פסוק א:חבצלת. הוא הורד המריח:
פסוק א:השרון. הוא מקום שמן ודשן כמו והיה השרון כערבה (ישעיה לג י):
פסוק א:שושנת. שם צמח המריח ונקראת כן על כי היא לעולם בעלת ששה עלין:
פסוק ב:החוחים. מין קוצים כמו חוח עלה ביד שכור (משלי כו ט):
פסוק ג:לחכי. החיך הוא מה שממעל להלשון:
פסוק ד:הביאני. עבר במקום עתיד:
פסוק ד:ודגלו. מלשון דגל שמרימין בצבא:
פסוק ה:באשישות. הם הלגינים ישימו בהם היין כמו אשישי ענבים (הושע ג ב):
פסוק ה:רפדוני. ענין הצעת המטה כמו רפדתי יצועי (איוב יז יג):
פסוק ו:תחבקני. ענין סבוב הזרוע בגוף:
פסוק ז:השבעתי. מלשון שבועה:
פסוק ז:בצבאות. נקבות הצבאים:
פסוק ז:באילות. נקבות האילים:
פסוק ז:תעירו תעוררו. מלשון התעוררות, וכפל המלה לחזק הענין:
פסוק ח:הנה זה. הלשון הזה יורה על מהירות הענין וכן והנה זה מלאך נוגע בו (מ״א יט ה):
פסוק ח:מדלג. מקפץ שניהם ענין רקוד ומהירות ההליכה והכפל במלות שונות יורה על מרבית המהירות:
פסוק ט:דומה. מלשון דמיון:
פסוק ט:לעופר כן. יקרא ילד האיל וכן יקרא ילד הצבי. כמו שנאמר כשני עפרים תאומי צביה (לקמן ד ה):
פסוק ט:משגיח. ענין הבטה בהתבוננת רב:
פסוק ט:מציץ. מלשון נצץ והוא גלוי הפרח רוצה לומר מגלה עצמו להיות נראה ונשקף:
פסוק ט:החרכים. תרגום של חלון חרכא:
פסוק י:ענה. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים כו׳ קול רם (דברים כז יד):
פסוק יא:הסתיו. זמן החורף כי וקיץ וחורף (בראשית ח כב), תרגם אונקלוס וקיטא וסתוא:
פסוק יא:חלף. עבר כמו וחלף ביהודה (ישעיה ח ח):
פסוק יב:הנצנים. ענין פרח כמו עלתה נצה (בראשית מ י):
פסוק יב:הזמיר. מלשון זמר ושיר:
פסוק יב:התור. הוא שם עוף:
פסוק יג:חנטה. יציאת הפירות והראותן קודם גמר בישולן תקרא חנטה ובדברי רז״ל אילן שחנטו פירותיו (ר״ה טו.):
פסוק יג:פגיה. הם התאנים שלא בשלו כל צרכן ובדברי רז״ל פגה שטמנה (שבת קכג.):
פסוק יג:סמדר. הם הענבים הדקים הניכרים אחר שנפל הפרח וכן פתח הסמדר (לקמן ז יג):
פסוק יג:לך. רוצה לומר להנאתך:
פסוק יד:בחגוי. ענין בקוע וחריץ כמו שוכני בחגוי סלע (עובדיה א ג):
פסוק יד:המדרגה. ענין מעלות כמו ונפלו המדרגות (יחזקאל לח כ):
פסוק יד:ערב. ענין מתיקות ונעימות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג ד):
פסוק טו:שועלים. שם חיה מה:
פסוק טו:מחבלים. משחיתים כמו וחובל עול (ישעיה י כז):
פסוק יז:שיפוח. מלשון הפחה ונשיבה:
פסוק יז:היום. וכן יקרא השמש כמ ולקוח היום (בראשית ג ח), וזהו לפי שבעוד השמש על הארץ הוא יום:
פסוק יז:ונסו. מלשון ניסה ובריחה:
פסוק יז:הצללים. מלשון צל:
פסוק יז:דמה. מלשון דמיון:
פסוק יז:לעופר. הוא ילד האיל:
פסוק יז:בתר. ענין חלוקה והפלגה כמו ויבתר אותם בתוך (בראשית טז י):
פסוק יז:ג (ב) בשוקים וברחובות. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב ב):