פסוק א:וזכור את בוראך. תמן תנינן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים וכולי, וממקרא זה דרש וזכור את בוראך שתתן דין וחשבון לפניו, וזכור את בורך קברך מקום עפר רמה ותולעה, וזכור בארך באר שנבעת ממקירה היא טפה סרוחה של זרע ושל לובן:
פסוק א:ימי הרעה. ימי הזקנה והחלשות:
פסוק ב:עד אשר לא תחשך השמש. אמרו רבותינו זו פדחת שהיא מאורה ומצהבת באדם בחור וכשמזקנת היא מעלת קמטין ואין מצהבת:
פסוק ב:והאור. זה החוטם שהוא תואר קלסתר פנים:
פסוק ב:והירח. זו נשמה שמאירה לאדם שכיון שניטלה הימנו אין לו מאור העינים:
פסוק ב:והככבים. אלו הלסתות רומני דאפי שקורין פומ"ליש של לחיים שמצהיבים:
פסוק ב:ושבו העבים אחר הגשם. תבוא כהיית המאור אחר דמעת הבכי מכמה צרות שעברו עליו:
פסוק ג:שומרי הבית. אלו הצלעות והכסלים המגינים על כל חלל הגוף:
פסוק ג:והתעותו. יאחזה עוות שקורין קראנ"פף והתעוותו אנקרופי"רונט בלע"ז:
פסוק ג:אנשי החיל. אלו השוקים שנשען כל הגוף עליהם:
פסוק ג:ובטלו הטוחנות. אלו השינים:
פסוק ג:כי מעטו. לעת זקנה רוב שיניו נושרות:
פסוק ג:הרואות בארובות. אלו העינים:
פסוק ד:וסוגרו דלתים. אלו נקביו:
פסוק ד:בשפל קול הטחנה. קול ריחים הטוחנים מאכל שבמעיו והוא הקורקבן והמסס:
פסוק ד:ויקום לקול הצפור. שאפילו קול צפור מנערתו משנתו משהזקין:
פסוק ד:וישחו כל בנות השיר. כל קולות של כלי השיר דומות עליו כשיחה ולפי פשוטו משמעו ישחו כמו ישפלו כל שרים ושרות יהיו שפלים בעיניו וכן ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב' יט) אם אשמע עוד בקול שרים ושרות:
פסוק ה:גם מגבוה ייראו. מגבשושיות ותלוליות שברחובות הוא דואג לצאת לשוק פן יכשל בהם:
פסוק ה:וחתחתים בדרך. אימות וחתות הרבה בדרכים יש לו:
פסוק ה:חתחתים. לשון כפול הוא בתיבה כמו גלגלים קשקשים זלזלים:
פסוק ה:וינאץ השקד. לשון (שיר ז) הנצו הרמונים שהרי האל"ף לא נקראת בה אמרו רבותינו זו קליבוסת הנק"א בלעז שעצם הירך תקוע בה ובזקנותו בשרו כחוש והעצם בולט כמו נץ האילן שהוא בולט:
פסוק ה:השקד. אילן של שקדים כלומר שתקפוץ הזקנה עליו כשקד זה הממהר להנץ לפני כל האילנות:
פסוק ה:ויסתבל החגב. אלו העגבות שתהיו עגבותיו דומות עליו כסובל משא כבד:
פסוק ה:ויסתבל. אישד"רייד שורפיי"שין בלעז:
פסוק ה:ותפר האביונה. חמדת תאות נשים שאינו נזקק לנשים לתשמיש, אביונה תאוה כמו (דברים א) ולא אביתם (תהלים קיט) תאבתי לישועתך:
פסוק ו:עד אשר לא. ירתק חבל הכסף זה חוט השדרה שהוא לבן ככסף ובמותו חסר מוחו ומתרוקן ויבש ומתעקש בתוך החליות ונעשה כשלשלת, ירתק לשון רתוקות כסף:
פסוק ו:ותרוץ גולת הזהב. זה האמה שהיתה מקלחת מים ונובעת כמעין כמו גולות עליות, ותרוץ לשון רציצה:
פסוק ו:ותשבר כד על המבוע. זה הכרס שהיא עבה ונבקעת במותו:
פסוק ו:ונרוץ הגלגל אל הבור. יתרוצץ גלגל העין בתוך גומה ולפי פשוטו גלגל הדולין בהם מים מן הבור כך נדרש כל הענין במסכת שבת, ומדרש קינות פותרו כנגד כל ישראל וזכור את בוראך בימי בחורותיך בעוד שהבחורות שבכם קיימת, בעוד שהכהונה קיימת שנאמר (ישעיה מ) ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, בעוד שהלויה קיימת שנאמר (דברים יא) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך, בעוד שמלכות בית דוד קיימת שנאמר (תהלים עח) ויבחר בדוד עבדו, בעוד שירושלם קיימת שנאמר בה (מלכים א יא) העיר אשר בחרתי בה, בעוד שבית הבחירה קיימת שנאמר בה (ד"ה ב טו) עתה בחרתי והקדשתי הבית הזה, בעוד שאתם קיימים שנאמר (דברים יד) ובך בחר ה':
