פסוק א:וכן השבעתי אתכם בנות ירושלים. השבעתי בהודיעי שחולת אהבה אני:
פסוק א:אם תעירו. אותה להתפלל:
פסוק א:ואם תעוררו את האהבה. של דודי לרחם עלי:
פסוק א:עד שתחפץ. בזכות הדור או לקץ הימין:
פסוק ב:כשושנה בין החוחים. שאינה גדלה אלא בתוכם:
פסוק ב:כן רעיתי בין הבנו'. וזה כי לא תפנה לי באופן אחר:
פסוק ג:בצלו חמדתי וישבתי. במתן תורה כאמור והם תוכו לרגליך:
פסוק ג:ופריו מתוק לחכי. כאמור ושמענו ועשינו. ובכן
פסוק ד:הביאני אל בית היין. אל ארץ ישראל שהיה מקום כל תענוג ומזון שלא בצער כאמרו זבת חלב ודבש:
פסוק ד:עלי אהבה. להלחם בעודנו באהבה כאמרו כי לא בחרבם ירשו ארץ וכו' כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם:
פסוק ה:בתפוחים. בהיותי עוסקת בתורה וטעמה וריחה:
פסוק ה:שחולת אהבה אני. כי אמנם כל העונשין הם בשביל אהבתי את האל ית'. ובכן תהיה
פסוק ו:שמאלו תחת לראשי. שמאלו של דודי הנזכר תהיה תחת לראשי להקימני:
פסוק ו:וימינו. ימין צדקו להושיע.
פסוק ו:תחבקני. לתשועת עולמים.
פסוק ח:קול דודי הנה זה בא. אומרת עדת ה' כמתאוננת על חורבן הבית הנה קול דודי זה שלא השתנה בא בהיותי בשעבוד מצרים:
פסוק ח:מדלג על ההרים. בהראותו למשה רבינו על הר האלהים:
פסוק ט:דומה דודי לצבי. כממהר לעמוד מרחוק שלא אשב בצלו:
פסוק ט:הנה זה עומד אחר כתלנו. גם כי אינו רחוק באמת אבל קרוב לכל קוראיו ומסתתר שלא נרגיש בו עד שנתעורר לבקשו כאמרו ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת:
פסוק ט:ומשגיח מן החלונות. שלא יכלונו העונשים:
פסוק ט:מציץ מן החרכים. ועם זה ממכון שבתו משגיח כמו מארובות השמים לראות היש משכיל דורש אלהים ומכלנו אין איש ואין מפגיע ומכפר עלינו:
פסוק י:ענה דודי. הנה בשעבוד מצרים הוא העיר רוחי ואמר לי קומי לך. ואומר להם איש שקיצי עיניו השליכו:
פסוק יא:כי הנה הסתו. גזרת מצרים על הילדים:
פסוק יא:הגשם חלף. שבטלה עבודה מאבותינו בר"ה קודם לגאולה:
פסוק יב:הנצנים. משה ואהרן שהיו מוכנים לעשות פרי:
פסוק יב:נראו בארץ. לעזור ולהושיע:
פסוק יב:עת הזמיר. שירת הים:
פסוק יב:וקול התור. שהוא כקול מתאונן:
פסוק יב:נשמע בארצנו. כי אמנם נמוגו כל יושבי כנען:
פסוק יג:התאנה חנטה. בארץ כנען באופן שתאכלו פרים מיד כי היתה הכוונה שיכנסו לארץ תיכף אחר מתן תורה לולי חטאו בעגל ובמרגלים ועכשיו אין נביא ומתעורר ואין אתנו יודע עד מה:
פסוק יד:יונתי בחגוי הסלע. משיב האל ית' הנה בשעבוד מצרים היו צדיקי הדורות מלמדי' דעת את העם ומתפללים כאמרו ונצעק אל ה' וישלח מלאך לא כן עתה:
פסוק יד:הראיני את מראיך. היש משכיל מראה ומורה דרך עץ החיים.
פסוק יד:השמיעיני את קולך. היש מפגיע ומתפלל באמת על הגאולה:
פסוק יד:כי קולך ערב ומראך נאוה. כי אמנם אז בשעבוד מצרים הי' קולך ערב אצלי בתפלה ומראך המורה לצדקה היה נאוה והגון הוא אהרן ומשה ודומיה'. אבל עכשיו
פסוק טו:אחזו לנו שועלים. מתיהרים בלבוש של ת"ח וכל רוח אין בקרבם:
פסוק טו:שועלים קטנים. שלא הגיעו להוראה: מחבלים כרמים. להורו' שלא כהלכה:
פסוק טו:וכרמינו סמדר. שלא תמצא הלכה ברורה ומשנה ברורה:
פסוק טז:דודי לו ואני לו. משיבה עדת ה'. אעפ"כ לא שכחנו שם אלהינו:
פסוק טז:הרועה בשושנים. הרועה בצדיקי הדורות:
פסוק יז:עד שיפוח היום. בחום מכל צד לרב ניצוץ האור המכה מכל צד וזה יהי' בצהרים שתהיה לאור עולם:
פסוק יז:ונסו הצללים. בעיון ובמעשה:
פסוק יז:דמה לך דודי לצבי. מהר יקדמונו רחמיך:
פסוק יז:על הרי בתר. עם היותך רחוק מישועתי: