או על דרך הקודם כאשר הולך האדם אל בית עולמו אל תבכו למת ואל תספדו לו כי מה שטרח יאכל יאין תקנה כעת אך מה שראוי ואצוה הוא וסבבו בשוק הסופדים לספוד על הנשארים בחיים על הרעה אשר תבוא' אם לא יתקנו מעשיהם וישובו עד ה' ומה יאמרו למו הסופדים הלא הוא עד אשר לא ירתק חבל הכס' וכו' והיא כי הנה ג' חמודת הן המאבדים את האדם אחד חמדת ממון לצבור כעפר בצר ב' חמדת אכול למעדנים ושתה ממתקים ג' חמדת ותאות נשים והנה בהיות לאיש חמד' לא' משלשתן לא יכבד תקונו אך אם תהיינה לאיש ב' חמדת יכבד עליו לתקנם אך אם ישתלשו מעמד שלשתן ביד איש אחד תאבד תקוה כי לא במהרה תנתק גם אחד מהנה כי אפפו עליו רעות רבות אשר לא יוכל להרפא. ונבא אל הענין בשום לב אל ביאור תיבת ירתק שהוא מלשון עשה הרתיק שהוא מעשה עבות של חוט משולש והענין כי הסופדים הסובבים בשוק ידברו על לבם ויאמרו עד אשר לא וכו' לומר שובו עד ה' השטופים בחמדות העולם הזה טרם ישולש וירתק חבל הכסף והחימוד שיהיו כחבל הזה העשוי מג' חוטים ויהיה כסף מלשון חמדה כד"א נכסוף נכספתה נכספה וגם כלתה והביטו וראו כי הבל המה כל אחד מהנה כי הלא האחד לא תתמיד כי הלא ותרוץ גולת הזהב כי לא לעולם חוסן ועטרת זהב ועושר כי הלא תתרושש ותתפוצץ ותאבד כי עשה יעשה לו כנפים. וגם הב' היא תאות בטן המלאה לה בשר ויין ואל תפתך תאו' זו כי הלא זכור נא כי הלא תשבר כד על המבוע ויהיה הנודע מרז"ל על פסוק וזריתי פרש וכו' כי אחר שלשת הימים יבקע כרסו וישפך כל פרשו אשר שבע ודשן על פניו ועל פיו כאומר אליו טול לך מה שנתת בי וזהו וזריתי פרש על פניכם ואוי לה לאותה בושה וזה יאמר פה ותשבר כד היא הכרס אשר הוא כבד יבקע על המבוע הוא הפה שהוא מבוע הגוף וחרפה היא לך לכן מעתה המלט ממנה וגם הג' היא זמה געל בה ושוב ממנה כי הלא זולת עוניך ימהרו רוץ גלגלתך אל בור שח' כי יתרוקן כח הראש חושיו וקל מהרה ימהרו מרוצות הגולגולת אל הקבר ולא יחצו ימיו וזהו ונרוץ הגלגל אל הבור וזה אשר צויתיך תעשה עד אשר לא ירתק חבל הכסף כי אם לא תעשה כה וירתק כי ישתלשו שלש החמדות דע כי וישוב העפר הוא עצמך ובשרך עודנו על הארץ כמו שהיה מתחלה טרם הנתן בה נשמה רק משולל נפש לעולם כי לא תשוב תחיה עוד גופך ויהפך לגוש עפר ארץ כשהיה כי הנפש אשר היתה בו עפר אחר יקח לה אך זאת תלונתי עליך כי אחר שהעפר חוזר אל עיקרו וישוב נא הרוח אל עיקרו האלהים וזהו מאמר רוח הקודש כמתלוננת ואומרות והרוח מי יתן תשוב אל האלהים אשר נתנה כי נתנה לך טהורה ובמעשיך טמאתיה כלל הדברים כי טוב לגבר ליזהר שלא יחטא ואם חטא שלא יאחר מלשוב עד ה' מהבחרות טרם יזקין ואם יזקין שוב בראשית זקנתו ולא אחריה וגם לא לפני מותו סמוך למיתתו כי גם שלא יגעלו בה איננה תשובה מעולה:
ראוי לשים לב אל ה"א יתירה באומ' הקהלת אמנם הנה שלמה בתחלת הספר ההביל כל עניני העולם הזה אשר לא עבודת שמים הוא וכן במקומו בספר אמר גם זה הבל ועתה בחתימת הספר באה רוח הקודש לתת סמיכה למאמריו בל יראה שההביל מה שהי' ראוי שלא לההביל ותאמר כי כל הבל הבלים שאמר הקהלת הידוע הכל הבל כמאמר וכי אין דבר שלא יהי כן זולתי עבוד את ה' וע"כ הוטל' ה"א בראש תיבה כ"א הי' אומר אמר קהל' היה נראה שהוא כדברי שלמה בעצמו כדרכו על כן נאמר הקהלת שהם דברי רוח הקודש על הקהלת הידוע:
ויותר וכו' עוד באה רוח הקודש בסוף הספר הלז ללמדנו דעת בכמה דברים א' שלא יאמר איש די לי חכמתי אשר חכמתי לי ומה לי עזר ללמד גם את זולתי ועל זו אמר ויתר שהיה קהלת חכם לא אמר די לי זכו' חכמתי כי עוד למד דעת את העם וגם למוד בי' והוא למוד גדול אל כל חכמי לב הבאי' אחריו לעשו' ספרי' של חכמה ומוסר והדרכות בל יעשה אותם מרוח מבינתו מענין שכלי משולל תורת ה' תמימה כדרך חכמי א"ה רק על פי התורה ומיוסד על פיה שע"כ אז"ל שכל מה שכתו' בכל הנביאי' וכתובי' כל רמוז בתורה כמפורש במסכת תעני' וז"א אזן וחקר וכו' לומר אזן מרבותיו חקר דבר מתוך דבר ומהן תקן משלים הרב' ולא מגזרת שכלו והוא כי בקש קהלת למצא דברי חפץ שיהיו משליו הנזכרי' דברים של חפץ ה' ומצא כתוב יושר באמרי אמת הם אמרי התורה שהם אמרי אמת כי בם מצא כתוב כל אמרי מוסריו כמו שכתבנו מרז"ל שכל מה שבנביאים וכתובים הכל רמוז בתורה שהוא תור' אמת ומה טובו של דב' זה והלא לפי שכל טוב שבחכם לבב יוכל להמציא מוסרים ומשלים נאותים וצודקים להיישר האדם ומה שלא יהיו רק מהדברים הנאמרים בתורה הלא הוא כי הנה דברי חכמים כמו דרבונו' שהם מוסרים המיישרים את האדם לעבוד' השם כדרבן המיישר את הפרה לעבודת בעליה וכמו מסמרות נטועים הם משפטי התורה שבמשנה וברייתא שהם כמוסרים שאין לשנות מהם כמלא נימא כמשפטי הדת שהיו כמסמרות נטועים שאין לנטות מהם דבר וכל בעלי אסופות הם מימרות שמאספין מכאן ומכאן כל הדברים האלה נתנו מרועה אחד הוא ממשה רועה ישראל מסיני מפי הגבור' נמצא שיש בין במוסרי' בין בכל בחינו' הדינין קדושה שיאמר עליהם שנתנו מסיני ולמה יעשה האדם מוסרי' או עניני' משכלו משולל היות להם שור' בתור' שלא יאמר עליה' שהם מרוע' א' ולא תהיה בם קודשה': עוד למוד ג' והוא לעשו' כמעשה שלמה בספריו כי אהב הקצור בתכלי' וזה יאמר כמיעץ את עושה ספרים וז"א ויותר מהמה בני הזהר אך ולהם הרבה שהוא לשון הגייה ודבור כמו שאז"ל אמר כי הגייה הרבה היא יגיעת בשר וטוב טוב הקצור והוא מאז"ל לעולם ילמד אדם לתלמידיו לשון קצרה:
סוף דבר וכו' עד הנה דברי רוח הקדש בד' פסוקים האלה ועתה בא שלמ' וחותם ספרו ואומר הנה על ידי ויכוח געלתי בדעות הבלתי טובות והעלמי כי אין כהדבק בעבודת השם. וזו מסקנא דמלתא וז"א סוף דבר וכו' בויכוח כל חלקי הסותר והעולה הוא את האלקים ירא אלו מל"ת ואת מצותיו שמור בקום עשה הם מצות עשה כי זה שהוא מל"ת ומ"ע כל כללו' האדם רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אבריו. ושס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידיו נמצא כל האושר כלול בו כי בהם יתקדש כלו כענין אשר קדשנו במצותיו:
אחר אומרו שע"י מ"ע ומ"לת יתקדשו כל אברי' האד' הלא יקשה שא"כ איפה לעולם לא ישתלם איש כי מי גבר ישלים כלם בשוגג או בזדון. לזה אמר כי את כל מעשה וכו' והיא מאמרנו על מז"ל שבראש השנה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו כי הלא המתים מאן דכר שמייהו כשהיא אומר כי זכר כל המעשים לפניך בא וכו' והוא כי בבוא משפט איש לפניו יתברך צריך לחזור אחרי ספרי מתים רבים כי לא ידון האדם על מעשיו של עכשיו בלבד כ"א על פי מעשיו שבכל גלגוליו שקדמוהו כרשב"י כנודע כי זאת היתה נחמת איוב ע"י אליהוא כי צרתו היתה לו על מה שקדם בגלגולו וההקש בזולתו שייטב להם על גלגולו הראשון וע"כ צריך בר"ה לפתוח גם ספרי המתים והוא מאחר סדר תפלתינו כי זכר כל המעשים לפניך בא להפקד כל רוח ונפש וזה יאמרו אל תתמה איך יהיה איש שישתלם כל אבריו כי הלא את כל מעשה האלקים יביא במשפט שהוא את בכל מעש' האלקים שכולל כל מין האדם שנאמ' בו נעשה אדם את הכל יביא במשפט אם טוב ואם רע בהשפטו עם בני עולמו כי גם את הטוב יביא עד אשר יטהרו כל אבריו בכללות הגלגולים כי אשר לא נשתלם בכל פרטות בחינות אבריו בכל המצות עוד ישוב עד יתוקן הכל כרשב"י וז"א על כל נעלם מהנדונים עתה והוא מה שחטאו הקודמים כמו שאז"ל בפסוק וישתכחו בעי' אשר כן עשו הנה כי כן לה' נשא לבבנו ישלימנו ויזכנו לטוב הצפון יצפון לישרים תושיה ישמח האיש ויאמר הללויה.
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