פסוק ו:עד אשר לא יבואו ימי הרעה. אלו ימי הגולה:
פסוק ו:עד שלא תחשך השמש. זו מלכות בית דוד שנאמר (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי:
פסוק ו:והאור. זו תורה שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור:
פסוק ו:והירח. זו סנהדרין דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה:
פסוק ו:והכוכבים. אלו הרבנים שנאמר (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים:
פסוק ו:ושבו העבים אחר הגשם. צרה אחר צרה קשה, אתה מוצא בכל הנבואות הקשה שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית:
פסוק ו:ביום שיזועו שומרי הבית. אלו משמורת כהונה ולוייה:
פסוק ו:והתעותו אנשי החיל. אלו הכהנים שהם גבורים בכח אמר ר' אבא בר כהנא כ"ב אלף לוים הניף אהרן ביום אחד אמר ר' חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והכהן זורקה יותר משלשים אמה:
פסוק ו:ובטלו הטוחנות. אלו המשניות הגדולות משנת ר' עקיבא ומשנת ר' חייא ומשנת בר קפרא:
פסוק ו:וחשכו הרואות. שישתכח הגמרא מן הלב:
פסוק ו:וסוגרו דלתים בשוק. כגון דלתי נחושתא בן אלנתן שהיו פתוחין לרווחה:
פסוק ו:בשפל קול הטחנה. ע"י שלא נתעסקו בתור' אמר ר' שמואל נמשלו ישראל לטחינת הריחים מה ריחים אינן בטילות לא ביום ולא בלילה אף כאן (יהושע א) והגית בו יומם ולילה:
פסוק ו:ויקום לקול הצפור. זה נבוכדנצר הרשע, אמר ר' לוי י"ח שנה היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין נבוכדנצר עבדא בישא זיל אחריב ביתיה דמרך דבני מרך לא שמעין ליה:
פסוק ו:וישחו כל בנות השיר. (ישעיה כד) בשיר לא ישתו יין:
פסוק ו:גם מגבוה יראו. מגבוה של עולם יתיירא וידאג לבו פן יעשה בו כאשר עשה בראשונים:
פסוק ו:וחתחתים בדרך. מתוך כך יבקש לו אותות ורמזים אם יצליח בדרך שילך כענין שנאמר (יחזקאל כא) כי עמד מלך בבל על אם הדרך לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים:
פסוק ו:וינאץ השקד. תצמח נבואת ירמיה שנאמר (ירמיה א) מקל שקד אני רואה אמר ר' אליעזר השקד הזה משעה שהוא מציץ עד גמר פירותיו כ"א יום כך מי"ז בתמוז עד ט' באב כ"א יום:
פסוק ו:ויסתבל החגב. זה צלמו של נבוכדנצר (דניאל ג) רומיה אמין שתין פותייה אמין שית ואם אין עוביו שש אינו יכול לעמוד ואת אמרת אוקמיה בבקעת דורא אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב שבירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמר (יחזקאל ז) וזהבם לנדה ולמס יהיה:
פסוק ו:ותפר האביונה. זו זכות אבות תופר משענת אבות שלכ' ויהיה אביונה מלשון אב:
פסוק ו:כי הולך האדם. ישראל שנקרא צאן אדם אתם:
פסוק ו:אל בית עולמו. מבבל באו לבבל חזרו תרח אבי אברהם מעבר הנהר היה:
פסוק ו:וסבבו בשוק הסופדים. גלות יכניה קדמה לגלות צדקיה י"א שנה כשהגלה נבוכדצר את גלות צדקיהו בקולרין היו יוצאין גלות יכניה לקראת נבוכדצר על כרחן עם שאר בני העיר לקלסו שהוא גבור ומצליח והיו רואין את השבויים ושואלין אותם איש על קרובו מה נעשה בו והיו משיבין אותן (ירמיה טו) אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב והיו מקלסין בידם אחת ובידם אחרת מספקין ומטפחין הספד על אחיהם ועל בניהם:
פסוק ו:עד אשר לא ירתק חבל הכסף. זו שלשלת יוחסין:
פסוק ו:ותרוץ גולת הזהב. אלו דברי תורה שנאמר (תהלים יט) הנחמדים מזהב:
פסוק ו:ותשבר כד על המבוע. כדו של ברוך בן נריה על מבועו של ירמיהו ששניהם גלו לבבל ופסקו מלימודם בעוני הדרך, תחלה גלו למצרים שהגלם יוחנן בן קרח וכשהחריב נבוכדנצר את מצרים הגלם לבבל:
פסוק ו:ונרוץ הגלגל אל הבור. זו בבל שהוא זוטו של עולם:
פסוק ז:וישב העפר וגו'. מבבל באו לבבל חזרו:
פסוק ז:והרוח תשוב. זו רוח הקדש שכיון שנסתלקה רוח הקדש גלו:
פסוק ח:הבל הבלים. אני רואה בעולם:
פסוק ח:אמר הקהלת. מי שבו קבוצת החכמה:
פסוק ח:הבל הבלים. כל מה שנברא בששת ימי בראשית:
פסוק ט:ויותר שהיה קהלת חכם. ויותר ממה שנכתב בספר זה היה קהלת חכם:
פסוק ט:ואזן. עשה אזנים לתורה כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז בה ובא ועשה לה אזנים שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת ותיקן נטילת ידים סייג לטהרה וגזר על השניות סייג לעריות:
פסוק י:בקש קהלת. נתן לבו וחזר על הדבר ומצאו:
פסוק י:דברי חפץ. הלכה למשה מסיני:
פסוק י:וכתוב יושר. זה תורה שבכתב והנביאים:
פסוק יא:דברי חכמים. שעשו סייג לתורה בגזירות להרחיק את האדם מן העבירה כגון אכילת קדשים עד השחר והם אמרו עד חצות וקריאת שמע דערבית כמו כן:
פסוק יא:כדרבנות. מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דבריהם מכוונים את האדם לדרכי חיים:
פסוק יא:וכמשמרות נטועים. מה מסמר זה קבוע אף דבריהם קבועים ומה נטיעה פרה ורבה אף דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם:
פסוק יא:בעלי אסופות. מסמרים שיש להם גולגולת אסופה וגסה גרו"סה בלע"ז כן פירשו דונש בן לברט:
פסוק יא:נתנו מרועה אחד. כל דבריהם דברי אלהים חיים הוא אמרן ורועה אחד נתנן משה מפי הגבורה:
פסוק יא:וכמשמרות. כתוב בשי"ן שהתורה בעשרים וארבעה ספרים וכמנין משמרות כהונה ולויה:
פסוק יב:ויותר מהמה בני הזהר. ויותר מיושר דברי אמת דברים הכתובים בספרים הנזכרים למעלה:
פסוק יב:בני הזהר. לשמור דברי חכמים ואם תאמר אם יש בהם צורך למה לא נכתבו:
פסוק יב:עשות ספרים הרבה אין קץ. אם באנו לכתוב לא הספקנו:
פסוק יב:ולהג הרבה יגיעת בשר. ואם לתת לב לגירסא חבילות יותר ממה שאין הלב משיג יגיעה היא לבריות שאין להשיג ואל יאמר הואיל ולא אוכל לגמור המלאכה למה אתחיל, אך:
פסוק יג:סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. מה שתוכל עשה ולבך לשמים:
פסוק יג:ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. כי לדבר הזה נברא כל האדם:
פסוק יד:כי את כל מעשה. אשר אדם עושה, יביא האלהים במשפט, ולכך נקוד מעשה פתח והטעם למעלה לפי שאינו דבוק לשם:
פסוק יד:על כל נעלם. אפילו על השוגג:
פסוק יד:אם טוב ואם רע. אפילו נכשל במצוה כגון נותן צדקה לעני בפרהסיא: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו': חסל פירש"י קהלת: