א אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃ ב כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃ ג כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃ ד הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃ ה סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃ ו שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ ז הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ ח ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃ ט דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃ י עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃ יא כִּֽי־הִנֵּ֥ה הסתו (הַסְּתָ֖יו) עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃ יב הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃ יג הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי (לָ֛ךְ) רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃ יד יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃ טו אֶֽחֱזוּ־לָ֙נוּ֙ שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃ טז דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ יז עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הפעם הא'
חבצלת. ורד:
פסוק א:
שושנת. גליו בלעז ויתכן ויתכן שנקראת כן בעבור שהיא בעלת שש עלים:
פסוק א:
הפעם הב'
(כי) אני עתה בחוץ כמו חבצלת השרון:
פסוק ב:
הפעם הב'
ענה אין את דומה לשושנת העמקים [שהיא קרובה לקחתה] רק את דומה בין הבנות כשושנה בין החוחים:
פסוק ב:
הפעם הג'
ענתה השכינה אני אשיתך כשושנה בין החוחים שלא יוכל אדם לגעת אליה:
פסוק ג:
הפעם הא'
כתפוח. שם האילן:
פסוק ג:
הפעם הב'
ענתה כאילן התפוח שהוא בגן כנגד עצים כן דודי וחמדתי לו:
פסוק ג:
הפעם הג'
אמרה כנסת ישראל הלא אתה אלי ותדמה בעין מצרים כתפוח ומתי יגיע הקץ שאשב בצלך ותביאני אל ארץ זבת חלב ודבש ורוב דגן ותירוש:
פסוק ד:
הפעם הא'
ודגלו. מן דגל:
פסוק ד:
הפעם הב'
הביאני אל בית היין ואשתכר עמו ואלו היה זה בגלוי כמו הדגל אז הייתי אומ׳ לעלמות
פסוק ד:
הפעם הג'
ודגלו עלי. ואשמע דבריך:
פסוק ה:
הפעם הא'
סמכוני. מהבנין הכבד:
פסוק ה:
באשישות. היין:
פסוק ה:
[רפדוני.] שימו רפידתי [סביבי] תפוחים ובלשון קדר (כמו) סעדוני [או חזקוני]:
פסוק ה:
הפעם הב'
סמכוני באשישות היין רפדוני בתפוחים שאריחם ואוכלם על היין כמנהג החולה שיש לפניו אשישות משקה ותפוח
פסוק ה:
הפעם הג'
(ו)זהו סמכוני באשישות כענין לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב:
פסוק ה:
בתפוחים. נסים שתראה לי ונפלאות שיהיה שמעם בכל הארץ:
פסוק ה:
(שמאלו.) עולות הבקר והערב:
פסוק ו:
הפעם הב'
ובסוף יהיה שמאל דודי תחת (ל)ראשי
פסוק ז:
הפעם הא'
בצבאות. כמו איל וצבי ורבים זכרי׳ (כמ׳) וכצבאים על ההרים [ולנקבות צבאות]:
פסוק ז:
תעירו. מן ויעירני:
פסוק ז:
מקפץ. תרגום לנתר:
פסוק ז:
הפעם הב'
והייתי משבעת לעלמות שלא יעירוני מן השנה [עד שיגיע עת חפץ האהבה]:
פסוק ז:
וענין בצבאות כי הנשים דומות להן הלא תראה אילת אהבים ויעלת חן דמה לאילה וליעלה וזה ענין השבעתי אתכם בדומות לכם כאלו אמ׳ השבעתי אתכם בכם:
פסוק ז:
הפעם הג'
אמרו הנביאים לכנסת ישראל השבעתי [אתכם] בצבאות שהם מותרות לשחיטה שלא תתעוררו עד שיגיע הקץ [כ]אשר העתיקו חז״ל שיצאו בני אפרים קודם הקץ [וזהו ענין עד שתחפץ] ונהרגו ועליהם נאמ׳ בדברי הימים ויתאבל עליהם אפרים אביהם:
פסוק ח:
הפעם הב'
כאשר עברו ימי הכרמים שבה אל ביתה וכאשר החלו האילנות להציץ אמרה קול דודי והוא דומה לצבי במרוצתו מציץ מן החרכים אולי יראני:
פסוק ח:
הפעם הג'
וכאשר הגיע הקץ קול דודי:
פסוק ח:
אחר כתלנו. [במקום ש]לא נוכל לראות(ו):
פסוק ח:
משגיח. מן חלוני הרקיע כענין ראה ראיתי [את עני עמי]:
פסוק ט:
הפעם הא'
כתלנו. קיר [מלשון תרגום]:
פסוק ט:
משגיח. מביט כמו ממכון שבתו השגיח:
פסוק ט:
מציץ. רואה (מענינו) וי״א שהוא מן ציצת ראשי:
פסוק ט:
החרכים. תרגום חלון [חרכה]:
פסוק י:
הפעם הב'
ענה דודי ואמר לי את כמו יונה במקום גבוה ובסתר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך:
פסוק יא:
הפעם הא'
כי (הנה) הסתיו. תרגום חורף [סתוא]:
פסוק יא:
חלף. נכרת כמו כליל יחלוף:
פסוק יא:
הפעם הג'
הסתיו [עבר]. קץ אברהם:
פסוק יא:
הגשם. ימי השעבוד והמורה:
פסוק יב:
הפעם הא'
הזמיר. [כמו זמיר עריצים וענינו כמשמעו] זמירות העוף:
פסוק יב:
התור. מן שתי תורים:
פסוק יב:
הפעם הג'
הנצנים. משה ואהרן:
פסוק יב:
ועת הזמיר. שזמרו על הים:
פסוק יב:
וקול התור. שנכנס[ו] לארץ ישר׳:
פסוק יג:
הפעם הא'
התאנה. שם האילן:
פסוק יג:
חנטה. מן ויחנטו הרופאים לשון תקון:
פסוק יג:
פגיה. הפרי שאינו מבושל וכן מלשון קדר [פג]:
פסוק יג:
סמדר. כאשר ישל הפרח ויבדלו הענפים ויראו הענבים יקרא סמדר:
פסוק יג:
הפעם הג'
התאנה. לקחת ממנה בכורים:
פסוק יג:
(ו)הגפנים. לנסוך היין:
פסוק יד:
הפעם הא'
בחגוי. מן חוג הארץ [והוא הפוך או הם ב׳ שרשים וטעם] מקום גבוה והוא כמו שוכני בחגוי (ה)סלע:
פסוק יד:
המדרגה. בדמות סולם אבנים זו על זו כמו ונפלו המדרגות:
פסוק יד:
ערב. נעים ונוח ושנתי ערבה לי:
פסוק יד:
[נאוה. כמו תאוה לעינים:]
פסוק יד:
הפעם הג'
יונתי. ענתה השכינה אחר צאת ישראל ממצרי׳ דמיתיך בלכתך אחרי במדבר ליונה בסתר המדרגה שהם העננים:
פסוק יד:
הראיני את מראיך. זהו ויאמינו בי״י:
פסוק יד:
השמיעיני את קולך. אז ישיר משה:
פסוק טו:
הפעם הא'
אחזו. (לשון) צווי ובמשקל[ו] שחדו בעדי ויש להם שלישי במקרא [והוא] אהבו את י״י:
פסוק טו:
מחבלים. משחיתים כמו וחבל את מעשה ידיך:
פסוק טו:
הפעם הב'
[ענתה היא ו]אמרה לנערותיה לכו אל כרם ושמרוהו מן השועלים כי דודי לי ואני לו הדומה לעפר הרועה בשושנים שריחו נודף:
פסוק טו:
הפעם הג'
אחזו לנו שועלים. הם עובדי העגל:
פסוק טז:
הפעם הג'
חזרתי בתשובה על יד השושנים הם הצדיקים:
פסוק יז:
הפעם הא'
שיפוח. רוח היום:
פסוק יז:
הרי בתר. [הם] הרי (ה)גדור והפרידה כמו ויבתר אותם:
פסוק יז:
הפעם הב'
ואתה דודי עד שיפוח רוח היום וזה יהיה אחר נטות [ה]צללים שהוא חצי היום שוב אל מקומך:
פסוק יז:
הדוד הלך לדרכו:
פסוק יז:
הפעם הג'
עד שיפוח היום על הרי בתר. שאמ׳ כי לא אעלה בקרבך ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה: