פסוק א:שושנת העמקים. נאה משושנת ההרים לפי שמרטבת תמיד שאין כח החמה שולט שם:
פסוק ב:כשושנה בין החוחים. שמנקבין אותם ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה כן רעיתי בין הבנות מפתות אותה לרדוף אחריהם לזנות כמותם אחרי אלהים אחרים והיא עומדת באמונתה:
פסוק ג:כתפוח. אילן של תפוחים כשהוא בין אילני סרק הוא חביב מן כולן שפריו טוב בטעם ובריח:
פסוק ג:כן דודי בין הבנים. בין הבחורים הדוגמא כך הקב"ה מכל האלהים נבחר לפיכך בצלו חמדתי וישבתי ומדרש אגדה התפוח הזה הכל בורחים הימנו לפי שאין לו צל כך ברחו כל האומות מעל הקב"ה במתן תורה אבל אני בצלו חמדתי וישבתי:
פסוק ד:אל בית היין. אהל מועד ששם ניתנו פרטיה וביאוריה של תורה:
פסוק ד:ודגלו עלי אהבה. וקבוצתי שדגלני אליו אהבה היא עלי עודני זוכרת אהבתו ודגלו אשר"ייט בלעז:
פסוק ה:סמכוני. עתה כמדת החולים באשישי ענבים או באשישות סלת נקיה:
פסוק ה:רפדוני. רפדו רפידתי סביבותי בתפוחים לריח טוב כדרך החולים כי חולה אני לאהבתו כי צמאתי לו פה בגלותי רפידה לשון מצע היא כמו (איוב מא) ירפד חרוץ עלי טיט
פסוק ו: שמאלו תחת לראשי. במדבר:
פסוק ו:וימינו תחבקני. דרך ג' ימים נוסע לתור להם מנוחה ובמקום המנוחה מוריד להם מן ושלו כל זה אני זוכרת עתה בגלותי וחולה לאהבתו
פסוק ז: השבעתי אתכם. אתם האומות:
פסוק ז:בצבאות או באילות. שתהיו הפקר ומאכל כצביים ואיילי':
פסוק ז:אם תעירו ואם תעוררו את האהבה. שביני לדודי לשנותה ולהחליפה ולבקש ממני להתפתות אחריכם:
פסוק ז:עד שתחפץ. בכל עוד שהיא תקועה בלבי והוא חפץ בי:
פסוק ז:עד שתחפץ. כמו עד שהמלך במסיבו בעוד שהמלך במסיבו:
פסוק ז:אם תעירו. אם תשניאו כמו (שמואל א כד) ויהי ערך (דניאל ד') ופשרה לערך:
פסוק ז:ואם תעוררו. כמו העורר על השדה קלניי"ר בלע"ז יש מדרשי אגדה רבים ואינם מתיישבים על סדר הדברים כי רואה אני שנתנבא שלמה ודבר על יציאת מצרים ועל מתן תורה והמשכן וביאת הארץ ובית הבחירה וגלות בבל וביאת בית שני וחורבנו:
פסוק ח:קול דודי. חוזר המשורר על הראשונות כאדם שקצר דבריו וחוזר ואומר לא אמרתי לפניכם ראשית הדברים הוא התחיל ואמר הביאני המלך חדריו ולא סיפר היאך פקדם במצרים בלשון חבה ועכשיו חוזר ואומר משיכה זו שאמרתי להם שמשכני דודי ורצתי אחריו כן הייתי נואש הייתי אומרת לגאול' עד תם ארבע מאות שנה שנאמרו בין הבתרים:
פסוק ח:קול דודי הנה זה בא. לפני הקץ כמדלג על ההרים ומקפץ בגבעות:
פסוק ט:דומה דודי לצבי. בקלות מרצתו שמיהר לבא כצבי וכעופר האילים עופר איל בחור:
פסוק ט:הנה זה עומד וגו'. סבורה הייתי ליישב עגונה עוד ימים רבים והנה הוא הודיע שהיה עומד ומציץ מן חלונות השמים את העשוי לי שנאמר (שמות ג) ראה ראיתי את עני עמי וגומר:
פסוק י:ענה. לשון עניה ולשון צעקה קול רם וזה בנין אב לכולם (דברים כז) וענו הלוים:
פסוק י:קומי לך. (שמות ג) אעלה אתכם מעוני מצרים:
פסוק יא:הנה הסתיו עבר. אין עכשיו טורח בדרך, סתיו חורף תרגום סתוא
פסוק יב:הנצנים נראו בארץ. קרבו ימי החמה שהאילנות מוציאין פרחים והולכי דרכים מתענגים לראותם:
פסוק יב:עת הזמיר הגיע. שהעופות נותנין זמר וקול ערב להולכי דרכים:
פסוק יב:וקול התור. כמשמעו תורים ובני יונה דרך העופות להיות משוררים ומצפצפים בימי ניסן
פסוק יג:התאנה חנטה פגיה. כמשמעו:
פסוק יג:והגפנים סמדר. כשנופל הפרח והענבים מובדלים זה מזה ונכרים כל ענבה לעצמה קרויה סמדר, כל הענין הזה פשוטו לשון חבת פתוי שבחור מרצה את ארוסתו לילך אחריו כן עשה לי דודי:
פסוק יג:ענה דודי. על ידי משה:
פסוק יג:ואמר לי. על ידי אהרן:
פסוק יג:קומי לך. זרזי עצמך (שמות יא) וישאלו איש מאת רעהו:
פסוק יג:כי הנה הסתיו עבר. אלו ארבע מאות שנה דלגתים למנותם משנולד יצחק:
פסוק יג:הגשם. שהוא טרחותו של סתיו חלף והלך לו כלומר שמנים ושש שנה של קושי השעבוד נגזרו עליכם והלכו להם משנולדה מרים הקשו המצריים שעבוד על ישראל ולכך נקראת מרים על שמררום:
פסוק יג:הנצנים נראו בארץ. הרי משה ואהרן מוכנים לכם לכל צרכיכם:
פסוק יג:עת הזמיר הגיע. שאתם עתידים לומר שירה על הים:
פסוק יג:וקול התור. קול התייר הגדול, דבר אחר קול התור קול שהגיע זמן יציאתכם ממצרים:
פסוק יג:התאנה חנטה פגיה. הגיע זמן של בכורים לקרב שתכנסו לארץ:
פסוק יג:והגפנים סמדר. קרב זמן נסכי היין, דבר אחר כשרים שבכם חנטו והנצו לפני מעשים טובים והריחו ריח טוב:
פסוק יג:קומי לכי. כתיב יוד יתירה קומי לך לקבל עשרת הדברות:
פסוק יג:דבר אחר התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שכלו בשלשת ימי אפילה:
פסוק יג:והגפנים סמדר נתנו ריח. אלו הנשארים מהם עשו תשובה ונתקבלו כך נדרש בפסיקתא:
פסוק יד:יונתי בחגוי הסלע. זה נאמר על אותה שעה שרדף פרעה אחריהם והשיגם חונים על הים ואין מקום לנוס לפניהם מפני הים ולא להפנות מפני חיות רעות למה היו דומין באותה שעה ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיקי הסלעים והיה הנחש נושף בה תכנס לפנים הרי הנחש תצא לחוץ הרי הנץ אמר לה הקב"ה הראיני את מראיך את כשרון פעלתך למי את פונה בעת צרה:
פסוק יד:השמיעני את קולך. (שמות יד) ויצעקו בני ישראל אל ה':
פסוק יד:בחגוי. בנקיק והוא לשון שבר ודומה לו (תהלים קז) יחוגו וינועו (ישעיה יט) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא וכשהן רבים קורא להן חגוי וכן קצה קצוי וכן (שמואל כ י) ויכרות את מדויהם:
פסוק יד:מדרגה. אישקלו"יוש בלע"ז כשעושין חריץ סביבות המגדלים ושופכים העפר למעלה להגביה התל סביב עושין אותו מדרגות מדרגות זו למעלה מזו:
פסוק יד:בסתר המדרגה. פעמים שיש בהן חורים ונכנסים שם שרצים ועופות:
פסוק טו:אחזו לנו שעלים. שמע הקב"ה את קולם צוה את הים ושטפם זהו אחזו לנו השועלים הללו הקטני' עם הגדולים שאף הקטנים היו מחבלים את הכרמים בעוד כרמנו סמדר שהענבים דקים כשהיתה בת ישראל יולדת זכר והיא טומנתו והיו המצרים נכנסים לבתיהם ומחפשין את הזכרים והתינוק טמון והוא בן שנה או בן שנתים והן מביאין תנוקות מבית מצרי ותינוק מצרי מדבר ותינוק ישראל עונהו ממקום שטמון שם והיו חופשין ומשליכין אותו ליאור ולמה קרא אותם שועלים מה השועל הזה מביט לפנות לאחוריו לברוח אף מצרים מביטים לאחוריהם שנאמר (שמות יד) אנוסה מפני בני ישראל:
פסוק טו:שעלים קטנים. כתיב חסר וי"ו על שם שהיה נפרע מהם במים שנמדדו בשעלו של מקום:
פסוק טז:דודי לי ואני לו. הוא כל צרכיו תבע ממני ולא צוה אלא לי עשו פסח קדשו בכורות עשו משכן הקריבו עולות ולא תבע מאומה אחרת:
פסוק טז:ואני לו. כל צרכי תבעתי ממנו ולא מאלהים אחרים:
פסוק טז:בשושנים. במרעה טוב ונוח ויפה
פסוק יז:עד שיפוח היום. מוסב למקרא של מעלה הימנו דודי לי ואני לו עד זמן שגרם העון ושזפתני השמש כחום היום וגבר השרב:
פסוק יז:ונסו הצללים. חטאנו בעגל חטאנו במרגלים, ונסו הצללים זכיות המגינות עלינו פרקתי עולו:
פסוק יז:סב דמה לך דודי. גרמתי לו להסתלק מעלי על הרים המופלגים ממני:
פסוק יז:בתר. לשון חלוקה והפלגה: