פסוק א:וּמָרְדֳּכַי, שהיה פקיד גבוה בסביבת המלך, יָדַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה. מן הסתם היה מהראשונים שקראו את העתקי הגזרה שהופצו בממלכה. מרדכי הבין את חומרת המצב ואת משמעותו לעתיד היהודים קודם שהבינו זאת שאר יהודי שושן. הוא התייחס בכובד ראש ליעילות התעמולה של המן ולעצמת השפעתו על המתרחש בחצר המלוכה. משום כך – וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת־בְּגָדָיו לאות אבל, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק והניח על ראשו אֵפֶר. וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, זעקת תפילה ותחנונים אל אלוקים וזעקת מחאה כלפי השלטונות.
פסוק ב:וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר־הַמֶּלֶךְ, אבל אף על פי שהיה מבאי המקום, לא נכנס לשער כִּי אֵין לָבוֹא אֶל־שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק לפי תקנות הלבוש הממלכתיות.
פסוק ג:וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, פקודתו מַגִּיעַ, אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד. שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע, ישוטח בחוצות לשימוש הרַבִּים.
פסוק ד:וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ מה עשה מרדכי. המקורבים לאסתר ידעו על קרבתו למלכה, שהרי בעבר מרדכי שאל בשלומה יום יום, וגם היא זו שהעבירה את אזהרת מרדכי למלך. וַתִּתְחַלְחַל, הזדעזעה הַמַּלְכָּה מְאֹד מפני שהיא לא שמעה דבר על המתרחש. פקודות המלך לא הועברו לבית הנשים, שכן הניחו שהן אינן צריכות לעסוק בענייני השלטון. כיוון שרצתה לשמוע ממנו על המתרחש, והואיל וידעה שאין הוא רשאי להיכנס בלבוש שק – וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת־מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, וְאולם מרדכי לֹא קִבֵּל, ולא הסיר את שקו מעליו.
פסוק ה:וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, שהיה אחד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ. התך לא היה משרת פשוט אלא ניתנה בידיו סמכות לסייע למלכה. וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי כדי לָדַעַת מַה־זֶּה וְעַל־מַה־זֶּה, מה פשר התנהגותו ומה מבוקשו.
פסוק ו:וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל־מָרְדֳּכָי, אֶל־רְחוֹב, רחבת הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמֶּלֶךְ. מרדכי לא ניגש אל שער המלך, ולכן יצא התך אל הרחבה שמחוצה לו, ושם שאל את מרדכי לפשר מעשיו.
פסוק ז:וַיַּגֶּד־לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ, לאו דווקא את סירובו להשתחוות להמן, שכן ייתכן שראה בגזרת המן רק המשך מסורת השנאה שהונחלה לו מאבותיו, בני עמלק. וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל, אל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּעבור היְּהוּדִים לְאַבְּדָם. מלבד עצם גזרת ההשמדה עברה השמועה על התשלום העצום שהציע המן בנחרצותו לאבד את היהודים.
פסוק ח:וְאֶת־פַּתְשֶׁגֶן, העתק כְּתָב־הַדָּת אֲשֶׁר־נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ – להתך כדי לְהַרְאוֹת אֶת־אֶסְתֵּר את הכתב, וּלְהַגִּיד לָהּ במה מדובר, ויתרה מזו – לְצַוּוֹת עָלֶיהָ בשמו לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ, לְהִתְחַנֶּן־לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל־עַמָּהּ. איש מלבדה לא יוכל לעצור את המן, שמעמדו כה רם בממלכה; מרדכי איננו מקורב למלך, אבל אסתר חיה בארמון, והיא חביבה על אחשורוש. ומכיוון שגזרה זו הייתה מבוססת בעיקרה על רגש, הניח מרדכי שיהא בכוחה לבטל את הגזרה בתחנוניה.
פסוק ט:וַיָּבוֹא הֲתָךְ השליח וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי.
פסוק י:וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ חזרה אֶל־מָרְדֳּכָי, לומר לו את הדברים הבאים:
פסוק יא:הרי כללי הכניסה אל המלך ידועים – כָּל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הנמצאים בחצרו וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל־אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר־יָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, מקומו המיוחד של המלך, שאין להיכנס אליו ללא הזמנה מיוחדת, שהרי מעמדו של המלך – כמעמדו של אל למחצה. כאֲשֶׁר לֹא־יִקָּרֵא, בלי רשות – אַחַת דָּתוֹ, דינו היחיד לְהָמִית, משום שפלש אל התחום האסור, לְבַד מֵהאדם אֲשֶׁר יוֹשִׁיט־לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת־שַׁרְבִיט הַזָּהָב – וְחָיָה. אם עובר אדם על החוקים ונכנס אל החצר הפנימית ללא הזמנה, והמלך אינו רוצה במיתתו, הוא יכול להרשות לו לגשת אליו בהושטת שרביטו אליו. לא נאה למלך להושיט לאנשים יד; לכן הושטת השרביט היא המסמנת שאדם מסוים רצוי לפניו. וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם. אמנם אני המלכה החביבה על המלך, אך יש לו אלפי נשים ופילגשים. אין לדעת מה מצב רוחו כעת, אך העובדה שהמלך לא הזמין אותי כבר חודש אינה מבשרת טובות. אם אכנס אליו כך, אסכן את חיי.
פסוק יב:וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.
פסוק יג:וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל־אֶסְתֵּר: את מרגישה מוגנת בארמון, ואת חושבת שתינצלי מפגיעתה של פקודת המן. אַל־תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ את הרעיון לְהִמָּלֵט בהיותך בתוך בֵּית־הַמֶּלֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִים.
פסוק יד:כִּי אִם־הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, תשתקי ולא תעשי דבר בפועל בָּעֵת הַזֹּאת, אני מניח כי רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר. הגזרה מתוכננת לעוד אחד-עשר חודש. אנו סומכים על אלוקים שיעשה נס עד אז, וְאולם אני בטוח שאַתְּ וּבֵית־אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ מכיוון שלא פעלת בזמן הנכון. החורבן יבוא עלייך ועל כל משפחתך – ואף עלי בכללם. וּמִי יוֹדֵעַ אִם, אולי לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. את עלית לגדולה באופן לא מתוכנן, והנה את מוצאת את עצמך בזמן ובמקום שאת היחידה שיכולה לפעול, לשנות ולהציל. האם אינך חושבת שבצירוף המקרים הזה טמונה משמעות?! האם אינך רואה בכך סימן משמים?!
פסוק טו:אסתר, כדרכה, קיבלה את דברי מרדכי –וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל־מָרְדֳּכָי שוב על ידי שליח:
פסוק טז:לֵךְ כְּנוֹס, אסוף אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן לתפילה, וְצוּמוּ עָלַי, למעני וְאַל־תֹּאכְלוּ וְאַל־תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לַיְלָה וָיוֹם, צום כבד חריג שיארך שלוש יממות רצופות. גַּם־אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן כי עלינו להתפלל להצלחתי. וּבְכֵן אָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא־כַדָּת, שלא כחוק, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי – אָבָדְתִּי. אולי יום כניסתי אל המלך יהיה היום האחרון בחיי.
פסוק יז:וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי ממקומו, וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר. הוא אסף את היהודים, סיפר להם על גזרת ההשמדה ועל מצבה של אסתר והורה להם לצום. נראה שבזכות מעמדו של מרדכי בעיני היהודים עלה בידו לכנסם, והם קיבלו את סמכותו ונשמעו לו.
