לישב עגונה עוד ימים רבים והנה הוא הודיע וכו'. דק"ל דבתחלה אמר קול דודי וגו' על מהירות הקץ ואח"כ אמר הנה זה עומד כו'. לכ"פ סבורה הייתי כלומר הפסוק הזה מפרש אופן הקול הנזכר וסבת המהירות כאלו אמר מה שאמרתי קול דודי הנה זה כך היה. סבורה הייתי לישב עגונה כו' הנה הודיע שהיה עומד ומציץ כו' ואז קול דודי הנה זה בא וענה דודי בקול רם ואמר לי קומי וגו':
פסוק י:
ע"י משה. דק"ל הלא לא מצינו שאמר לישראל רק למשה לכ"פ לי על ידי משם:
פסוק י:
אעלה אתכם מעני מצרים. דק"ל היכן אמר זה. לכ"פ אעלה אתכם וגו':
פסוק יג:
כל הענין הזה לפי פשוטו חבת פתוי וכו'. לפי מה שפי' ענה ל' עניית קול רם ומהו הענייה אמר לי על ידי משה שבא עת לגאולתי כדאמר אעלה אתכם ואח"כ פירש לפי מדרש רבותינו ז"ל בשיר השירים רבה דקשה היינו ענייה היינו אמירה ותרתי למה לי לכך דרשו ענה דודי על ידי משה ואמר לי על ידי אהרן:
פסוק יג:
זרזי עצמך וכו'. דק"ל הל"ל רק לכי לך מהו קומי לך ולכי לך. לכ"פ זרזי עצמך וכו' וכן היא בשה"ש רבה. אך קשה למה לא פי' זה לעיל אחר שפי' ענה דודי לי הל"ל מיד ד"א ענה על ידי משה וכו'. ונ"ל דאין כוונת רש"י לפרש ענה דודי וגו' אך מה שפירש כן עשה לי דודי הוצרך להביא שיר השירים רבה מה שפירש על הענין הזה התחיל הענין מראש דהיינו מענה דודי וגו' עד יונתי בחגוי וגו' וכתב הענין הזה מראש ועד סוף כפי מה שהוא בשיר השירים רבה ולולי שהוצרך להביא הא דשיר השירים רבה על פסוקי דהנה הסתיו עבר וכו' לא היה מביא אותו על פסוק ענה דודי רק מאחר שהוצרך להביאו על סוף הענין לכן כתב אגב זה כל הענין מתתלה ועד סוף:
פסוק יג:
קול התייר הגדול. התייר הגדול מפרש ברבות זה משה בשעה שאמר כה אמר ה' כחצות הלילה:
פסוק טו:
שמע הקב"ה את קולם וכו'. דק"ל קודם זה דבר מה שאירע להם על הים ויצעקו בני ישראל אל ה' ואיך חזר ואמר מה שעשו לו המצרים. לכ"פ דקאי אלעיל ויצעקו בני ישראל אל ה' שמע הקב"ה את קולם וכו' זהו אחזו לנו השועלים וכו' הם המצרים ואח"כ ק"ל מהו שועלים קטנים וכי קטנים היה שוטף ולא הגדולים לזה פירש הקטנים עם הגדולים שאף הקטנים וכו' פי' ומ"ש שועלים קטנים הוא רק לנתינת טעם למה נענשו הקטנים ולפי זה יהיה פירוש הכתוב אחזו לנו שועלים וכולל הגדולים והקטנים ואח"כ אמר הכתוב עצמו למה ענש הקטנים וכתב שועלים קטנים מחבלים את הכרמים וכו' פירש שאף הקטנים וכו':
פסוק יז:
עד זמן שגרם העון וכו'. דק"ל לשון עד מורה על מרחק זמניי או מקומיי לזה פירש מוסב למקרא שלמעלה הימנו דודי לי ואני לו עד זמן וכו' דהיינו מרחק הזמניי:
פסוק יז:
ושזפתני השמש כחם היום וכו'. פירושו של מלת היום הוא מפרש דאילו מלת שיפוח היה די במה שפירש שזפתני השמש ולמה האריך לומר כחום היום. אלא עכ"ל מלת היום הוא דקמפרש:
פסוק יז:
חטאנו בעגל חטאנו במרגלים. אינו מפרש רש"י ונסו הצללים דהא אחר כך מפרש ונסו הצללים ומה שכתוב ונסו הצללים דברי רש"י הוא וסיומיה דדבריו הוא ושזפתני השמש כחום היום וגבר השרב ונסו הצללים. דקשה לרש"י איך יתפעל ניסת הצללים משזיפת השמש. לכן פירש וגבר השרב ומתוך כך נסו הצללים. ואח"כ פירש איזה עון גרם שזיפת השמש וכתב חטאנו בעגל וכו' ואחר כך שפירש פירושו על שיפוח היום אז חזר ופירש דבריו על ונסו הצללים. דקשה לרש"י למה לי ונסו הצללים הרי החטא הוא גורם שזיפת השמש וזהו רמז בשיפוח היום וא"כ מהו ונסו הצללים לכן פירש זכיות וכו' וא"כ תרי מילי נינהו שיפוח היום מורה על החטא ואף אם יש חטא דילמא היו להם זכיות כנגדם לזה מורה ונסו הצללים דלא היו להם זכיות ובמיעוט זכיות לבד ג"כ אינו די דדילמא אף שלא היו להם זכיות אפשר דגם חטא ועון לא היו להם לזה אמר הכתוב דהיה להם חטא ועון ופרקו עול מצות המגינות: