העיקר הוא המלך ולו דוקא נעשה המשתה. והמן לצוותא בעלמא. מפרשים:
פסוק יב:
וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. אפשר דפיו הכשילו לאותו רשע ואמר וגם מלשון גוממו עם השופי כמו שדרשו רבותינו ז"ל בפסוק גם ושתי המלכה והכא נמי וגם למחר שלמחר יהרג. וטעם הקריאה הוא שיהא מצוי עם המלך להורגו תכף בשעת כעסו וגם שלא יברח כמ"ש פרקא קמא דמגילה וזהו קרוא לה עם המלך ופי כסיל מחיתה לו:
פסוק יד:
יעשו עץ גבוה. אפשר דכונתם על ידי אחרים דאין שליח לדבר עבירה. אבל אין האמת כן מכמה טעמים ולכן כתיב ויעש העץ ובדרוש הארכתי: