תנ"ך על הפרק - קהלת ה - סוף דבר... ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם / הרב לייב מינצברג ז"ל

תנ"ך על הפרק

קהלת ה

819 / 929
היום

הפרק

אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַֽל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים׃כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים׃כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם׃ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם׃אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים יְרָֽא׃אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל־תִּתְמַ֖הּ עַל־הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣להיאה֑וּאמֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה נֶעֱבָֽד׃אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־ראיתרְא֥וּתעֵינָֽיו׃מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ׃וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה׃כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֙וּמָה֙ לֹא־יִשָּׂ֣א בַעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ׃וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כָּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ׃גַּ֥ם כָּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף׃הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּוֹת וְלִרְא֨וֹת טוֹבָ֜ה בְּכָל־עֲמָל֣וֹ ׀ שֶׁיַּעֲמֹ֣ל תַּֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ מִסְפַּ֧ר יְמֵי־חיוחַיָּ֛יואֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים כִּי־ה֥וּא חֶלְקֽוֹ׃גַּ֣ם כָּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב לייב מינצברג ז

סוף דבר... ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם

מבט עמוק על כללות מצב האדם והתייחסותו אל העולם מעניק לנו שלמה המלך בחכמתו בספר קהלת. תוכנו של הספר הוא, שהעולם וכל ענייניו הבל הבלים. שלמה המלך כבר ניסה את הכל וראה שכל הדברים הללו אין להם ערך.

בל ידמה האדם שיוכל להשיג את העולם וחפציו, שהרי בין כך אין הדבר תלוי בו, ואין מועילים לאדם חכמתו ומאמציו. יש עמל כל חייו ולבסוף אינו משיג רצונו, יש שלא עמל וזכה בהון רב, יש שיש לו כל ואינו שמח בו ויש שעמל כל ימיו ולבסוף מוריש כל הונו לבניו הכסילים.

ובכן, הרי ברור שאין העולם ניתן בכדי להשיגו.

אכן יש עניין אחר שניתן להשיגו בעולם בשפע. שלמה המלך מגלה בפנינו את הדמיון הכוזב של הבלי העולם, אך לעומת זה הוא מגלה לנו את העושר הגדול הצפון בעולם, והוא כל מטרתו. על ידי העולם ניתן לזכות לשלימות הנשמה על ידי בחירה בטוב והנהגה ישרה. כך אמר שלמה בחכמתו בפרק ג':

רָאִ֣יתִי אֶת־הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃
(קהלת ג י)

וברש"י: "לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ – להתנהג".

כלומר, העולם על כל צעד ושעל מלא בהזדמנויות לבחור הנהגה נכונה. כל העניינים והמאורעות המתרחשים אין להם משמעות וערך, כי אם זה בלבד שהם 'היכי תמצי' כיצד להתמודד בהם, והם מעניקים אין סוף אפשרויות לאדם לבחור ולהכריע כיצד להתנהג. ריבוי האנשים והחפצים בעולם מזמן לאדם מגוון דרכים, ומציב בפניו שאלות ואתגרים שעל האדם להתמודד עמהם.

העולם ניתן לנו כמקום להתמודדות ולמילוי התפקיד

מכל העולם וחפציו וברואיו ויחסיהם ומאורעותיהם לא יוותר מאומה, "הכל הבל". לבסוף תישאר רק שלימות הנשמה אשר נבנית מבחירתו של האדם בטוב והנהגתו הנכונה, כשהלך בדרך הישרה, והתייחס והתמודד כראוי בכל המקרים שבאו לפניו. בעולם הבא, אשר הוא עולם ההוויה האמיתית והנצחית, אין משמעות אלא למה שהאדם התנהג והתמודד, וכיצד התייחס לכל התרחשות שהזדמנה לפניו בעולם המעשה. כפי מידת הנהגתו הנכונה בעולם הזה כך תהיה מידת חלקו בעולם הבא, כמו שאמרו חז"ל – "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין"(אבות ד טז). כלומר העולם הזה אינו מקום שיש בו עניין בפני עצמו, אלא הוא משמש רק כמקום מעבר אל הטרקלין ועל ידו באים אל התכלית.

כל מה שאירע לבני אדם ומה שהיה חלקם בחיים בבנים ומשפחה ועושר וכבוד, כל זה אינו מעניינו של האדם, ואינו כדאי להצטער עליו, שהרי בלאו הכי בסוף לא ישאר מכל זה מאומה "ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו"(עיין סנהדרין ק:). בעולם הבא הנצחי לא יהיה קיום לכל ענייני המציאות של העולם הזה, כי אם הנשמות אשר יזכו ליהנות מזיו השכינה כפי מה שזכו להשתלם בעבודתם [וממילא חייו (בעולם הזה) מתוקים ומלאי אושר והוא רגוע ושליו בלי כל דאגה ועצב]. הדבר היחיד שצריך להעסיק את האדם הוא, כיצד להתמודד נכונה עם כל ה'היכי תמצי' והאפשרויות שהעולם מעמיד לפניו להתנהג בו, כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם, עד כמה ירא הוא מן הָאֱ-לֹהִ֤ים ועובד אותו, ועד כמה שומר אֶת־מִצְוֺתָיו. הוא הדבר שחתם בו שלמה את ספר קהלת בחכמתו:

ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱ-לֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם׃
(קהלת יב יג)

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך