תנ"ך על הפרק - רות ד - הדרן לשיר השירים: נאמנותם ודבקותם של ישראל בקב"ה במגילת שיר השירים / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

רות ד

798 / 929
היום

הפרק

וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֮ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗יואדעוְאֵֽדְעָה֙כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל׃וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙קניתיקָנִ֔יתָהלְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙לגאול־לִגְאָל־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל׃וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאוּלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ׃וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶֽאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי׃וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִֽיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת׃וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲ‍ֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת׃וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּֽינָדָֽב׃וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הדרן לשיר השירים: נאמנותם ודבקותם של ישראל בקב"ה במגילת שיר השירים

שיר השירים הוא שיר האהבה הגדול בין ד' ובין כנסת ישראל (רש"י בהקדמתו לשיר השירים).

אחת הנקודות המיוחדות החוזרות פעמים רבות בפירוש רש"י לשיר השירים היא מסירות הנפש של ישראל על אמונתם בד'.

מאמר קצר זה יסכם את המקומות בהם נזכרת ברש"י בשיר השירים מסירות נפשם של ישראל:

  1. על הפסוק "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (ב, ב) כתב רש"י: "כשושנה בין החוחים - שמנקבין אותם, ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה, כן רעיתי בין הבנות - מפתות אותה לרדוף אחריהם לזנות כמותם אחרי אלהים אחרים, והיא עומדת באמונתה".
  2. על הפסוק "הנך יפה רעיתי, הנך יפה, עיניך יונים" (ד, א) כתב רש"י: "עיניך יונים - גוונייך ומראיתך ודוגמתך כיונה הזאת הדבקה בבן זוגה, וכששוחטין אותה אינה מפרכסת, אלא פושטת צואר, כך את נתת שכם לסבול עולי ומוראי".
  3. על הפסוקים "השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני. מה דודך מדוד היפה בנשים, מה דודך מדוד שככה השבעתנו" (ה, ח-ט) כתב רש"י: "השבעתי אתכם - האומות אנשי נבוכדנצר, שראיתם בחנניה מישאל ועזריה מוסרים עצמם לכבשן האש, ואת דניאל לגוב אריות על עסקי התפילה, ואת דורו של מרדכי בימי המן.
    אם תמצאו את דודי - לעתיד לבא ליום הדין שיבוקש מכם להעיד עלי, כענין שנאמר: 'יתנו עדיהן ויצדקו' (ישעיה מג, ט).
    מה תגידו לו - שתעידו עלי שבשביל אהבתו חליתי ביסורים קשים ביניכם.
    יבא נבוכדנאצר ויעיד, יבא אליפז וצופר וכל נביאי האומות ויעידו עלי שקיימתי את התורה.
    מה דודך מדוד - כך היו שואלין האומות את ישראל: מה אלקיכם מכל האלהים שכך אתם נשרפים ונצלבים עליו.
    שככה השבעתנו - להעיד לו על אהבתך".
  4. על הפסוק "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים" (ו, יא) כתב רש"י: "מה אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס, אף ישראל גולין לבין האומות ולוקין מלקיות הרבה ואין מעשיהם נמאסין".
  5. על הפסוק "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך, מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים" (ז, א) כתב רש"י: "שובי שובי השולמית - אומרים אלי: שובי שובי מאחר המקום.
    השולמית - השלימה באמונתך עמו, שובי שובי אלינו, ונחזה בך - נציב ממך נציבים ושלטונים, כמו 'ואתה תחזה מכל העם' (שמות יח, כא)".
  6. על הפסוק "זאת קומתך דמתה לתמר" (ז, ח) כתב רש"י: "זאת קומתך דמתה לתמר - ראינו נוי קומתך בימי נבוכדנצר, שכל האומות היו כורעות ונופלות לפני הצלם, ואת עמדת בקומה זקופה כתמר הזה".
  7. על הפסוק "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (ח, ז) כתב רש"י: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה - על שכינם בלשון 'רשפים' נופל עליהם לשון 'לא יכבו'.
    מים רבים - האומות. ונהרות - שריהם ומלכיהם. לא ישטפוה - על ידי חוזק ואימה, ואף על ידי פתוי והסתה.
    אם יתן איש את כל הון ביתו - כדי להמיר אהבתך.
    בוז יבוזו לו - כל אלה הקב"ה ובית דינו מעידים שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה".
    יש לציין שדברי רש"י הללו מפורשים בדברי דוד המלך, נעים זמירות ישראל: "תתננו כצאן מאכל, ובגוים זריתנו, תמכֹר עמך בלא הון ולא רִביתָ במחיריהם, תשימנו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו... כל זאת באתנו ולא שכחנוך, ולא שקרנו בבריתך. לא נסוג אחור לבנו, ותט אשֻרינו מִנִי אורחך. כי דכיתנו במקום תנים, ותכס עלינו בצלמות, אם שכחנו שם אלקינו ונפרש כפינו לאל זר?! הלא אלקים יחקר זאת, כי הוא ידע תעלֻמות לב, כי עליך הֹרגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מד, יב-כג).
    מתוך נאמנות זו של ישראל לד' מבקש דוד: "עורה, למה תישן ד', הקיצה, אל תזנח לנצח. למה פניך תסתיר, תשכח ענינו ולחצנו, כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו. קומה, עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך" (שם, כד-כז).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך