ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור. כבר פירשתי למעלה פירושו בפסוק ואתה דבר אל כל חכמי לב. כי השם רומז למשה על בצלאל. וזהו אשר מלאתיו רוח חכמה לבצלאל. ולא אמר אשר מלאתים. ולכן אמר בכאן ראה קראתי בשם בצלאל. כשאמרתי לך אשר מלאתיו רוח חכמה. ולכן אמר בכאן ואמלא אותו רוח אלהים וכו'. ורז"ל אמרו קראתי בשם בצלאל. מששת ימי בראשית קראתי בשמו. לפי שהיה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכו'. וכן אמר בכאן בחכמה בתבונה ובדעת. כי בלא זה א"א לשום אדם לצייר בשכלו אלו הדברים כ"ש לעשותם. וזהו לחשוב מחשבות לעשות. כפי הציור הרוחני שקבל מששת ימי בראשית. ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן. לרמוז שאע"פ שהיה מן הירודים שבשבטים. נעשה שותף לבצלאל שהיה מגדולי השבטים. וזהו ואתו דומה לו. כי כמו שיהודה נקרא גור אריה יהודה. כן דן נקרא גור אריה דכתיב ולדן אמר גור אריה. וכן בבית ראשון נעשה על יד שלמה ועל יד חירם בן אשה אלמנה ממשפחת דן. וכן אמר דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל שהוא יהודה. ובפרשת ויחי יעקב הארכתי בזה:
אך את שבתותי תשמורו. סמך שמירת שבת למלאכת המשכן. לפי שהמשכן הוא רמז לכל שלשה מעלות כמו שכתבתי למעלה. ולפי שהשבת דומה לעוה"ב. סמכו אצל המשכן ואמר שבתותי. וחזר לומר ושמרתם את השבת. להורות על ג' שבתות הרמוזים בפרשת ויכולו. ושם הארכתי בהם ובענין ג' סעודות. ולפי הפשט נראה שרמז שבתותי על שתי שבתות המיוחדים בשנה. והם שבת הגדול ושבת בנתים. וזהו אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם. ר"ל שהם אות על קדושת הגוף ועל קדושת הנפש. שבת הגדול הוא רמז לגאולת הגוף שבו נגאלו ממצרים. שבת בנתים הוא רמז על גאולת הנפש. כי לפי חטאתם ורוע הכנתם ממצרים וממעשה העגל. לא נגאלו גאולה אמיתית עד יוה"כ. ולכן ושמרתם את השבת הידוע. הוא רמז לשבת הגדול. ולפי שגאולת מצרים היתה בלילה. ומכת מצרים היתה במדת כה אמר ה'. שהיא פחד לילה. אמר לשון נקבה מחלליה מות יומת. ואחר שיציאת מצרים היא סימן מלכות וחופש לפי שהיו בני חורין. ראוי שלא יעשו בה מלאכה. וזהו כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא. כי אחר שהגאולה היא גאולת הגוף ובגאולת הגוף באה גאולה לנפש. שזהו סוד השבת סוד העוה"ב והוא אינו רוצה לגאול נפשו מני שחת. ראוי שתכרת הנפש ההיא. ששת ימים יעשה מלאכה שהם סימן עבדות. אבל יום השבת הוא סימן גאולת הגוף והנפש. ואחר שהוא אינו רוצה ראוי שימות גופו ולא יהיה נגאל. וזהו מות יומת כנגד הגוף. ולמעלה דבר כנגד הנפש. וחזר לומר ושמרו בני ישראל את השבת. כנגד שבת בנתים שהוא שבת גאולת הנפש האמיתית. ואמר לעשות את השבת. כי זה רמז על תשובה ומעשים טובים שצריך האדם לעשות באותם עשרת ימי תשובה. וצריך האדם להמתין לאותו יום הקדוש לשוב אל ה'. וזהו ושמרו בני ישראל את השבת. שהוא כמו לעשות תשובה בהפוך אותיות השבת. וזהו ושמרתם ועשיתם. ובתשובה נאמרה עשייה. דכתיב כי המצוה הזאת שהיא התשובה. לא נפלאת היא ממך כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. וזהו לעשות את השבת בתשובה ובמעשים טובים. וכן רמז לעשות את השבת לתקן לכבוד השבת. כמו ובן הבקר אשר עשה אשר תקו. והורה בזה שצריך האדם לתקן ולעשות הוא בעצמו הדברים הצריכים לצורך השבת לכבוד השבת. ואע"פ שיהיו לו אלף אלפי שמשים צריך לעשות הוא בעצמו. כדאמרינן בשבת ובפ"ב דקדושין רב יוסף מחריך רישא ורבא מלח שבוטא הוא דג גדול ומוחו דומה למוח חזיר. וזהו לעשות את השבת ואמר בזה השבת ביני ובין בני ישראל. מה שלא אמר בשבת שלמעלה. להורות שזה מדבר באותו שבת שנקרא שבת בנתים. וזהו ביני ובין בני ישראל. שהוא אות ועד שהשם יתברך מכפר להם עונותיהם כשם שכיפר עון העגל. וכן נקרא שבת בנתים. לפי שהוא בין ר"ה ליוה"כ. והוא עומד בין הדין של ר"ה ובין הרחמים של יוה"כ. אם יזכה בדין ירחמו עליו. ואם לאו ישוב למדת הדין. ולכן אלו י' ימים נותנים קורת רוח לישראל. ועתה שמע טעמי מקוראי לחמה של תורה. לחם רב עבד בטעם שבת בנתים העולה בלכתו ומן הג' הכי נכבד. כבר ידעת טעם חמץ ומצה של שבת הגדול. שצריך האדם להרחיק מעליו הצפוני. הוא שטן הוא יצר הרע שנקרא מעול וחומץ. והוא מחמיץ היין הטוב והוא מעפש העיסה. כאומרם ז"ל אבל שאור שבעיסה מעכב. והנה זה נקרא צר הצורר תמיד ומעות אדם בריבו. ותיקונו לשבר כחו דכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ובקול שופר. בענין שבזה נזכרתם לפני אלהיכם. ולכן צוה אלינו שנעשה יום ר"ה בתקיעת שופר. לשבר כח יצר הרע העומד על ימיננו לשטננו. וז"ש בו זכרון תרועה. מאותה תרועה שנאמר בפסוק וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר. שהוא יצר הרע שאמר שם והרעותם. וכל זה מאהבת הש"י לישראל. ולכן באלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ צריך תשובה גדולה ומעשים טובים לעשות את השבת. בענין שזה השטן לא ישלוט ולא יהיה לו כח להשטין בתוך אלו הימים. ודע נא וראה כי זה השטן המשטין נקרא איש הבינים. הוא גלית הפלשתי אשר יצא ממערכות פלשתים להלחם במערכות אלהים חיים הם מערכות ישראל. ועליו אמר המשורר אמר נבל בלבו אין אלהים. כי הוא מטעה את האדם מאחרי ה' ואומר לית דין ולית דיין עד שכופר בעיקר. וזהו אין גם אחד. ולכן תמצא שאמר שם. זה הבליעל הפלשתי גלית שמו על ששלח ידו וגלה אותה נגד ה'. ברו לכם איש. ויבא אלי לא כתיב אלא וירד אלי. כביכול אמר נגד השם. ברו לכם איש שהוא ה' איש מלחמה. וירד אלי מן השמים. ולכן נקרא איש הבינים שעמד בין הארץ ובין השמים נגד. ה' ונגד משיחו. והוא שטן והוא יצר הרע. ולכן בא דוד שהוא אדמוני עם יפה עינים לעשות דין ודם והריגה באיש הבינים. וזה לא בחיל ולא בכח אלא בשם ה' צבאות. ובכח שבת בנתים שכפר בו איש הבינים ואמר ברו לכם איש וירד אלי. כי אין לו כח להלחם בי. ובזה כפר ביציאת מצרים ובחדוש העולם שהשבת עדות עליו. ודוד הוא הראש להלחם עמו בכח שיריו באומרו זמירות היו לי חוקיך. והוא כמו זמיר עריצים. לא תזמור. והמזמורים הם מזמרות לכרות כל כחות הדין וכח יצר הרע. כאומרם ז"ל שיר של פגעים. שהוא מסוגל להבריח המזיקים ולשברם. ולכן דוד הרג גלית הפלשתי הוא שטן הוא יצר הרע. ולפי שזה הצר הצורר יש לו כח באלו הימים לעוות אדם בריבו. ולהזכיר חטאתם של ישראל בין ישראל ובין אביהם שבשמים. נקרא איש הבינים. ולכן נקרא זה השבת שבת בנתים. לפי שבכח התשובה. וסוד השבת שהיא תשובה כמו שכתבתי. מסתלק איש הבינים מישראל ואינו שולט עליהם ביוה"כ. ולכן אמרו בסוף נדרים השטן בחושבניה שס"ד. לפי שיש לו רשות להשטין בכל שס"ה ימי השנה חוץ מיום א' שהוא יוה"כ. ולכן אמר בכאן ושמרו בני ישראל את השבת. הוא שבת בנתים לעשות את השבת. בפיך ובלבבך לעשותו. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. כי אני מכפר לכם בזכות התשובה שהוא יום השבת. וזהו ביני ובין בני ישראל. ואיש הבינים לא יבא בינינו בזה היום בזכות שבת בנתים שהוא סוד התשובה. ועל זה הטעם נקרא שבת בנתים לפי שכתב בכאן בזה השבת הב' ביני ובין בני ישראל. מה שלא אמר בשבת הראשון. ולכן נקרא איש הבינים היצר הרע. לפי שהוא עומד לעולם בין מערכות פלשתים ובין מערכות ישראל לעוות אדם בריבו. חוץ מיוה"כ שאין בו כח. מכח שבת בנתים והתשובה. ולכן סמך לכאן פרשת העגל שהוא יצר הרע הוא שטן. הוא עון אשר חטא הנעשה ע"י ערב רב. הנה רמז לאיש הבינים:
ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות. זה בא להוסיף על חטאת ישראל שטעו בלא סבה ובלא זמן. כי אולי היה אפשר שמשה אמר להם שירד לסוף ארבעים יום. והוא נתאחר שם יום או יומים או שעה או רגע ובאותו רגע שנשתהא חטאו לפי שנתעכב. לזה אמר כי זה שקר כי הוא עלה להוריד התורה בלוחות העדות ולא נשתהא שם כלל. כי מיד ככלותו לדבר אתו בהר סיני נתן לו שני לוחות העדות להיות עדות בינו ובין בני ישראל. כתובים באצבע אלהים בלי דיו ובלי קולמוס ובלי זמן ובלי איחור. לפי שהדברים הקדושים נעשים מעצמם. ועכ"ז וירא העם כי בשש משה. ראו שנתאחר משה ולא ראו בטוב. ואמר כי בשש משה. ולא אמר כי נתאחר משה. להורות כי ערב רב שנקראו העם נראה להם שהיו כל דברי משה בלי טעם ומלח. כי אחר שכפרו בשם ה' כפרו בכל התורה כלה. ויהיה בשש כמו היאכל תפל מבלי מלח. שתרגומו היתאכל בששא. והוא לשון תלמוד במסכת ברכות לית דין צריך בשש. כי היה הפת יפה ולא היה צריך מלח או לפתן לברך המוציא. ולכן לא נתאחר להמתין שיביאו לפתן. וכן בכאן אלו הרשעים אמרו כי בדברי משה לא היה בהם טעם ומלח. אבל הוא תפל מבלי מלח. וזהו כי בשש משה. אחר שלא היה יורד מן ההר כמו שאמר. ולכן ויקהל העם על אהרן. לפי שהוא נשאר במקומו. כאומרו והנה אהרן וחור עמכם. ויאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. וזה לאות ששאלו אלוהות הרבה. שאם לא ימצאו טעם בזה יקחו אחר. וז"ש ז"ל אלה אלהיך ישראל אלוהות הרבה אוו להם. וזהו אשר ילכו לפנינו. כי זה משה האיש אשר העלנו. כאן כפרו בשם המוציאם. אלא שמשה העלם. וכן היה האמת שלא יצאו ברשות השם. לא ידענו מה היה לו. אם נהפך רוחני וזך. ומצד דבוקו וזכותו לא ישוב עוד ליסודו. או שנשרף בגשתו אל האש הנראה להם בראש ההר. או שגנבתו הענן אשר כסהו לעיניהם וישליכהו באחת הגאיות. וזהו לא ידענו מה היה לו מאלו הג':
