פסוק א:אני חבצלת השרון. אמרו רז"ל אין שרון אלא שירה שרה למי שברא את העולם:
פסוק ב:כשושנה. הצמח שקורין ליד"ה ויש לו ששה עלין כך השכינה שש קצוות ודימה הכבוד לתפוח שיש לו מראות הרבה ירוק ואדום ולבן:
פסוק ב:בין החוחים. ובעצי יערים הכל משל על קו האמצעי העומד בנתים ואין בהם עושה פרי זולתן לפי שכולם משם יניקתם:
פסוק ג:בצלו חמדתי. בכוחו ובסבתו ובשבילו קיומי:
פסוק ג:ופריו מתוק לחכי. הנשמות הם פריו של הקב"ה כדכתיב (הושע י"ד) ממני פריך נמצא ואומר (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק ואומר (קהלת י"א) ומתוק האור. (הג"ה נ"ל דר"ל אור ואצל אור נא' מתוק וא"כ ופריו מתוק קאי אנשמות:
פסוק ד:הביאני אל בית היין. משל להתעלות הכבוד ורב החדות והתענוג באור העליון:
פסוק ד:ודגלו עלי אהבה שסידר ד' רגלים ומחנה שכינה באמצע כמו שסיבב כסאו בד' מחנות של המלאכים מיכאל בימינו שהוא מלאך החסר והרחמים כנגד ראובן שהיה רגלו בדרום שפתח ברחמים ובהצלה תחילה שנאמר (בראשית ל"ו) וישמע ראובן ויצילהו מידם, אוריאל משמאל שהוא מלאך הממונה על הדין והנקמה כנגד דן שהיה דגלו בצפון שעשה פסל מיכה וקיבל עגל ירבעם, (הג"ה ובזוהר במדבר (דף קי"ח ע"ב) דגבריאל משמאל ולפניו אוריאל וכל הענין שם רק בקצת נ"א ושם דף קנ"ד ע"ב ע"ש), גבריאל מלפניו כנגד מלכות בית יהודה שהיה רגלו במזרח כדכתיב כי יהודה גבר באחיו, רפאל מאחוריו כנגד אפרים שהיה במערב הצריך לרפואה בחטאת ירבעם וכל הסרר הזה ד' רוחות העולם מזרח משם האור יוצא לעולם ומערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום יוצאים לעולם דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאים לעולם צפון משם חושך יוצא לעולם וזהו סדר הבנין ביום פניה למזרח למשול על פקודת היום אבל בלילה פניה למערב להתפלל והוא היפך למה שאמרנו (הג"ה נ"ל פירושם כיון שפניה למזרח הוא הסדר הנ"ל אבל בלילה שפניה למערב הסדר מהופך וזה היפוך למה שאמרנו) וכשם שהרגלים עשויים דוגמת העה"ב והעה"ז כפי מה שבארנו והמשכן כמו כן נעשה על דרך העולם העליון בנין קדש הקדשים ששם השכינה שורה בין שני הכרובים כנגד עולם התיכון שהמשרתים שם אשר משטרם בארץ היה אוה למועד אשר שם השלחן והמנורה ומזבח הזהב אשר הם כלים פנימיים רוחניים, מזבח הזהב לא לעולה ולא לזבח כי אם לקטורת הסמים שהוא דבר דק ורוחני וכנגדו המנורה והאור בששה קנים היוצאים מקשה מן הקנה האמצעי ומפני ששת בקנים (הגה"ת מור"ם ופני ששת הקנים) מאירים אל עבר פניו, וכנגד העולם התחתון מזבח העולה המושם בחיבור (גיר' מור"ם בחצר) אהל מועד להקריב עליו כל הקרבנות כולם וכן באדם ג' עולמות עולם הדיבור הוא הראש ועולם החיות מ' הטבור ולמעלה ועולם הטבע מן הטבור ולמטה אשר הוא בית המכשלים (ואפשר שצ"ל המאכלים) המרובים.
פסוק ד:ולכך אמר ודגלו עלי אהבה רמז למחנה השכינה אשר היא תוך הד' דגלים כדכתיב (במדבר ב') ונסע אהל מועד ממחנה הלוים בתוך המחנות ומצאנו כמו כן ציורי המשכן הוא דוגמת כבודו של הקב"ה ודוגמת העולם הזה, וזהו שאמרו חכמינו ז"ל כמדרש רבה (פרשת נשא דף רע"ח ע"ד ובשה"ש כ' ע"ב) ר' יהושע דסיכנין בשם ר"י הלוי אמר בשעה שאמר הקב"ה למרע"ה ועשו לי משכן היה לו לעמוד ד' קונדיסון ולמתוח המשכן עליהם ולו (שם הגי' אלא) אמר מלמד שהראה הקב"ה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו בתבניתם אשר אתה מראה בהר. ר' ברכיה אמר משל למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליות אמר לבן ביתו עשה לי בזה אמר לו אדוני המלך יכול אני לעשות כמותו אמר לו אני בכבודי ואת בסממנך כך אמר מרע"ה לפני הקב"ה אוכל לעשות כאלה א"ל בתבניתם בתכלת ובארגמן ותולעת השני ובשש וכן נכלל (העולם) בבנין המשכן, בעולם כתיב (בראשית א') ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה ובמשכן יריעות עזים לאהל, בשני יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל ובמשכן והבדילה הפרוכת לכם, בשלישי יקוו המים אל מקום אחד ובמשכן ועשית כיור נחושת, ברביעי יהי מאורות ובמשכן מנורת זהב טהור, בחמישי ועוף יעופף על הארץ ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים, בששי נברא האדם ובמשכן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, בשביעי ויכולו ובמשכן ותבל, בבריאת עולם כתיב ויברך אותם אלהים ובמשכן ויברך אותם משה, בשביעי ויכל אלהים ביום השביעי ובמשכן ויהי ביום כלת משה, בשביעי ויקדש אותו ובמשכן יקדש אותם. כל זה רומז כי העוה"ז שואב חיים ונקשר ונדבק בשמו של הקב"ה וכן הארון וכליו לרמז למעלה שרפים עומדים. למטה עצי שטים עומדים, למעלה יושב הכרובים למטה ויהיו הכרובים פורשי כנפים, למעלה האופנים למעלה (נ"ל ולמטה) מעשי האופנים כמעשי אופן המרכבה:
פסוק ה:סמכוני באשישות. המשל על התענוג הגדול וקרא אשישות הדברים שהם אשיות מעלה ומטה:
פסוק ה:בתפוחים. בשני הכרובים שאני נתונה ביניהם ומקבלת הברכה משניהם:
פסוק ה:כי חולת אהבה. אני חולי אהבה מכל תענוג הלב וחולשת הנפש:
פסוק ז:השבעתי אתכם. אומרת לישראל הזהרו פן יגרום החטא ותסתלק השכינה:
פסוק ז:בצבאות. בשמו של הקב"ה ששמו של הקב"ה הם צבאותיו:
פסוק ז:באילות השדה. שכינת עוזו וכה"א (תהלים כ"ט) קול ה' יחולל אילות:
פסוק ח:קול דודי. דברי השכינה וזה היה בכ' באייר כשנעלה הענן מעל משכן העדות:
פסוק ח:מדלג על ההרים. ר"ל שהיה הכבוד מדלג והולך מהר אל גבעת וארון אלהים בתוך היריעה:
פסוק ט:וזהו שאמר דומה דודי לצבי או לעופר האילים אין דעתי נוחה בכל המקומות אשר מתהלך שם בסנה בסיני באהל מועד עד שיהיה שוכן בבית המקדש בכותל מערבי כמו שאמרו רז"ל לא זזה השכינה מכותל מערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח משם ומשקיף על בני אדם:
פסוק י:קומי לך. להעתיק במקדש וללכת לפני מחנה ישראל וכן הראיני את מראיך הכל משל על זה כמו שאמרו ז"ל (דברים ל') ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהשכינה שבה עמהם מן הגלות וזהו (ירמיה ל"א) שיתי לבך למסילה דרך הלכת הלכתי כתיב (מיכה ד) ושכנת בשדה שכנתי כתיב:
פסוק יא:כי הנה הסתיו עבר. המשל על השלמת הקץ והסתלקות הגלות:
פסוק יב:הנצנים נראו. אמר על קרבת ימי המנחה וביאת הנחלה והמנוחה:
פסוק יד:יונתי בחגוי הסלע. שהיא עד הנה יושבת עם ישראל בגלות כמ"ש חז"ל בפ' ערבי פסחים (תהלי' קי"ג) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה אמרה כנס"י לפני הקב"ה עשאוני בני בחולדה שדרה בעקרי הבתים:
פסוק טו:אחזו לנו שועלים. המשל על המרגלים שהיו תלושים כשועלים ואמרו (במדבר י"ג) אפס כי עז העם היושב בארץ עמלק יושב בארץ הנגב:
פסוק טו:מחבלים כרמים. המשל על האומות שהיו משתכרין בביאת ישראל לארץ ובבנין בית המקדש כמו שאמרו רבותינו ז"ל ביבמות ונברכו בך כל משפחות האדמה אפילו משפחות הדרים באדמה אינן מתברכות אלא בזכות ישראל ובזמן שהיו ישראל על אדמתן היה המזבח מכפר עליהן כמו שאמרו רז"ל בסוכה אמר אביי ע' פרים כנגד ע' אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידי' משל למלך שאמר עשו לי סעודה באחרונה אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך, אמר רבי יוחנן אוי להם לאומות שאבדו ואינם יודעין מה אבדו בזמן שהיה ביהמ"ק קיים היה מזבח מכפר עליהן האידנא מאן מכפר עלייהו, וכל זה מבואר בהתפרנס הקו האמצעי מתפרנסין הענפין כמו המשכת החיות והשקאה הנמשכת מן המוח לחוט השדרה ומשם מתפשט לגידים אילך ואילך:
פסוק טו:סמדר. המשל על ישראל שהיו סמדר בתחלת כניסתן לארץ ישראל ובזמן הראות אלהים ישועתם כמו הפרי המתגלה בהיות הגפן סמדר ונגזר גזר דין בשבועה שלא יכנסו לארץ ונסתלק הכבוד והנבואה ואמר השכינה בהסתלקו:
פסוק טז:דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. המנהיג עולמו בששה דברים (ר"ל כי להשושנה ששה עלים שהם הצמח ליד"א) שהם ששה קצוות אשר הם אבי אבות כל התולדות:
פסוק יז:עד שיפוח היום. ישולם עון האמורי ויסתלק כחם ועצם גבורתם:
פסוק יז:ונסו הצללים. אמרו רז"ל במדרש שיר השירים אלו שרי האומות של מעלה והמלאכים שלהם וזה פי' נכון של הפסוק (במדבר י"ד) סר צלם מעליהם נפל שר שלהם כפי מה שפרשתי בפי' התומש:
פסוק יז:בצלו חמדתי וישבתי. סוב דמה לך דודי לצבי. כלומר עמוד לפי שהיתה נע ונד ומתהלך מהר לגבעה ומאהל למשכן:
פסוק יז:על הרי בתר. רמז לסילוק הכבוד: