לך כנוס את כל היהודים

בעקבות דברי המן בפרק הקודם: "יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים"(אסתר ג ח) באה עצתה של אסתר למרדכי בפרקנו: "לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים..."(אסתר ד טו). ברור הדבר שאין מדובר בכנס באולם כל שהוא, אלא תיקון יסודי. כנגד האמירה של "מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙" יש להגביר את האחדות. לפני מתן תורה נאמר: "וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃"(שמות יט ב), ופירשו חז"ל שישנו דבר מיוחד בחנייה זו - שישראל חנו באחדות, לעומת שאר הנסיעות והחניות שהיו בהם חילוקי דעות. במסע לקראת הר סיני הייתה התעלות לקראת המעמד הנשגב וזאת הייתה שעת הכושר לנתינת התורה. אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. מרדכי ואסתר רוממו את העם והביאו אותו למדרגה גבוהה, שידעו שהם עם ה' בעולם, וממילא מעשיהם והתנהגותם צריכה להיות בבחינת " וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י".

בדורנו מדברים על אחדות, אולם אם לא נדע בברור מהו הערך הרוחני שכולנו מחוברים לו ומתאחדים סביבו, לא תיכון שום אחדות. אנו שמאמינים שהדרכתה של תורת ישראל בחיי היום-יום הם הערך העליון של היהדות, ושאם הציבור ידע שדברי התורה הם שמחייבים ולא סברות אנושיות שאינן מבוססות על בסיס תורת הנצח - אז תתכן אחדות, אחרת כל הדיבורים על אחדות זו תהיה משאלה יפה מבלי יכולת ביצועית למעשה.

הלוואי ועם ישראל, ובייחוד הציבור הדתי הלאומי, יחדיר למודעות שלו ויקבל על עצמו גם בדורנו את "הדוּר קיבלוה בימי אחשוורוש"(שבת פח.), שתהיה מעין קבלת תורה מחדש. את תחילת העונש על הרשעים מסביב אנו רואים כבר עין בעין. ההתכתשות של עמי ערב בינם ובין עצמם הולכת ותופשת תאוצה. כל הגויים שהתנכלו לעם ישראל נלחמים בינם לבין עצמם וזה בסופו של דבר יחליש אותם ועם ישראל יצא מחוזק יותר ומחושל יותר, ואז נזכה גם לראות בישועתו יתברך בקרוב בימינו.