פסוק א:ויהי ביום השלישי. למה ביום השלישי, לפי שאין ישראל נתונין בצרה יותר משלשה ימים, וכן ביוסף הוא אומר (פ' מקץ) ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים, וכן ביונה הוא אומר ויהי יונה במעי הדגה שלשת ימים ושלשה לילות, וכן לעתיד הוא אומר (הושע ו׳:ב׳) ביום השלישי יקימנו ונחיה .
(מ"ר)
פסוק א:ותלבש אסתר מלכות. בגדי מלכות מבעי ליה, א"ר חנינא, שלבשתה רוח הקודש, כתיב הכא ותלבש וכתיב התם (ד"ה א' י"ב) ורוח לבשה את עמשי, מכאן לאסתר שנביאה היתה .
(מגילה י"ד ב')
פסוק א:ותלבש אסתר מלכות. [בגדי מלכות מבעי ליה] אלא שלבשה מלכות בית אביה [מ"ר פ' וירא פרשה נ"ו].
פסוק ב:ויהי כראות המלך וגו'. א"ר לוי, כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה, אמרה, אלי אלי למה עזבתני [מיד] ויהי כראות המלך את אסתר נשאה חן בעיניו וגו' .
(מגילה ט"ו ב')
פסוק ב:נשאה חן בעיניו. א"ר יוחנן, ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט .
(שם שם)
פסוק ג:עד חצי המלכות. עד חצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו–בנין בית המקדש .
(שם שם)
פסוק ד:יבא המלך והמן. ת"ר, מה ראתה אסתר שזמנה את המן, ר' אלעזר אומר, פחים טמנה לו, שנאמר (תהילים ס״ט:כ״ג) יהי שולחנם לפניהם לפח. ר' יהושע אומר, מבית אביה למדה, שנאמר (משלי כ״ה:כ״ב) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' , ר' מאיר אומר, כדי שלא יטול עצה וימרוד . ר' יהודה אומר, כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית. ר' נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים. ר' יוסי אומר, כדי שיהיה מצוי לה בכל עת . ר' שמעון בן מנסיא אומר, אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס . ר' יהושע בן קרחה אומר, אמרה, אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא . רבן גמליאל אומר, מלך הפכפך היה . ר' אלעזר המודעי אומר, קנאתו במלך קנאתו בשרים . רבה אמר, דכתיב (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון . אביי ורבא דאמרי תרווייהו, דכתיב (ירמיהו נ״א:ל״ט) בחומם אשית את משתיהם וגו' , אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה, כמאן חזיא אסתר ועבדה הכי, אמר ליה – ככולהו תנאי וככולהו אמוראי .
(שם שם)
פסוק יא:ורב בניו. וכמה הם, רב אמר, שלשים, עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים, ורבנן אמרי –אותם שמחזרים על הפתחים שבעים הוו, דכתיב (ש"א ב') שבעים בלחם נשכרו, אל תקרא שִׂבֵעִים אלא שִבְעִים, ורמי בר אבא אמר, כולם מאתים ושמונה הוו, דכתיב ורב – בגימטריא ר"ח .
(מגילה ט"ו ב')
פסוק יב:אף לא הביאה. המן הוא אחד מאלה שפתחו באף ואבדו באף .
(מ"ר)
פסוק יג:וכל זה. [מהו וכל זה] – מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו, ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר, וכל זה איננו שוה לי .
(מגילה ט"ו ב')
פסוק יג:וכל זה וגו'. א"ר חנינא, בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך אמר, כל זה איננו שוה לי, זה בא בפרוזבזלי וזה בפרוזבוטי, וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי .
(מגילה ט"ו א' ב')