ואתה דבר אל בני ישראל ואתה אע"פ שהפקדתיך כו'. קשה ל"ל ב' מיעוטים בכאן דואתה הוא מיעוט ואך הוא ג"כ מיעוט תו קשה קושיית הרמב"ן על מ"ש רש"י כל אכין ורקין הן מיעוטין דהמיעוט שייך למעט בדבר שהוא מצוה עכשיו שלפעמים לא יהיה הציווי כמו שדרשו רז"ל אך את שבתותי מיעוט לפיקוח נפש שהוא דוחה שבת, וה"נ יש לנו לומר שממעט שבנין משכן ידחה שבת, ונראה לתרץ חדא בחברתה, דהך אך דהכא לא קאי אלא אמה שלפניו דהיינו שואתה אע"פ שצויתיך בבנין המשכן מ"מ יש מיעוט על שבת שלא יהא בכלל זה אלא את שבתותי תשמרו בכל גווני נמצא דהוה אך כמו שאר אכין מיעוט בדבר שלפניו לא על דברתיה ומאן דדריש אך למעוטי פקוח נפש הוא דדריש אך על מה דבתריה דהיינו את שבתותי כו' ומשם בא למעט, משא"כ, רש"י בא לתרץ מלת ואתה דמשמע דעלוי קאי הך אך ע"כ פירש אע"פ צויתיך (כנ"ל), ועיין ריש ויקהל וכן ראיתי בג"א שפירש כן, וא"ל אך למה לי הא די במלת ואתה דהו"א דה"ק ואתה שאני הפקדתיך על עשיית המשכן והיינו אפילו בשבת מ"מ בשאר אבות לא במלאכת המשכן את שבתותי תשמרו דל"ת שבת הואיל והותרה הותרה מש"ה כתב אך למעוטי ממשכן בשבת:
פסוק יח:
ויתן אל משה וגו', אין מוקדם ומאוחר בתורה כו'. יש להקשות למה הביא רש"י משבירת הלוחות הלא סגי במה שכתב דלמחרת יוה"כ נתרצה על עון העגל שמע מינה שמעשה העגל קודם, ועוד מה שהקשה הרא"ם וז"ל אך מה שהוסיף לומר והוקם המשכן באחד בניסן ואין מזה ראיה כלל לא על קדימת מעשה עגל מצווי מלאכת המשכן ולא על ריבוי הימים שעברו מזמן מעשה עגל על ציווי מלאכת המשכן וצ"ע עכ"ל ונראה דודאי ציווי משה לישראל על מעשה המשכן פשיטא שהיה אחר, מעשה עגל דהא עד י"ז בתמוז היה במרום ואז היה מעשה העגל. נמצא דע"כ אח"כ היה מצוה להם דהיינו במחרת יוה"כ, אלא דרש"י לא מיירי כאן אלא מציווי הקב"ה למשה בעוד היותו במרום, אלא שאח"כ נמשך ציווי משה לישראל מחמת עון העגל שהיו אסורים במלאכה זו כי דינם כמומרים, וע"ז הביא רש"י, דא"ל כך כי ודאי לא יצוה הקב"ה מה שא"א לקיימו דהא גלוי היה לפניו ית' שיעשו ישראל העגל ולא יצוה הוא יתברך בחנם ח"ו ואף שגלוי היה לפניו שיהיה להם תקנה אח"כ מ"מ אין שייך לצוות לעשות מצוה למי שאינו הגון בעת ההיא אלא שאפשר לומר שהיה ציווי גם למשה שהוא יקים את המשכן כמו שהיה אח"כ, ובמשה לא היה שום שינוי בשום פעם, ע"ז מביא ראיה שא"א כן דהא הוקם באחד בניסן ואז היה ציווי בפני עצמו כמפורש שם בפסוק (כנ"ל נכון בזה):