פסוק א:ויהי וגו’ ותלבש אסתר מלכות וגו’ נכח בית המלך. שהוא שם:
פסוק א:נכח פתח הבית. שראה אותה מיד:
פסוק ב:ויהי כראות. כאשר הושיט השרביט לאות שקראה:
פסוק ב:ותגע בראש השרביט. ככה היה משפט המלוכה:
פסוק ג:ויאמר וגו’ מה לך. שהוצרכת לבוא בלא קריאה:
פסוק ג:ומה בקשתך. בדבר עתיד:
פסוק ד:ותאמר אסתר וגו’ אל המשתה אשר עשיתי. ושם אמר בקשתי:
פסוק ה:ויאמר המלך מהרו. פועל יוצא או מהרו לקרוא את המן:
פסוק ו:ויאמר המלך לאסתר וגו’ מה שאלתך וינתן לך. לבטל דבר שעבר, או מה בקשתך לעתיד. אבקש ב' דברים ולא דבר אחד [מקומו אחר המאמר הסמוך]:
פסוק ז:ותען וגו’ שאלתי גם בקשתי היא קשה:
פסוק ח:אם מצאתי וגו’ אשר אעשה להם ומחר. ואז אגלה שאלתי:
פסוק ט:ויצא המן וגו’ שמח. בעבור גודל מעלתו:
פסוק ט:וטוב לב. בעבור היין:
פסוק ט:זע. מגזרת ביום שיזועו:
פסוק י:ויתאפק. שכבש יצרו שלא עשה רע למרדכי, בעבור היותו א' מהשופטים כאשר פירשתי:
פסוק יא:ויספר. יש אומר כי פי' ורוב בניו גודל מעלתם כמו ורבי המלך קרית מלך רב, ואין צורך כי הטעם הוא שיש לו עושר רב ורוב בנים ומעלה יתרה:
פסוק יב:ויאמר המן. באה מלת עשתה מלעיל בעבור שהטעם נכרת:
פסוק יג:וכל זה איננו שוה. בעיני מאומה, או איננו מועיל לי, או איננו דבר שוה בעיני:
פסוק יג:בכל עת. שאני רואה שהוא מרדכי שופט שיש לו מעלה גדולה והוא בוזה אותי:
פסוק יד:ותאמר לו זרש אשתו. החלה זרש לדבר כי מנהג הנשים לעשות תאותן ואינן רואות את הנולד:
פסוק יד:גבה חמשים אמה. שיהיה נראה לחוץ מחצר המן:
פסוק יד:ויתלו. התולים כמו ויאמר האומר ליוסף. הנה גבוה ככתוב [סרסהו ודרשהו לפני מלת ויתלו]: