תנ"ך על הפרק - קהלת ה - תעלומות חכמה

תנ"ך על הפרק

קהלת ה

819 / 929
היום

הפרק

אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַֽל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים׃כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים׃כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם׃ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם׃אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים יְרָֽא׃אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל־תִּתְמַ֖הּ עַל־הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣להיאה֑וּאמֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה נֶעֱבָֽד׃אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־ראיתרְא֥וּתעֵינָֽיו׃מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ׃וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה׃כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֙וּמָה֙ לֹא־יִשָּׂ֣א בַעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ׃וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כָּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ׃גַּ֥ם כָּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף׃הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּוֹת וְלִרְא֨וֹת טוֹבָ֜ה בְּכָל־עֲמָל֣וֹ ׀ שֶׁיַּעֲמֹ֣ל תַּֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ מִסְפַּ֧ר יְמֵי־חיוחַיָּ֛יואֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים כִּי־ה֥וּא חֶלְקֽוֹ׃גַּ֣ם כָּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אל תבהל וכו' להוציא דבר לפני האלקים. כאן מדבר נגד כל יחיד שבישראל ואומר ששתראה שנוהג עמך במדה"ד הנקרא אלקי' הוי זהיר בדבריך ואל תהרהר אחריו שלא תדבר נגדו יתב"ש רק תדום כמו וידום אהרן (ויקרא י) וכ"כ (איכה ג) ישב בדד וידום כי נטל עליו וע' רש"י שם: כי אלקים בשמים ואתה על הארץ. כיון שהקב"ה על השמים ואתה על הארץ וכאשר גבהו שמים מהארץ כמו כן (גבהו מחשבותיו ממחשבותינו. ואין ביכלתינו להשיב דבר ממדותיו יתב"ש. ע"כ יהיה דבריך מעטים. או יאמר כוונת המליץ בבחינת עולם כי אלקים בשמים ואתם על הארץ הולך נכחו ע"ש. וכוונתו כי האדם הוא עולם קטן ובו תלוי תיקון עולמות ובחטאם פוגם בהם. ולזה אמר ע"כ יהיו דבריך מעטים. כי בדיבור קל לפעמים פוגם דבר גדול. משל למלך בו"ד שיש לו מכתב התחלקות כל הארצות לארציהם וציורם (שקורין בלשון אשכנז לאנד קארט). ובא איש א' ומחק נקודה א' קטנה וכעס עליו המלך מאד ורצה להרגו. ושאל לו אוהבו וכי מפני נקודה קטנה כזאת אתה כועס עליו עד מאוד כ"כ. והשיב לו המלך הלא נקודה זאת מורה על מדינה שלימה. וכן הוא אצל האדם כי בדיבור קטן לפעמים מקצץ בנטיעות של עולם העליון. לכן צריך אתה להזהר מאד בדבריך: כי בא החלום ברב ענין. כמו שהחלום מראה דמיונות כוזבות מחמת שפקד שכלו ונשאר המדומה לבד. ומראה כל מה שנתפס בדמיונו לפעמים דבר הכוזב. כמו כן בהרבות דברים אין השכל משגיח ע"כ דיבור שיצא מפיו לזה לפעמים מוציא מפיו מה שעלה על דמיונו דבר כוזב כיון שאין להשכל שפיטה בכל דבריו מחמת הרבות דברים: כאשר תדר נדר. אמר שכ"כ ראוי להיזהר ממנו אפילו מה שנראה שהוא טוב כמו לנדור נדר בעת צרה. ולזה מזהירו שכאשר הקב"ה מתנהג עמו במדה"ד הנקרא אלקים ותדור נדר להמלט מצרה אל תאחר לשלמו מיד בשעת הנדר שאינו דומה לנדר נדבה שאינו עובר בבל תאחר עד אחר ג' רגלים. משא"כ בנודר בעת צרה שבא על חטא שחטא ומחמת חטאו נקרא כסיל לכך מחוייב לשלם. ואמר הטעם ליזהר כי אין חפץ בכסילים. פירוש אין בחירה ורצין בכסילים דמכיון שחטאו הן כסילים אפשר שאם תאחר ותראה שלא נמלטת מצרה זאת תסרב מליתן ותאמר כיון שלא הועיל לי למה אשלם. ולכך הזהירו את אשר תדור שלם מיד: טוב את אשר לא תדור. אם אין לך לשלם תיכף טוב אשר לא תדור עכשיו משתדור ולא תשלם כי אפי' אם תדור אם אמלט מצרה הזאת אעש' כך. ישיאך לבך לשאול על נדרך ואולי לא תתחרט בלב שלם לכן טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם: אל תתן את פיך וכו'. שע"י נדרי פיך כשתעבור אח"כ על נדריך הרי אתה מחטיא את גופך ולזאת אל תגרום בפיך לחטא את בשרך. ואל תאמר לפני המלאך. לפני השליח שבא לתבוע את נדרך כי שגגה הוא שתאמר שבטעות היה נדרך שתרצה לעשות ע"י שאלה לדרך טעות. והנה כ"ז מוסב על מ"ש למעלה שיהיה דברים מעטים ביסורים. ואמר לא די שאסור בדברי קינה וצער כי אפי' בדברי מצוה כגון לנדור נדר הוא אסור. וטוב למעט אפי' מדיבור זה רק אם ירצה לנדור ישלם מיד ולמה לו לנדור נדר קודם התשלומין. ומכ"ש שתיזהר בדבריך לדבר דברים שהם נגד רצון הקב"ה. למה יקצוף אלקים. מוסב על האזהרה שיהיה הדברים מועטים כי אולי ח"ו ברוב דברים יתריס ח"ו לפני הקב"ה להיות תוהה על הראשונות ח"ו ולומר מה הועיל לי מעשה זה ואז יקצוף הקב"ה וחבל את מ"י היינו המצות שעשה בראשונה: כי ברוב חלומות. (כי משמש בלשון אפילו) ואמר מעתה שאפילו אם החלומות והבלים ודברים הרבה שיבהילוך וירצה להוציאך מדעתך להסיר ולהכחיש השגחת הבורא אל תשמע להם כי את אלקים ירא (כי הזה משמש בלשון רק כלומר רק את אלקים ירא. ושם ההבלים נאמר על אותות הוברי שמים כמ"ש אם יש בהבלי שמים מגשמים והוא ע"ד שאמרו כי יקום נביא או חולם חלום: גבוה מעל גבוה שומר. (שומר הוא מלשון ממתין כמו ואביו שמר את הדבר) (בראשית לז יא) כלומר כי הוא מאריך אף: וגבוהים עליהם. הרבה ממונים שלוחים גבוהים יש להקב"ה עליהם שיכול להיפרע במלאת סאתם: ויתרון ארץ בכל הוא. מלבד הממונים הגבוהים הלא אפילו הפחותים שבפחותים שהיא הארץ יתרונה ושליטתה על כל אשר עליה. וע"י יכול להתפרע מהם שהארץ לא תתן יבולה. וראה יתרונה של הארץ על כל היושבים עליה כי הלא: מלך לשדה נעבד. אפי' המלך צריך להיות כו' (כמ"ש רש"י ז"ל והתרגום כאן). בשביל תבואות השדה שנחסר ממנו ואמר זה כי ע"י הארץ נתפרע גזל השופטים דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ (רות א): אהב כסף. ע"כ מהבל הבלים שבחכמה והיינו כבישת היצר הן בעת שמשפיעין לו טובה. והן מכבישת היצר בעת שמריעין לו שהוא שלא יתריס נגד הקב"ה כמו איוב ועתה הוא מתחיל לההביל את המתאווים לעושר. וזהו אמרו אוהב כסף הרי לא ישבע כסף. שהכסף היינו לא גוף האוכל: ומי אוהב בהמון לא תבואה. אומר בדרך משל היינו שאהב רק לצבור כעפר כסף ולא להוציאו לסבות התבואה כלומר הפירות. כי הפירות של הממון הן צדקה ומע"ט וגם לגמול נפשו ומי שאוהב לצבור כעפר כסף ולא הפירות של הממון לעולם לא ישבע ואדרבה מרבה נכסים מרבה דאגה. משא"כ האוהב פירות הממון מכיון שיש לו כל צרכו הן לעשות הטוב המחוייב. הן לגמול נפשו הוא ישבע מהממון ורימז בזה שראוי לכל מי שנתן הש"י עושר שיהנה מפירות של הממון ועיקר פירות מהממון להוציאו לצורך מצוה וצדקה שהוא לחם חוקו של הנפש ? רק צוברו כעפר או שממלא מהן רוב תאוות אין לך הבל גדול מזה: ברבות הטובה רבו. אמר ראה ההפרש בין מי שעובד עבודת ה'. למי שעובד לצורך עוה"ז כי העובד לצורך עוה"ז לא לו יהיה הזרע כי ברבות הטובה רבו אוכליה. וא"א לו לאכול הכל או שישאיר לבניו או לאחרים. ומה כשרון לבעליה ואין להבעלים במותר בכדי אכילתם רק הנאת ראות עיניו משא"כ העובד עבודת ה' אוכל כל שכרו אחר מותו בין מעט בין הרבה. וגם מותו הוא רק כעין שינה כמו שאמרו במדרש על פסוק וימת אברהם זקן ושבע ימים. שהקב"ה מראה לצדיקים שכרם קודם מותם והן שבעים וישנים. ולזה אמר בפ' שאחר זה כשיגיע הזמן לקבל שכרם: מתוקה שנת העובד וכו' המיתה היא מתוקה כעין שינה לגוף וגם כל שכר עבודתו יאכל בעצמו בין הוא מעט ובין הוא הרבה ואין לאחרים חלק עמו: והשבע לעשיר אינו מניח לו לישן מחמת שהי' שבע בחייו וקיבל כל שכר מצותיו. וסובל כל עונש העוונו' אחר מותו ומרוב היסורין שסובל אחר מותו באכול אותן רמה ותולעה ושאר היסורין העוברין עליו איננו מניח לו לישן בנחת וכלל דבריו הוא שהרשע שכרו בעה"ז ויש לו ריבוי טובו' בעה"ז. אמנ' אין בו ממש כי לא לו יהי' הנאת ריבוי הטובו' רק לאחרים ואין לו רק הנאת ראות עיניו. אבל הצדיק בבוא עת קיבול שכרו דהיינו אחר מותו לא תחשוב שאף שאח"כ יש לו רב טוב הצפון. מ"מ הפתח דהיינו המות הוא קשה מאד. לזה אמר שאדרבה הפתח דהיינו המות הוא מתוקה מאד אצל הצדיק שמראין לו כל שכרו ומתוך שביעה הוא ישן. וברשע הוא בהיפך ששכרו שהוא טובת עוה"ז מעט אשר נהנה בעוה"ז וחמת שביעה שהיה בעוה"ז מקבל כל עונשו בעוה"ב ואינו מניח לו לישן כדכתיב ואת נפש אויביך יקולע בתוך כף הקלע: יש רעה חולה. גרוע מזה ראיתי מזה במעלות העושר שלפעמים יש לו צער גם בחייו: ואבד העושר שלפעמים נאבד העושר ההוא בענין רע כ"כ עד שצר לו על העבר על עושרו שהיה לו: וגם זה רעה חולה. כלומר ואפי' לא אבד עושרו בענין רע. רעה חולה הוא שילך בשעת מותו ומאומה אין בידו. ומה יתרון לו שיעמול לרוח: גם כל ימיו בחושך יאכל וכעס. רוב פעמים הוא חולה על רוב עמלו וגם פעמים הרבה כשמפסיד ממונו קצת הוא קוצף באלקים: הנה אשר ראיתי אני טוב. עכ"פ היה טוב שאף הוא נהנה מעוה"ז באכילה ושתייה מ"מ ראוי לראות טובה בכל מותר עמלו היינו ליתנם לצדקה ויהיה לו הטוב מכל עמלו כי הוא חלקו ולמה יניח לאחרים חלקו: גם כל אדם אשר נתן לו. אמר כ"כ העושר אינו טוב כי אפילו אותו האדם שנתן לו אלקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו. היינו שיאכל רק הוא עצמו ממנו והמותר יתן לצדקה ולפזר למצות ה' ולשאת את חלקו. שהוא נושא עמו במותו כל חלקו כי הטוב הולך עמו והוא שמח בעמלו. עכ"ז מתת אלקים הוא ולא ממנו ומעצמו בא לו טובה זו רק מכח עזר וסעד של הש"י: כי לא הרבה יזכור ימי חייו. כי לפי טבע האדם מחמת שמחת עושר לא יזכור לו קוצר ימי חייו כי הבל המה. ומחמת זה מתגאה בעשרו וחוטא (מענה הוא מלשון מספיק כמו והכסף יענה את הכל) וכן הם יענה את הארץ (הושע ב כו) וכמו שמפרש הראב"ע וסרס המקרא ודרשוהו כי מחמת שמחת לבו איננו זוכר הרבה את מיעוט ימיו. ואינו חושב כי הקב"ה מספיק לו את הכל וסובר שכחו ועוצם ידו עשה לו את כל אלה ומי שזוכר זה בשמחת לבו מתת ועזר אלקים הוא נתנה לו וא"כ ראה גריעות העושר שאם כבר יש לו כל הטובות מהעושר אין הטובות מכחו וצריך עזר גדול מה' שלא יהיה בכלל וישמן ישורון ויבעט:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך