א וּזְכֹר֙ אֶת־בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ בִּימֵ֖י בְּחוּרֹתֶ֑יךָ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָבֹ֙אוּ֙ יְמֵ֣י הָֽרָעָ֔ה וְהִגִּ֣יעוּ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר אֵֽין־לִ֥י בָהֶ֖ם חֵֽפֶץ׃ ב עַ֠ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תֶחְשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ וְהָא֔וֹר וְהַיָּרֵ֖חַ וְהַכּוֹכָבִ֑ים וְשָׁ֥בוּ הֶעָבִ֖ים אַחַ֥ר הַגָּֽשֶׁם׃ ג בַּיּ֗וֹם שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙ שֹׁמְרֵ֣י הַבַּ֔יִת וְהִֽתְעַוְּת֖וּ אַנְשֵׁ֣י הֶחָ֑יִל וּבָטְל֤וּ הַטֹּֽחֲנוֹת֙ כִּ֣י מִעֵ֔טוּ וְחָשְׁכ֥וּ הָרֹא֖וֹת בָּאֲרֻבּֽוֹת׃ ד וְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כָּל־בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר׃ ה גַּ֣ם מִגָּבֹ֤הַּ יִרָ֙אוּ֙ וְחַתְחַתִּ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְיָנֵ֤אץ הַשָּׁקֵד֙ וְיִסְתַּבֵּ֣ל הֶֽחָגָ֔ב וְתָפֵ֖ר הָֽאֲבִיּוֹנָ֑ה כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ הָאָדָם֙ אֶל־בֵּ֣ית עוֹלָמ֔וֹ וְסָבְב֥וּ בָשּׁ֖וּק הַסֹּפְדִֽים׃ ו עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־ירחק (יֵרָתֵק֙) חֶ֣בֶל הַכֶּ֔סֶף וְתָרֻ֖ץ גֻּלַּ֣ת הַזָּהָ֑ב וְתִשָּׁ֤בֶר כַּד֙ עַל־הַמַּבּ֔וּעַ וְנָרֹ֥ץ הַגַּלְגַּ֖ל אֶל־הַבּֽוֹר׃ ז וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃ ח הֲבֵ֧ל הֲבָלִ֛ים אָמַ֥ר הַקּוֹהֶ֖לֶת הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃ ט וְיֹתֵ֕ר שֶׁהָיָ֥ה קֹהֶ֖לֶת חָכָ֑ם ע֗וֹד לִמַּד־דַּ֙עַת֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאִזֵּ֣ן וְחִקֵּ֔ר תִּקֵּ֖ן מְשָׁלִ֥ים הַרְבֵּֽה׃ י בִּקֵּ֣שׁ קֹהֶ֔לֶת לִמְצֹ֖א דִּבְרֵי־חֵ֑פֶץ וְכָת֥וּב יֹ֖שֶׁר דִּבְרֵ֥י אֱמֶֽת׃ יא דִּבְרֵ֤י חֲכָמִים֙ כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹת וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים בַּעֲלֵ֣י אֲסֻפּ֑וֹת נִתְּנ֖וּ מֵרֹעֶ֥ה אֶחָֽד׃ יב וְיֹתֵ֥ר מֵהֵ֖מָּה בְּנִ֣י הִזָּהֵ֑ר עֲשׂ֨וֹת סְפָרִ֤ים הַרְבֵּה֙ אֵ֣ין קֵ֔ץ וְלַ֥הַג הַרְבֵּ֖ה יְגִעַ֥ת בָּשָֽׂר׃ יג ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם׃ יד כִּ֤י אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כָּל־נֶעְלָ֑ם אִם־ט֖וֹב וְאִם־(ָֽע׃<br><small>[סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם]</small)
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק ג:
שיזועו. ענין רעד ורתת כמו והיה רק זועה (ישעיה כח יט):
פסוק ג:
והתעותו. מלשון עוות ועקום כמו ודרך רשעים יעות (תהלים קמז ט):
פסוק ג:
החיל. ענין כח:
פסוק ג:
הטוחנות. מלשון טחינה:
פסוק ג:
הרואות. מלשון ראיה:
פסוק ג:
בארובות. מלשון ארובה וחלון כמו וכעשן מארובה (הושע יג ג):
פסוק ג:
דלתים. על השפתים יאמר וכן נאמר דלתי פניו מי פתח (איוב מא ו):
פסוק ג:
וישחו. ענין השפלה ונמיכה כמו ושח גבהות האדם (ישעיה ב יז):
פסוק ה:
וחתחתים. מלשון חתת ופחד, ונכפלו הפ״א והעי״ן הפעל ויורה על פחד הרבה כמו אדמדם שיורה על אדמימות רב:
פסוק ה:
וינאץ. ענין בזיון ומיאוס כמו וינאץ בזעם אפו (איכה ב ו) ועם כי לא נקראה האל״ף הואיל והיא כתובה:
פסוק ה:
השקד. ענין השתדלות והתמדה כמו שיקדו ושמרו (עזרא ח כט):
פסוק ה:
ויסתבל. מלשון סבל ומשא כבד:
פסוק ה:
החגב. מין ארבה כמו שנאמר ואת החגב למינהו (ויקרא יא כב):
פסוק ה:
ותפר. מלשון הפרה ובטול:
פסוק ה:
האביונה. האל״ף נוספת כמו והאזניחו נהרות (ישעיה יט ו) והוא מלת בינה והוא כנוי לרוח בעלת הבינה, או הוא ענין תאוה. כמו לא אבה יבמי (דברים כה ז):
פסוק ו:
ירתק. ענינו כמו שלשלת כמו ורתוקות כסף צורף (ישעיה מ יט):
פסוק ו:
ותרוץ. מלשון רציצה ושבירה כמו וירעצו וירצוצו (שופטים י ח):
פסוק ו:
גולת. מעין כמו גולות מים (שם א טו):
פסוק ו:
כד. שם כלי כמו וכדה על שכמה (בראשית כד מה):
פסוק ו:
המבוע. מעין הנובע:
פסוק ו:
ונרוץ. מלשון ריצה ורדיפה:
פסוק ו:
הגלגל. גלגולת הראש:
פסוק ז:
על הארץ. אל הארץ:
פסוק ח:
הקהלת. ענין אסיפה וקבוץ כמו קהלת יעקב (דברים לג ד):
פסוק ט:
ואזן. מלשון האזנה ושמיעה כמו האזינו השמים (שם לב א) והוא מלשון אוזן:
פסוק ט:
תיקן. עשה וחבר:
פסוק יא:
כדרבנות. הוא כעין מחט תחוב בראש מלמד הבקר לכוון אותם לחרישה כמו להצב הדרבן (ש״א יג כא):
פסוק יא:
וכמשמרות. וכמו וכמסמרות בסמ״ך והוא מלשו מסמר ויתד:
פסוק יא:
נטועים. מלשון נטיעה:
פסוק יא:
אספות. מלשון אסיפה וקבוץ:
פסוק יב:
ולהג. אין לו דומה, ולפי ענינו פתרונו ענין התעסקות הלמוד וכן תרגומו ולמעסק בפתגמי אורייתא. ובפייט של ראש השנה בלהג מלהגים ובלשון ישמעאל הוא. כמו קריאה:
פסוק יב:
בשר. כן יקרא האדם וכמו שנאמר יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה׳ (ישעיה סו כג):