א אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃ ב כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃ ג כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃ ד הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃ ה סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃ ו שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ ז הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ ח ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃ ט דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃ י עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃ יא כִּֽי־הִנֵּ֥ה הסתו (הַסְּתָ֖יו) עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃ יב הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃ יג הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי (לָ֛ךְ) רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃ יד יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃ טו אֶֽחֱזוּ־לָ֙נוּ֙ שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃ טז דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ יז עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
חבצלת. הוא הורד המריח:
פסוק א:
השרון. הוא מקום שמן ודשן כמו והיה השרון כערבה (ישעיה לג י):
פסוק א:
שושנת. שם צמח המריח ונקראת כן על כי היא לעולם בעלת ששה עלין:
פסוק ב:
החוחים. מין קוצים כמו חוח עלה ביד שכור (משלי כו ט):
פסוק ג:
לחכי. החיך הוא מה שממעל להלשון:
פסוק ד:
הביאני. עבר במקום עתיד:
פסוק ד:
ודגלו. מלשון דגל שמרימין בצבא:
פסוק ה:
באשישות. הם הלגינים ישימו בהם היין כמו אשישי ענבים (הושע ג ב):
פסוק ה:
רפדוני. ענין הצעת המטה כמו רפדתי יצועי (איוב יז יג):
פסוק ו:
תחבקני. ענין סבוב הזרוע בגוף:
פסוק ז:
השבעתי. מלשון שבועה:
פסוק ז:
בצבאות. נקבות הצבאים:
פסוק ז:
באילות. נקבות האילים:
פסוק ז:
תעירו תעוררו. מלשון התעוררות, וכפל המלה לחזק הענין:
פסוק ח:
הנה זה. הלשון הזה יורה על מהירות הענין וכן והנה זה מלאך נוגע בו (מ״א יט ה):
פסוק ח:
מדלג. מקפץ שניהם ענין רקוד ומהירות ההליכה והכפל במלות שונות יורה על מרבית המהירות:
פסוק ט:
דומה. מלשון דמיון:
פסוק ט:
לעופר כן. יקרא ילד האיל וכן יקרא ילד הצבי. כמו שנאמר כשני עפרים תאומי צביה (לקמן ד ה):
פסוק ט:
משגיח. ענין הבטה בהתבוננת רב:
פסוק ט:
מציץ. מלשון נצץ והוא גלוי הפרח רוצה לומר מגלה עצמו להיות נראה ונשקף:
פסוק ט:
החרכים. תרגום של חלון חרכא:
פסוק י:
ענה. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים כו׳ קול רם (דברים כז יד):
פסוק יא:
הסתיו. זמן החורף כי וקיץ וחורף (בראשית ח כב), תרגם אונקלוס וקיטא וסתוא:
פסוק יא:
חלף. עבר כמו וחלף ביהודה (ישעיה ח ח):
פסוק יב:
הנצנים. ענין פרח כמו עלתה נצה (בראשית מ י):
פסוק יב:
הזמיר. מלשון זמר ושיר:
פסוק יב:
התור. הוא שם עוף:
פסוק יג:
חנטה. יציאת הפירות והראותן קודם גמר בישולן תקרא חנטה ובדברי רז״ל אילן שחנטו פירותיו (ר״ה טו.):
פסוק יג:
פגיה. הם התאנים שלא בשלו כל צרכן ובדברי רז״ל פגה שטמנה (שבת קכג.):
פסוק יג:
סמדר. הם הענבים הדקים הניכרים אחר שנפל הפרח וכן פתח הסמדר (לקמן ז יג):
פסוק יג:
לך. רוצה לומר להנאתך:
פסוק יד:
בחגוי. ענין בקוע וחריץ כמו שוכני בחגוי סלע (עובדיה א ג):
פסוק יד:
המדרגה. ענין מעלות כמו ונפלו המדרגות (יחזקאל לח כ):
פסוק יד:
ערב. ענין מתיקות ונעימות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג ד):
פסוק יד:
נאוה. נאה ויפה:
פסוק טו:
שועלים. שם חיה מה:
פסוק טו:
מחבלים. משחיתים כמו וחובל עול (ישעיה י כז):
פסוק יז:
שיפוח. מלשון הפחה ונשיבה:
פסוק יז:
היום. וכן יקרא השמש כמ ולקוח היום (בראשית ג ח), וזהו לפי שבעוד השמש על הארץ הוא יום:
פסוק יז:
ונסו. מלשון ניסה ובריחה:
פסוק יז:
הצללים. מלשון צל:
פסוק יז:
סב. מלשון סביב:
פסוק יז:
דמה. מלשון דמיון:
פסוק יז:
לעופר. הוא ילד האיל:
פסוק יז:
בתר. ענין חלוקה והפלגה כמו ויבתר אותם בתוך (בראשית טז י):
פסוק יז:
ג (ב) בשוקים וברחובות. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב ב):