א מִ֤י יִתֶּנְךָ֙ כְּאָ֣ח לִ֔י יוֹנֵ֖ק שְׁדֵ֣י אִמִּ֑י אֶֽמְצָאֲךָ֤ בַחוּץ֙ אֶשָׁ֣קְךָ֔ גַּ֖ם לֹא־יָב֥וּזוּ לִֽי׃ ב אֶנְהָֽגֲךָ֗ אֲבִֽיאֲךָ֛ אֶל־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי׃ ג שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִֽימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ ד הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם מַה־תָּעִ֧ירוּ ׀ וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ ה מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ׃ ו שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה׃ ז מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ ח אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ׃ ט אִם־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז׃ י אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ יא כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃ יב כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ׃ יג הַיוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽינִי׃ יד בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הפעם הב'
ועתה לכה דודי נצא השדה כי לא נוכל להתחבר במדינה ומי יתנך כאח לי עד שאביאך בפרהסיא אל בית אמי והיא תלמדני היאך אשקך מיין הרקח:
פסוק א:
הפעם הג'
(מי יתנך כאח לי. אמ׳ כנסת ישראל למשיח מי יתנך כאח לי ואמצא אותך) ואדבק עמך:
פסוק ב:
הפעם הא'
תלמדני. התי״ו חוזר לאמי:
פסוק ב:
הפעם הג'
אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני. [בית אמי היא ירושלם וענין תלמדני] שתלמדני [ה]מצות ואשמח עמך כאשה ששותה יין עם בעלה:
פסוק ג:
הפעם הב'
חזרה [ו]אמרה עתה נשלמה תאותי בהיותו שמאלו תחת לראשי והם ישנים:
פסוק ג:
הפעם הג'
שמאלו. אז תשוב עולות הבקר והערב:
פסוק ד:
הפעם הג'
השבעתי אתכם. אמ׳ שלמה לכנסת ישראל השבעתי אתכם שלא תעוררו עד שיגיע הקץ שלא תסתכנו בנפשותיכם:
פסוק ה:
הפעם הא'
מתרפקת. מתחברת וכן בלשון קדר [ואין לו דומה במקרא]:
פסוק ה:
חבלתך. כמו (הנה) יחבל און והוא מן חבלי יולדה:
פסוק ה:
הפעם הב'
עוררה דודה ואמרה לו מי זאת עולה מן המדבר שבקשה דודה [ראשון] כאשר עשיתי אני ועוררתיך תחת התפוח שאנחנו לנים תחתיו להזכירך כי שמה חבלתך אמך והענין בעבור שהרתה תחת התפוח על כן ידמה ריחך לריחו:
פסוק ה:
הפעם הג'
מי זאת עולה. אז יאמרו אומות העולם על כנסת ישראל כשתעלה ממדבר העמים עם המשיח:
פסוק ה:
והיא אמרת לו תחת התפוח עוררתיך והטעם אני עוררתיך בדבורי ותפלותי הולידוך כענין שנ׳ תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו:
פסוק ו:
הפעם הא'
רשפיה. כמו ולחומי רשף גחליה:
פסוק ו:
שלהבת. השי״ן [ב]מקום אשר ונח הלמ״ד ואין כדרכו במקרא:
פסוק ו:
הפעם הב'
ועתה שימני [על לבבך] כחותם על ידך ועל זרועך כחותם:
פסוק ו:
הפעם הג'
ואח׳כ׳ תאמר כנסת ישראל לשכינה שימני כחותם על לבך והענין שלא תסור מאחרי השכינה לעולם:
פסוק ז:
הפעם הג'
מים רבים. אלו יתקבצו כל אומות העולם לא יוכלו להזיק לכנסת ישראל:
פסוק ח:
הפעם הב'
איה דבר האחד מבני אמי שאמרו אחות לנו קטנה מה נעשה (לאחותינו) ביום שידובר בה להנשא אם שמרה עצמה והיא חומה נבנה עליה טירת כסף והענין קשורים ואם [היא] דלת נצור עליה [לוח ארז] (ותהיה סגורה:
פסוק ח:
היא אמרה) הנה אני חומה ושדי כמגדלות (כענין) שדים נכונו:
פסוק ח:
אז הייתי בעיני אוהביי כמוצאת שלום:
פסוק ח:
הפעם הג'
אחות לנו קטנה. כשיעלו ישראל אז יאמרו זה לזה אחות לנו קטנה והם ב׳ שבטים וחצי שאלו גלו בתחלה שנ׳ כעת [הראשון] הקל ארצה זבולון [וארצה נפתלי וגו׳]:
פסוק ח:
ושדים אין לה. שמא אין לה תורות:
פסוק ח:
ביום שידובר בה. שתעמוד בדין:
פסוק ט:
הפעם הא'
טירת. כמו ארמון כמו {ו}את כל טירותם:
פסוק ט:
הפעם הג'
אם חומה היא. אם שמרה עצמה כמו חומה [ולא יצא מן הדת] נבנה לה מקום [וטירות מלאות כסף] ונלך בשבילה:
פסוק ט:
ואם דלת היא. עיר פרוצה אין (לה) חומה [שלא שמרה המצות] נסגור עליה שלא תבא עלינו:
פסוק י:
הפעם הג'
אז ענתה היא ואמרה אני חומה [שומרת דתי הייתי] ושדי שהן התורות שמרו אותי אז תהיה בעיני השכינה כמוצאת חן:
פסוק יא:
הפעם הב'
(אמרה) כרם היה לשלמה [בבעל המון אמרה להלל נפשה לרוב אהבתה בדודה והענין כי] הנה שלמה המלך נתן כרמו לנוטרים ויקח בפרי הכרם [שהביאו לו הנוטרים] אלף כסך ואני לא עשיתי כן רק כרמי (שלי) לפני אני אתענג בו עמך ולא ארצה ממון [ולא קרן ולא ריוח] וקח אתה שלמה (מימי) פרי כרמך וגם יקחו עוד מאתים הנוטרים:
פסוק יא:
הפעם הג'
כרם היה לשלמה. כענין כי כרם י״י צבאות בית ישראל והענין כי שלמה מלך על כל ישראל [וזה ענין בבעל המון שכל ההמון היה שלו]:
פסוק יא:
נתן את הכרם לנוטרים. הענין שהוא סבב שתחלק המלכות ולא נתן לבניו ירושלה כי אם ב׳ חלקים מי״ב והם יהודה ובנימין:
פסוק יא:
איש יביא בפריו אלף כסף. זה ירבעם בן נבט שהיו לו י׳ חלקים:
פסוק יב:
הפעם הג'
כרמי שלי. (תאמר כנס׳ ישר׳ כרמלי שלי) הענין שכל השבטים ישובו להיות יחד:
פסוק יב:
האלף לך שלמה. [ענין] שלמה הוא (ה)מלך המשיח ונקרא כן בעבור היותו ממשפחתו [ו]כמהו ודוד עבדי נשיא להם לעולם והענין אז ישובו הי׳ שבטים לך שלמה שאתה מלך המשיח וגם ישובו המאתים שהיו לנוטרים [את פריו] שהשאיר שלמה לבניו:
פסוק יג:
הפעם הב'
ענה ואמר לה את היושבת בגנים חברי הרועים באו והם מקשיבים לקולך השמיעיני ואמרי לי ברח דודי עד שלא ירגישו שאני עמך בתוך הגן:
פסוק יג:
הפעם הג'
היושבת בגנים [חברים מקשיבים]. אז תאמר [ה]שכינה לכנס׳ ישראל את היושבת במקדש בית עולמים הדומה לכסא הכבוד כענין כסא כבוד מרום מראשון [מקום מקדשנו]:
פסוק יג:
חברים מקשיבים. הענין שהמלכים מתאוים לשמוע שיריך החדשים כענין (שנ׳) שירו לי״י שיר חדש ועוד (כי) ביום ההוא יושר השיר הזה (לי״י):
פסוק יג:
גם אני מתאוה לשמוע הוד קוליך וזה ענין השמיעיני:
פסוק יד:
הפעם הג'
ברח דודי. אמרה כנסת ישראל אם תתאונ לשמוע שירי רד אלי [וברח] ממקום חבריך הם המלאכים המשרתים [לפניך] ובא אל הרי הבשמים [הם] הררי ציון ששם צוה י״י את הברכה חיים עד העולם:
פסוק יד:
(נשלם פי׳ שיר השירים שבח לעשה אורים:)