א מִ֤י יִתֶּנְךָ֙ כְּאָ֣ח לִ֔י יוֹנֵ֖ק שְׁדֵ֣י אִמִּ֑י אֶֽמְצָאֲךָ֤ בַחוּץ֙ אֶשָׁ֣קְךָ֔ גַּ֖ם לֹא־יָב֥וּזוּ לִֽי׃ ב אֶנְהָֽגֲךָ֗ אֲבִֽיאֲךָ֛ אֶל־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי׃ ג שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִֽימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ ד הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם מַה־תָּעִ֧ירוּ ׀ וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ ה מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ׃ ו שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה׃ ז מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ ח אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ׃ ט אִם־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז׃ י אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ יא כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃ יב כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ׃ יג הַיוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽינִי׃ יד בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מנחת שי

ידידיה שלמה רפאל נורצי

פסוק א:
אשקך. בנוסח כ"י השי"ן במאריך וברוב הספרים בגלגל ול"ד הוא במקום מאריך כמ"ש בחומש פעמים רבות:
פסוק ב:
אנהגך. במקצת ספרים הה"א במאריך ובחילופי בן אשר ובן נפתלי שבדפוס הגי"מל בשוא ופתח לב"א וטעות הוא אצלי וצ"ל בשוא לבדו וכן מצאתי בחילופים כ"י:
פסוק ה:
חבלתך. בס"ס הל"מד בגלגל ואין טעם אחר בכ"ף וכן הוא ברוב ספרי הדפוס ובספרים אחרים הגלגל בכ"ף ואין שום טעם בל"מד ויש ספרים שהל"מד במאריך והכ"ף בגלגל ובעל רב פעלים ובעל הלשון כתבו בפתח הל"מד ובספרים שלנו קמוצה:
פסוק ו:
רשפי. הפ"א דגושה ע"פ המסורת שמה שבר רשפי קשת רפה וכן כתב רש"י בתילים סימן ע"ו:
פסוק ו:
שלהבתיה. מלא חדא לבן אשר לכן התי"ו בשוא וכ"כ רד"ק בשרש אפל ושרש שלהב וה"א אחרונה רפויה בספרים כ"י מדוייקים וכן במסורת סוף פרשת בשלח במ"ג:
פסוק ח:
ביום שידבר בה. חד מן ג' ביום דגשים ומטעין בהון מסורת קהלת סימן י"ב ועיין מה שאכתוב שם:
פסוק י:
כמוצאת שלום. במקצת ספרים כ"י הצד"י בצירי והא"לף נחה כמו אין בשורה מצֵאת (שמואל ב י״ח:כ״ב) וכן כתב אבן עזרא ונעלם הא"לף כמנהגו אך ברוב הספרים הצד"י בשוא והאל"ף בצירי וכן כתב האפודי ור"דק במכלול דף קע"ב ובשרשים שרש מצא ולוית חן פ' י"א מהשער הרביעי וזהו א' מן י"ז מלין שתנוע בהן הא"לף שלא כדין חברותיהן וקורין להן במסורת מפקין אל"ף פי' מפקין מוציאין וסימן נמסר בריש מסרה גדולה וכ"כ ר' אלייה המדקדק בדבור תשיעי מספר מסורת המסורת ובהגהת שרשים תמה על ראב"ע ובב"ר ס' ל"ה דריש ליה כאילו המ"ם בשורק לשון יציאה כמו היא מוצאת ולא לשון מציאה כמשמעו בחולם ואין משיבין על הדרש:
פסוק יב:
האלף לך שלמה. איכא מ"ד קדש הוא כדכתיבנא לעיל ריש ספרא:
פסוק יד:
ודמה לך. הוא"ו במאריך והד"לת בשוא ובס"א כ"י בחטף פתח ועיין שופטים ה':