תנ"ך על הפרק - אסתר ד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

אסתר ד

823 / 929
היום

הפרק

וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃וּבְכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃וַ֠תָּבוֹאינָה נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙ וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו וְלֹ֥א קִבֵּֽל׃וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה׃וַיֵּצֵ֥א הֲתָ֖ךְ אֶֽל־מָרְדֳּכָ֑י אֶל־רְח֣וֹב הָעִ֔יר אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י שַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃וַיַּגֶּד־ל֣וֹ מָרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וְאֵ֣ת ׀ פָּרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁקוֹל עַל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְביהודייםבַּיְּהוּדִ֖יםלְאַבְּדָֽם׃וְאֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠דָּת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ לְהַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ לְהִֽתְחַנֶּן־ל֛וֹ וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל־עַמָּֽהּ׃וַיָּב֖וֹא הֲתָ֑ךְ וַיַּגֵּ֣ד לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י מָרְדֳּכָֽי׃וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃וַיַּגִּ֣ידוּ לְמָרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים׃כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃וַֽיַּעֲבֹ֖ר מָרְדֳּכָ֑י וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו וכו'. אפשר לרמוז לפי מה שכתבתי בסמוך משם הרב מהר"י ז"ל דהמן נתן העשרת אלפים ככר כסף לצדקה והכוונה דהגיד מרדכי את כל אשר קרהו בן בנו של קרהו עמלק כמשז"ל דהמן הוא עבדו וגופו קנוי לו. ואת פרשת הכסף וכו' ושוב נתנם לצדקה ומה שקנה עבד קנה רבו. ועוד מה צדקה היא זו לאבד אומה שלימה. ומזה תשכיל אסתר כי יגיעו לריק וז"ש ביהודים לאבדם כלומר ראי עתה כל צדקותיו כענן בקר והיו לו לתקלה וזה שאמר ואת פרשת הכסף דרוח הקדש אומרת העץ נתון לך. ולכן תחזק לב אסתר לבא אל המלך: לך כנוס את כל היהודים וכו'. אפשר במ"ש ז"ל שאלו לחכמה חוטא מה ענשו וכו' והתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר. ובו בפרק חרב בית המקדש ולא היה אפשר להקריב קרבנות. לזה נתחכמה אסתר שיעשו ארבעה דברים שהם כקרבנות תלמוד תורה דחשובה כקרבנות כמ"ש בסוף מנחות דעוסק בתורה אינו צריך עולה וכו'. ותפלה שהוא גדולה יותר מן הקרבנות כמשז"ל. ותענית שהוא כקרבן שמקריב חלבו ודמו. ולהיות ענוים דאריב"ל מי שדעתו שפלה מעלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כלם. וזה שאמרה לך כנוס את כל היהודים והיו לאחדים באחדות גמור לקבל התורה ברצון. ורמז דהמון העם יהיו כמו הת"ח לבטל המודעא דהת"ח לא הי"ל מודעא כמ"ש ברעיא מהימנא. ועתה כנוס את כל היהודים בחדא מחתא כלהו לטיבותא דלא יעידון מאורייתא ברעותא וחדוותא ואחדותא וממילא דקנו ענוה בשלמותא וצומו עלי תענית לילה ויום תפלה כמ"ש בתרגום. והרי כאן ארבעה דברים דכל חד הוי כקרבן. אי נמי בסגנון אחר לך כנוס שיהיו באחדות וכשיש שלו"ם מבטל עשו שהוא כמספר שלום. וצומו עלי לילה ויום רמז לתורה שבעל פה בלילה ותורה שבכתב ביום. וגם אני ונערותי אצום. אבל תורה נשים פטורות. ואפשר לרמוז לך כנוס את כל היהודים שיהיו באחדות ובמקום שנאת יקבלו התורה משיבת כמספר שנאת ואחד יותר שיהיה אחדות גמור וזה רמז מגילה נקרא"ת גימטריא שנאת ועם הכולל משיבת דהיא התורה דהדור קבלוה ולכך מגילה נקראת:ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. אפשר דיש מי שסובר דלהצלת ישראל מותרת אשת איש להזקק למושל או לרוצח כדי להציל ישראל ונחשב זה לאונס ומותרת לבעלה אמנם נראה דהלכה כמאן דאסר דהגם דמצוה רבה עושה אשה זו להצלת ישראל. מכל מקום כיון שהביאה עצמה ברצון ולא נאנסה בביאה אסורה לבעלה. וז"ש אסתר ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת רמזה בזה דהגם דהצלת ישראל מצוה עושה מכל מקום הביאה היא ברצון ואסורה וז"ש אב"א אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי כלומר דכמעט ישראל ניצולו דממ"נ אם המלך הורגה על שבאה מעצמה ניצולו ישראל דכי מייתי חד מנייהו נתבטלה הגזרה ואם יושיט לה שרביטו ותנצל תבכה ותתחנן לו לבטל הגזרה וממ"נ ישראל ניצולו. אבל היא ממ"נ בצער דאם תהרג וז"ש וכאשר אבדתי ואם יושיט לה השרביט וחיה מכל מקום אבדתי שאני נאסרת:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך