פסוק א:ומרדכי ידע. מנא ידע – אליהו הנביא הודיעו [מ"ר פרשה ז' סי' י"ח].
פסוק א:ויקרע מרדכי וגו'. בנימין גרם לאחיו לקרוע שמלותם, כמש"נ ויקרעו שמלותם, לפיכך נפרע לבניו לקרוע בגדיו .
(מ"ר)
פסוק א:וילבש שק ואפר. א"ר איבו, משתפס יעקב אבינו את השק דכתיב וישם שק במתניו, שוב לא זז מבניו .
(שם)
פסוק א:ויזעק. מאי אמר, רב אמר, אמר, גבה המן מאחשורוש, ושמואל אמר, אמר, גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה .
(מגילה ט"ו א')
פסוק א:זעקה גדולה ומרה. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, שנאמר (פ' תולדות) ויצעק צעקה גדולה ומרה ונפרע לו בשושן, שנאמר ויזעק זעקה גדולה ומרה, ללמדך שאין ותרנות לפני הקב"ה .
(מ"ר)
פסוק ב:כי אין לבוא וגו'. רקיקה אסור בהר הבית מק"ו, ומה שק שאינו מאוס ולפני מלך בו"ד כתיב כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, רקיקה שהיא מאוסה ולפני הקב"ה – על אחת כמה וכמה .
(ברכות ס"ב ב')
פסוק ג:אבל גדול. וכי יש אבל גדול ואבל קטן , אלא לפי שבנוהג שבעולם כל האבלים אבלן מתמעט והולך עד י"ב חודש, אבל זה דהמן, כל מה שהולך הוא מתגבר, שכל יום היוצא היו אומרים כבר יצא יום אחד מחיינו, לכך נאסר אבל גדול .
(מ"ר)
פסוק ג:אבל גדול. ד"א, אבל גדול, לפי שבאבל דעלמא כשמת לו בן אומרים לו יחיה בנך האחר, ואם לא היה לו אחר אומרים לו הארך ימיך אתה, אבל כאן – הכל לקוחים למיתה .
(שם)
פסוק ד:ותתחלחל המלכה. מהו ותתחלחל – אמר רב, שפרסה נדה .
(מגילה ט"ו א')
פסוק ד:ותתחלחל המלכה. רבנן אמרי, מהו ותתחלחל – שהפילה עוברה .
(מ"ר)
פסוק ה:ותקרא אסתר להתך. התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך, רב אמר, שחתכוהו מגדולתו , ושמואל אמר, שכל דברי מלכות נחתכין על פיו .
(מגילה ט"ו א')
פסוק ה:מה זה וגו'. אמרה לו, לך אמור לו, מימיהם של ישראל לא באו לצרה כזאת שמא כפרו ישראל בזה אלי ואנוהו, ושמא כפרו בלוחות דכתיב בהו (פ' תשא) מזה ומזה הם כתובים .
(מ"ר)
פסוק ז:אשר קרהו. אמר ליה להתך, לך אמור לה, בן בנו של קרהו בא עלינו, הדא הוא דכתיב אשר קרך בדרך .
(שם)
פסוק ז:אשר קרהו. דבר אחר אשר קרהו – בחלום, מלמד שהזכיר לה את החלום אשר חלם בזה .
(מ"ר)
פסוק יב:ויגידו למרדכי. ואלו התך לא אזל לגביה, מכאן שאין משיבין על הקלקלה .
(מגילה ט"ו א')
פסוק יד:החרש תחרישי. מהו החרש תחרישי, אמר לה, אם תשתקי עכשיו שלא ללמד סנגוריא על אומתך סופך לשתוק לעתיד לבא .
(מ"ר)
פסוק טז:שלשת ימים. אלו הן, י"ג, י"ד, וט"ו בניסן, שלח לה, והלא בהם יום א' של פסח, שלחה לו, זקן שבישראל, למה הוא פסח, מיד שמע מרדכי והודה לדבריה .
(מ"ר)
פסוק טז:אשר לא כדת. מאי אשר לא כדת, א"ר אבא, שלא כדת כל יום עד עכשיו הייתי באונס ועכשיו אני ברצון .
(מגילה ט"ו א')
פסוק טז:וכאשר אבדתי אבדתי. כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך .
(שם שם)
פסוק יז:ויעבר מרדכי. מהו ויעבור, רב אמר, שהעביר יום ראשון של פסח בתענית , ושמואל אמר, שעבר ערקומא דמיא .
(שם שם)