"ויתן אל משה כְּכַלֹּתוֹ לדבר אתו בהר סיני שני לֻחֹת העדֻת"
הקדמה
על הפסוק "ויתן אל משה כְּכַלֹּתוֹ לדבר אתו בהר סיני שני לֻחֹת העדֻת, לֻחֹת אבן כתֻבים באצבע אלקים" (שמות לא, יח) נאמרו בדברי חז"ל והמפרשים הסברים רבים. במאמר קצר זה נביא שנים מהם, שיש להם משמעות גדולה לכל לומד תורה.
א. אפילו משה רבנו, שלמד תורה מפי הגבורה, שכח את התורה, עד שניתנה לו במתנה!
במדרש תנחומא (כי תשא טז) נאמר:
ויתן אל משה ככלתו - אמר רבי אבהו: כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן, היה לומד תורה ושוכח.
לסוף אמר ליה: 'רבונו של עולם, הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר'!
מה עשה הקדוש ברוך הוא? משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה, שנאמר: 'ויתן אל משה'.
כעין זה נאמר גם בגמרא במסכת נדרים (לח ע"א): "ויתן אל משה - אמר רבי יוחנן: בתחילה היה משה לומד תורה ומשכחה, עד שנתנה לו במתנה, שנאמר: 'ויתן אל משה'".
הסביר ה"תורה תמימה" (שמות לא, יח, אות מג):
הנה אין ספק כי לא מכח השִכְחָה הטבעית שכח משה תלמודו, שהרי כידוע היה בעל כשרונות נעלים ומצויינים, ואם כן צריך לומר כי במכוון מאת הקדוש ברוך הוא היה הדבר שישכח מה שלומד. ואינו מבואר תכלית כונה זו...
אבל מצאתי באור הענין בירושלמי הוריות (פ"ג ה"ח) שבא שם מאמר זה, גם כן בשם ר' יוחנן, בזו הלשון: 'כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר, היה לומד תורה ומשכחה, עד שנתנה לו במתנה. וכל כך למה? כדי להחזיר את הטיפשים'. ובאור הדברים שלא יאמר זה שלומד ושוכח מחמת חלישת זכרונו: 'מה לי ליגע בחנם אחרי ששוכח אני מה שאני לומד'. כי התשובה על זה, שהרי גם משה שכח, ובכל זאת למד ולמד, עד שנתנה לו במתנה. ואם כן, גם כל לומד ילמוד כל כך, עד שיותן לו במתנה, ושוב לא ישכח... ועיין במסכת עבודה זרה (יט ע"א): 'לעולם ילמוד אדם אף על פי שמשכח', וברור שסמך על דרשת הירושלמי שהבאנו.
ב. דברי תורה עריבים ככלה
רש"י שם הביא את דברי התנחומא הללו בתוספת וכתב: "ככלתו – ככלתו כתיב, חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה".
יש להבין: מה הדמיון בין מתנה לבין כלה?
כתב ה"באר יצחק" על רש"י שם:
מה נעים הדרש הזה בטעם חסרון הוו. וכבר המשיל החכם ע"ה בספר משלי (ה, יט) את החכמה ל'אילת אהבים ויעלת חן'. והדמיון הזה הוא נכון מכל הבחינות: הן מצד כמות ומדרגת האהבה, כי האהבה הגופנית היותר גדולה הוא אהבת יעלת חן, עזה כמות אהבה.
והן מצד החיבור והדבקות הנמשך מן האהבה ההיא, שיתחבר עמה דודה תמיד, ובאהבתה ישגה מאד, והחשיקה תפעל התפעלות גדולה ועצומה בנפש החושק, עד שלא ימצא מנוחה ונופש בלתה.
ואמנם יותר מזה אהבת הנפש אל החכמה, והנועם והערבות המושג אליה מן החכמה יותר עצום ורב, ובאהבתה ישגה תמיד, ויתחבר עמה ברעיוניו, ויתעלס וישתעשע עמה בכל עת, וששון ושמחה רבה ישיגוהו בהגיונה.
דברים דומים כתב "אור החיים" הקדוש בפרשת כי תבוא על הפסוק "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלקיך ולביתך" (דברים כו, יא):
ושמחת בכל הטוב... ירמוז במאמר 'בכל הטוב' אל התורה, כאומרם ז"ל (ברכות ה ע"א): 'ואין טוב אלא תורה', שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם, כסף וזהב, למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.
ואומרו: 'ולביתך' - כי לא לנשמה לבד יגיע הטוב, אלא גם לבית הנשמה, שהיא רוח ונפש, שהם משכן הנשמה, כל אחד יתעדן כפי יכלתו.
יהי רצון שנעסוק בתורה, ונשמח בה ונרגיש את עריבותה ואת מתיקותה.