פסוק ב:קראתי בשם. לעשות מלאכתי, את בצלאל:
פסוק ג:בחכמה. מה שאדם שומע מאחרים ולמד:
פסוק ג:ובתבונה. מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד:
פסוק ד:לחשב מחשבת. אריגת מעשה חשב:
פסוק ה:ובחרשת. לשון אמנות, כמו (ישעיה מ כ) חרש חכם, ואונקלוס פרש ושנה בפירושן, שחרש אבנים קרוי אמן, וחרש עץ קרוי נגר:
פסוק ה:למלאת. להושיבה במשבצת שלה במלואה, לעשות המשבצת למדת מושב האבן ועביה:
פסוק ו:ובלב כל חכם לב וגו'. ועוד שאר חכמי לב יש בכם, וכל אשר נתתי בו חכמה ועשו את כל אשר צויתיך:
פסוק ז:ואת הארן לעדת. לצורך לוחות העדות:
פסוק ח:הטהרה. על שם זהב טהור:
פסוק י:ואת בגדי השרד. אומר אני לפי פשוטו של מקרא אי אפשר לומר שבבגדי כהנה מדבר, לפי שנאמר אצלם ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן, אלא אלו בגדי השרד, הם בגדי התכלת והארגמן ותולעת שני, האמורין בפרשת מסעות (במדבר ד יב) ונתנו עליו בגד תכלת, (שם יג) ופרשו עליו בגד ארגמן, (שם ח) ופרשו עליהם בגד תולעת שני ונראין דברי, שנאמר (שמות לט א) ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש, ולא הזכר שש עמהם, ואם בבגדי כהנה מדבר, לא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש:
פסוק י:בגדי השרד. יש מפרשים לשון עבודה ושרות, כתרגומו לבושי שמושא, ואין לו דמיון במקרא ואני אומר, שהוא לשון ארמי, כתרגום של קלעים, ותרגום של מכבר, שהיו ארוגים במחט עשוים נקבים נקבים לצידי"ץ בלעז [רשת]:
פסוק יא:ואת קטרת הסמים לקדש. לצרך הקטרת ההיכל שהוא קדש:
פסוק יג:ואתה דבר אל בני ישראל. ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:
פסוק יג:אך את שבתתי תשמרו. אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה שבת אל תדחה מפניה כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן:
פסוק יג:כי אות הוא ביני וביניכם. אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:
פסוק יג:לדעת. האמות [בה] כי אני ה' מקדשכם:
פסוק יד:מות יומת. אם יש עדים והתראה:
פסוק יד:ונכרתה. בלא התראה:
פסוק יד:מחלליה. הנוהג בה חול בקדשתה:
פסוק טו:שבת שבתון. מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי:
פסוק טו:קדש לה'. שמירת קדשתה לשמי ובמצותי:
פסוק יז:וינפש. כתרגומו ונח, וכל לשון נופש והוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח המלאכה ומי שכתוב בו (ישעיה מ כח) לא ייעף ולא ייגע, וכל פעלו במאמר, הכתיב מנוחה לעצמו, לשבר האזן מה שהיא יכולה לשמוע:
פסוק יח:ויתן אל משה וגו'. אין מקדם ומאחר בתורה מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן:
פסוק יח:ככלתו. ככלתו כתיב חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כלה בזמן מועט כזה דבר אחר מה כלה מתקשטת בעשרים וארבעה קשוטין, הן האמורים בספר ישעיה (ישעיה ג יח. כד) אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים:
פסוק יח:לדבר אתו. החקים והמשפטים שבואלה המשפטים:
פסוק יח:לדבר אתו. מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה וחוזרין ושונין את ההלכה שניהם יחד:
פסוק יח:לחת. לחת כתיב שהיו שתיהם שוות: