פסוק א:ומרדכי. וו בפה רפה בלשון ישמעאל:
פסוק א:וטעם ואפר ששם על ראשו אפר כי איננו דבר שילבשנו אדם:
פסוק א:בתוך העיר. שושן או עילם לא בשושן הבירה שהוא ארמון המלך:
פסוק ב:ויבוא וגו’ אל שער המלך. שושן הבירה, אולי ימצא שם אחד מסריסי אסתר, ולא נכנס בשער כמשפטו כי משפט המלוכה להתפאר וללבוש בגדי פאר:
פסוק ג:ובכל מדינה. כבר הזכרתי טעם מדינה ועיר:
פסוק ג:אבל גדול. שם כלל ופרט אותו וצום ובכי ומספד:
פסוק ג:יצע לרבים. פועל עבר על משקל יולד לו במצרים. והטעם שהמצע שישבו עליו וישכבו עליו היה שק על אפר:
פסוק ד:ותבואנה נערות אסתר. שפחות:
פסוק ד:ותתחלחל. מגזרת חיל, ובא כפול כמו מטלטלך:
פסוק ד:להלביש את מרדכי. הבגדים ששלחה אליו או שיסיר שקו וילבש בגדיו:
פסוק ה:ותקרא אסתר להתך. יש בדברי יחיד שהתך הוא דניאל שנחתך מגדולתו. ואין משפט לשון הקדש להחליף אות באות רק אותיות הנוח ושין בסמך כאשר פירשתי בספרי, ועוד שדניאל כבר מת לפי שקול הדעת, כי יצא מירושלים והוא היה יודע כל חכמה כאשר פרשתי בס' דניאל והוא היה כמו בן ט"ו שנה וגלה עם יהויקים ונשארו למלכותו ה' שנים כאשר פרשתי, ועברו שנות צדקיהו ועברו ע' שנה לבבל ומלכות כורש ודריוש וי"ב שנה לאחשורוש והנה זקן היה מאוד, אולי היה הטעם בדרש כי הסריס היה נאמן כאילו דניאל היה שהיה צדיק בדורו שלא היה כמוהו:
פסוק ו:ויצא התך וגו’ אל רחוב העיר. היא שושן או עילם:
פסוק ו:אשר לפני שער שושן הבירה:
פסוק ז:ויגד לו וגו’ את כל אשר קרהו. שלא כרע להמן:
פסוק ז:פרשת הכסף. פי' כמו כי לא פורש:
פסוק ז:ביהודים. בעבור היהודים:
פסוק ח:ואת פתשגן וגו’ אשר נתן בשושן. העיר, כי כל מקום שאין שם הבירה היא שושן העיר:
פסוק ט:ויבא התך. אלו היה דניאל איך היה עומד לפני אסתר וכאלו שכח חכמתו שאין לו עצה רק הוא שליח:
פסוק י:ותאמר אסתר להתך. בצווי סתר שלא יודע הדבר:
פסוק יא:כל עבדי. הטעם אתה יודע, עבדי המלך יודעים, וידוע כי שומרי הסף לא יניחו להכנס אל המלך מי שלא יקרא, רק לא יוכלו למנוע המלכה מבא:
פסוק יא:אחת דתו. דת אחת יש להם:
פסוק יא:יושיט. אין לו ריע חוץ מהמגלה גם ככה שרביט, וטעמו מטעם המקום. וו והיה כפה רפה בלשון ישמעאל:
פסוק יב:ויגידו. שני סריסיה הגידו:
פסוק יג:ויאמר וגו’ אל תדמי. אל תחשבי, וזאת הדמות אל תעלה על נפשך:
פסוק יג:בית המלך. בבית המלך:
פסוק יד:כי אם וגו’ רוח. מהצרה לגופם:
פסוק יד:ממקום אחר. מצד אחר או מדרך אחרת, והטעם שיתכן שיבא להם ריוח ולא על ידיך, ויש אומרים כי זה רמז לשם המבורך כי קדמונינו ז"ל קראוהו מקום עולמו, ואמת כי ככה דבריהם, רק לא מצאנו זה השם במקרא, רק נקרא מעון שהוא למעלה, ואילו היה ככה מה טעם לומר אחר, ויש שאלה למה לא נכתב השם במגלה הזאת, והגאון רב סעדי' ז"ל השיב, כי המלך צוה למרדכי שיכתוב המגלה ויעתיקוה בלשון פרס בספר דברי הימים, ואלו היה כותב שם השם היו הפרסיים מחלפים אותו בשם ע"ז:
פסוק יד:ואת ובית אביך. הטעם על עצמו ובניו שהיו בארמון המלך:
פסוק יד:ומי יודע. שמא לא עלית למעלה הזאת להיות מלכה רק בעבור העת הזאת שתבוא ישועה לישראל על ידך:
פסוק טו:ותאמר. כאשר ראתה כי הדין עמו השיבה לו:
פסוק טז:לך כנוס. קבץ וממנו בית כנסת:
פסוק טז:וצומו עלי. בעבורי:
פסוק טז:שלשת ימים. עד היום השלישי:
פסוק טז:לילה ויום. כדרך מערב ועד ערב תשבתו:
פסוק טז:ובכן. ואז וכמוהו ובכן ראיתי רשעים קבורים:
פסוק טז:וכאשר אבדתי. דרך התורה שלא אשמרנה סלה, כמו ותאבדו דרך:
פסוק טז:אבדתי. העולם, והטעם אם אמות איני חוששת:
פסוק יז:ויעבר. עבר מרדכי אל היהודים אשר בשושן, או יש נהר בין שושן הבירה לשושן העיר:
פסוק יז:ויעש. מרדכי שהתענו כל היהודים אשר בשושן: