פסוק א:ועשית ע' תורת העולה ח"א פט"ו מקטרת ומזבח, ועמד"ר פל"ח הצפרים שכהן שוחט ומקריב, ובהג' רש"ש הק' דבצפרים ל"ה שחיטה רק מליקה, ובהדוה"ע הק' דצפרים ל"ה מקריבים רק תורים ובני יונה וכת"כ ויקרא, אך בנזיר ג': הרי עלי צפרים נזיר משמע דתורים וב"י נקראים צפרים, וע"ש בירו' שכ"כ:
פסוק ג:סירותי' לדשנו ערש"י וב"מ ל"ח: ברש"י ד"ה והדביש, ובהגהות הג"מ גדלי' ליפשיץ בש"ס ווילנא ב"ב נ"ד. דאיתקל תקלא:
פסוק ג:ומזלגותי' רש"י צינוריות, ביומא י"ב. ומהפך בצנורא, ובשבת צ'. מצינורא קטנה ופרש"י מזלג קטן, וכ"פ הר"מ פי"א הי"ט מכלים מזלג, וכ' ולפי שהוא מעוות קורא אותו צינורא וכן ת"א כאן:
פסוק ה:כרכב ערש"י ובהגהות בן אריה ב"ב כ"ז. על מרובה יותר על עיגול ריבוע וכ' תוס' במס' מדות, וצ"ל בברייתא דמ"ט מדות וכ"ה בשטמ"ק ורש"י סוכה ח'. ד"ה כמה, והגם שנדפס שם בצדו הוא טעות, וכמ"ש בהקדמת ס' אגדת בראשית שהי' להם דחז"ל מה שנקרא ברייתא מס' מדות, והביא רש"י בפ' תרומה כרכב, ובמ"א (ז' ט"ז וכ"ח), ותהלים (ע"ח ט"ו) ובילקוט שם, ומה של"ה תוס' מאהלות פי"ב מ"ו, י"ל דשם לענין ההיקף מיירי, וכאן לענין גודל השטח ואין ללמוד זה מזה כתוס' סוכה ח'., וע' היטב בירור מעשה כרכב ורשת ברש"ש זבחים ס"ב. וע"ע ירו' שקלים פ"ו ה"ד ופ"ח ה"ו וצ"ע, ובבעה"ת בקו' ר' יחיאל שבת צ"ב. ע' קו"ד חוב' ו' סי' ל"ב ובאמרי כהן מ"ש בזה ובפי' מכבר וכרכב, ועח"ס או"ח ס"ע וצ"ע שלא הביא בעה"ת, וע"ע במסגרת זהב בתפא"י דפוס ווילנא, ובהגהות מהרש"ם על שבת צ"ב בזה:
פסוק י:ווי ערש"י וסנהד' כ"ב. ובשו"ת חבלים בנעימים ח"ג סכ"ב כ' דע"פ שכל לא תחבו ווי כסף בעמודי ארז, ואם נא' כי מתחלה עשו נקב בעמוד עם כלי ברזל ואח"כ תחבו כנקב הוו, ג"כ לא נר' כן ממפו', וערמב"ן יתרו (כ' כ"ב), ונ' כי עם החשק כסף סבבו את העמוד עם הוו יחד ובזה נדבק הוו עם העמוד, ותלו עלי' הכלונסאות וקלעים, וראי' כי מתחלה כ' רש"י שעמודים הי' תקועים לתוך אדנים, ואח"כ כ' וו ראשו זקוף למעלה וראשו א' תקוע בעמוד ולא כ' לתוך העמוד, היינו שהוו ל"ה תקוע לתוכם רק מחובר בעמוד, והפי' תקוע הוא מחובר כמו תוקע עצמו לתורה אבל מחובר הי' ע"י החשק, ובא"ע מפו' כך שכ' מלת חשוקיהם דבוקיהם כי הווים ידבקו אל עמודים, ושפיר כ' תוס' עירובין ב': ד"ה ואיבעי' שהי' צוה"פ מן הצד, ובפרט כי הקלעים היו תלוים עם הכלונסאות ע"פ עמודים כלפי חוץ על הווים עש"ה:
פסוק יג:רש"י ומערב קרוי אחור ערש"י במדבר (ל"ד ט"ו):
פסוק יד:עמודיהם רש"י ה' אמות ערא"ם, ובס' יד אליהו מהגר"א גאליפאפה דקכ"ו ביאור רחב על זה וציור ומהאריכות לא העתקתי.
פסוק יט:רש"י וא"י אם תחובין כו' ע' הגרא"מ הורוויץ בש"ס ווילנא שבת ל"א: בגמ' סותר ע"מ לבנות שלא במקומו, דמכאן ראי' דיתדות משכן הי' נעוצות בארץ דאל"ה ל"ש למקרי שלא במקומן, והוי ממש כמכבה פתילה אפי' להדליקה במקום אחר דמקרי ע"מ להדליק במקומו, וערש"י תרומה, וכ"ה להדי' במד"ר במדבר ונשא ע"ש:
פסוק כ:ואתה תצוה, ערש"י אמור (כ"ד ב') סופך לצוות, ועשו"ת אמרי יושר ח"ב קצ"ה שהק' למה לא יליף בקידושין מ"א: שליחות מהכא דאם לא הוי כ' "ואתה" רק צו יכול לצוות ע"י שליח, וערמב"ן ותורת משה, עוד הק' דנילף שליחות מועשית מנורת זהב (תרומה כ"ו ל"א), וכן בשאר כלים, אף שבאמת משה לא עשה רק בצלאל וע"כ עשא"כ, וי"ל למד"ר תשא פ"מ אמר ה' למשה מלך אתה ואין דרך מלך לעשות מלאכה ע"ש, א"כ קרא ועשית היינו בציווי וא"א למילף מזה שליחות. (וע"ע בסוטה מ"ה. ויצאו הן ולא שלוחן, ובהג' רצ"ח הביא באר שבע שהק' אדילפי' ברפ"ב דקידושין מקרא דשליח שא"כ נילף מכאן דל"א ששא"כ, ובשעה"מ פ"ד ה"ב מע"ז אהא דסנהד' קי"א: יצאו אנשים בני בליעל הן ולא שלוחן, וע"ע בתוס' יבמות ק"א: ד"ה וקראו ולא שלוחם שהק' ג"כ קו' זו והביא עוד מקומות דל"א שליח כמותו, וע' כפות תמרים סוכה מ"א: ולקחתם לכם שתהי' לקיחה לכאו"א מ"ש בזה, וע"ע שו"ת חדות יעקב מ"ת סי' קמ"ה אות מ"א) וברש"י אמור (כ"ד י"ד) וגליון הש"ס קידושין מ"א: ושו"ת הרד"ד אה"ע סי' נ' - ובבעה"ט לא הוזכר משה שאמר מחני ופ' תצוה נאמרה אחר העגל וענח"ק, והר"ר העשיל ז"ל פי' ילקוט יהושע דמשה דחה למלאך מיכאל שנ' אם אין פניך הולכים (תשא ל"ג ט"ו), עד ימי יהושע שאמר עתה באתי (ה' י"ד), נמצא דבמקום שהי' משה ל"ה תקומה למיכאל, ולכן בפ' תצוה שלא נזכר שם משה יש ק"א פסוקים בגי' מיכאל - והגר"א ז"ל אמר דז' אדר נופל תמיד בשבוע של תצוה, ובו נסתלק משה לכן לא נזכר שמו, ובפענח רזא כ' טעם כיון דהוא הי' כהן וניטלה ממנו, ממ"ש שלח נא ביד תשלח ונתנה לאהרן, לכן לא נזכר שמו על כל השייך לכהן עי' בזבחים ק"ב., ועוד כ' תצו"ה בגמ' נשי"ם צו"ה מכאן חיוב הדלקה לנשים, וכ"כ בבעה"ט, ואף דרק חיוב דרבנן כמ"ש בשבת ל"ד. אך רבנן נקראו משה כמו משה שפיר קאמרת, שבת ק"א:, סוכה ל"ט. וש"ד ועמ"ש בזה בהקדמה, הם יצוו על הדלקות נרות לנשים, ואף מצות דרבנן נתנו לנשים מסיני, דאפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן מסיני, כירו' פ"ב ה"ד מפאה, ופ"ד ה"א ממגילה, וע' שם ברזא דמאיר, וע' בירו' שבת פ"ב ה"ו, וב"ר ספי"ז, ע"י שכבתה נרו של אדה"ר לפיכך נתן לה מצות נר שבת ע"ש:
ובתנחומא הנך יפה רעיתי (שה"ש א' ט"ו), הנך יפה בבית והנך יפה בשדה, ולא כצבועים שבביתם נהגו כשירה כי יבושו שיהי' לבוז, אבל בבואם למקום אחר יעשו מה שלבם חפץ, וז"ש בברכות י': כי שם ביתו (ש"א ז' י"ז) כל מקום שהלך שם ביתו עמו, וי"ל בזה ע"פ צחות דרואים אנו הרבה כשנוסעים למרחצאות ומעיני הישועה שם ילכו במלבושי נכרים, ואינם מהדרים כ"כ על כשרות כיאות, ורמז על זה י"ל כמ"ש בכתו' ע"ה. בד"א במומין שבסתר אבל לא במומין שבגלוי, ואם יש מרחץ אף מומין שבסתר בודק ע"ש, מזה נראה שמרחץ מגלה ובודק אף מומין שבסתר, והאמת הוא כן, פוק וחזו:
פסוק כ:שמן ובמד"ר כל משקין מתערבין ולא שמן כן ישראל אין מתערבין עם עכו"ם, י"ל כמ"ש במג"א (ט' כ"ח) וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים, ובמדרש משלי ט' כל המועדים בטלים ופורים לא בטל, ובע"ז ג', אמרו אוה"ע תנו לנו מראש ונעשנה, א"ל מצוה קלה יש לי סוכה כו' מבעט, וכח ישראל בכל גזרה, במלה אחת היו יכולים להציל נפשם ממות היינו לפנות מתורה, אבל קדשי שם שמים, ובימי מרדכי מה עשו בקשו וצמו לרחם עליהם וכשנתהפכה אח"כ הגזרה על אוה"ע, מה עשו "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" ברגע אחת עזבו אלהיהם ואמרו יהודים אנו, ונתודע חולשת הגוים וגבירות ישראל, וסוכה דירת ארעי, ואם חמה זורחת בסוכה קטנה, מיד כ"א מבעט, וכ"ז נודע בפורים, וז"ש כל אוה"ע מתערבין אבל לא ישראל:
ובמד' משלי הנ"ל עשו"ת הרשב"א ח"א סי' צ"ג שהק' מי יאמר שיבטל מן התורה אפי' אות א', וגם אי' שם אפי' יה"כ אינו בטל לעולם שנ' (ויקרא ט"ז כ"ט) לחקת עולם, וק' דגם בפסח כ' חקת (שמות י"ב י"ד) ונ"ל שכל המועדים לא הבטיח עליהם שלא יגרום החטא ביטולם וכמ"ש באיכה (ה' ב') שכח ה' בציון מועד ושבת, אבל פורים הבטיח דכ' (אסתר ט' כ"ז) לא יעבר, עשאום הבטחה לא אזהרה, וכן יה"כ כ' והיתה זאת לכם, הבטיח שיהי' לחקת עולם שהיום יכפר ואפי' לא ישמרוהו, אבל חקה בפסח אזהרה עכ"ל בקיצור, ובשו"ת רדב"ז תתכ"ח כ' כי מדבר לימות המשיח, שתרבה הטובה ושמחה ומנוחה עד שיהי' כל הימים שווים אצל בנ"א כאלו נתבטל המועדים, אבל פורים יהי' נזכרים, שיזכרו הצער אשר הגיע אליהם בזה"ז, ושיעבוד מצרים כבר שכחו אותו בזמן המלכים ובנין הבית, אבל ימי הפורים לא נשתכחה שלא הי' גאולתם שלימה, וגם יה"כ אינו בטל לעולם, לפי שאין השמחה מבטלת עינוי, אדרבה כל מה שיהי' אדם בשמחה מרגיש יותר בעינוי עכת"ד, ועמ"ש בזה בס' החיים ח"ג פ"ז אות א', וע"ע ביוצר לפ' זכור ד"ה אלקים, ואם כל המועדים יהי' בטלים ימי הפורים לא נבטלין, ובמד"ר פנחס סופכ"א אבל המועדים הללו אין בטלין לעולם למה שהן להקב"ה וכו', ובירו' פ"ב מתענית חנוכה ופורים לא נבטלין, וראיתי פשט דלא קאי על יו"ט שבתורה רק על מ"ש במגלת תענית שלא להתעניא בהון ולא למיספד, הם יבטלו, וחנוכה ופורים לא יבטלו, וע' ר"ה י"ח:, ובירו' מגילה פ"א אי' כל הנביאים בטלים חוץ מה' חומשי תורה, ור"ל ס"ל הלכות אין בטלות ע"ש, וברשב"א קידושין ע"ב: אהא דממזרים עתידים לטהר, יהי' רק הוראות שעה ולא לדורות, ובנדה ס"א: מצות בטלות לעת"ל, וע' רשב"א בע"י ספ"א דברכות דפי' דקאי על עולם לאחר המות, אבל בעולם התחיה כשיעמדו בגופם בודאי חקת עולם לדורותיכם כ', ועמ"ש שם בהגהות רצ"ח, ובר"מ פ"ב הי"ח ממגילה, כל ספרי נביאים וכתובים יבטלו חוץ ממגלת אסתר וכו', ובראב"ד כ' שלא יבטל, רק יבטלו שאר ספרים מלקרות בהם, ומגילה לא יובטל מלקרות בצבור עש"ה. - וביוצר לפ' החודש ד"ה הוא כ' דת חדשה יתן, ובפי' יעב"ץ כ' הפשט שיתגלה טעמי התורה וחידושים שנעלמה עתה, ובתנא דבא"ז פרק כ', והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה, ועתיד ליתן ע"י משיח, וע' ס' הברית ח"א מאמר כ' פל"א בזה, ובס' שער בת רבים פ' שמיני דכ"א: כ' דאין הכוונה על תורה אחרת אלא תורה ברורה בלי ספיקות ודעות שונות ותהי' דומה כאלו הוא תורה חדשה ע"ש, או כמו בישעי' (ס"א ד') וחדשו ערי חורב, שפי' יבנו מחדש, ואיכה (ה' כ"א) חדש ימינו כקדם, וש"א (י"א י"ד) נחדש שם המלוכה, וכן כאן יחדש הדת הישנה החרבה ויחזקה, כי כמה מצות לא נוכל לקיים בחו"ל, - ומצאתי עוד בשו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ט שהביא פי' הפייטן לפ' החודש שהביא מד' שה' ישחוט שור הבר בסנפירו של לויתן, ויתמהו הצדיקים הא אין שוחטין במגירה, וה' ישיב להם תורה חדשה מאתי תצא ע"ש, ואין הכוונה שיהי' תורה חדשה ודין חדש ממש, אלא שאפי' אנן נמי נשחוט במגירה, אם הי' אפשר לומר ברי לי שלא פגעתי ולא קרעתי, וה' בעצמו יכול לומר ברי לי וזה תורה חדשה רק מאתי תצא ע"ש, וע"ע בפי' מאורי אש על תדב"א דיהיה התגלות חדשה בעניני התורה, וע' בעל העיקרים מאמר ג' מה שחקר ע"ד הרמב"ם אשר חשב לעיקר שהתורה הנתינה א"א שתימר באחרת לעולמים, וע' לעיל בפ' שמות דכ"ט: מה שהבאתי מד' חזיר עתיד להתירה, ועי' עוד בזה בשו"ת חות יאיר סי' קכ"ג, ישיעות משיחו להאברבנאל, הבונה בע"י סופ"ט מנדה, ס' בכורי אביב ר"פ קרח ע"ש הרבה בזה. - ובענין חזיר אעלה מה שראיתי בס' פתח עינים אזולאי בחולין ק"ט: שחקר במן שהי' משתנה לכל טעם שרצה, אם חשב לאכול חזיר או שאר איסורין אי עבד איסורא, וכ' כיון שיודע דמה שיאכל הוא היתר מותר, וראי' מגמ' שם בילתא דאמרה בעינא למיכל בשרא בחלבא, וא"ל ר"נ זויקי לה כחלי, וראי' שאף שחפץ בטעם איסור, אם מה שאוכל הוא היתר מותר, ותו דזה הי' מעשה שמים להתהפך המן כפי מה שרוצה לטעום, ואם חשב לאכול איסור, המן לא הי' מתהפך, אם הי' איסור בזה:
ושם במד' הזית מביא אורה לעולם וכו', הזית מורה דרך לבנ"א שיוכל אדם לבלות ימיו בטוב ונעימים, רק אם אינו תלוי ומשועבד לאחרים כמו היונה, שאמרה יהא מזונותי מרורים כזית מידו של הקב"ה ואל יהי' מתוקים כדבש מיד בנ"א, בעירובין י"ח: וז"פ בברכות נ"ז. הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה וכו', ובהוריות י"ג: הרגיל בשמן זית משיב לימוד של ע' שנה, זית הוא סמל הסתפקות במיעוט, ומי שיחלום ולוקח עצמו להסתפק בחיים פשוטים ולא להתפזרות, הוא יוכל להגיע למאור תורה, דכך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' (אבות פ"ו מ"ד), ועמ"ש ביתרו (י"ט י'):
פסוק כ:רש"י זך בלי שמרים, במנחות פ"ו: מגרגרו בראש הזית וערא"ם, ובלח"מ פ"ז ה"ח מאיסורי מזבח הק' עלי' דבגמ' אי' מגרגרו תנן או מגלגלו, ופשט מגלגלו ואמאי כ' מגרגרו, אך ברש"י בגמ' פי' דענין א' ולכן לא דק וכ' לשון המשנה אך לר"מ דמפ' כערוך שהביא תוס' שמגרגרו לוקט א' א' המבושלת, ומגלגלו שעשה סימן שלא יתערבו עם אחרים וא"כ הול"ל מגלגלו, ואולי דה"ל בברייתא מגרגרו, - ולרש"י זך כינוי לשמן, וא"ע פי' דכינוי לזית של"י בגרגרים עיפוש וכדומה וכ"כ באברבנאל, ובהדוה"ע הביא ראי' מיומא י', ויבן נינוה ואת רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדולה, א"י אם נינוה העיר הגדולה אם רסן, והק' תוס' אמאי ל"א א"י אם כלח עיר הגדולה, ותי' דמינה קא סליק לא הול"ל הוא העיר הגדולה, רק העיר הגדולה, ה"נ סברא זך קאי על זית ולא על שמן דקדים, ובברא' (י' כ"א) אחי יפת הגדול וערש"י וסנהד' ס"ח:, ואה"ע קכ"ט ס"ט, דביש כינוי לבן יש להזכיר קודם שיזכיר שם אב, ועב"ש סקי"ח דכ' כינוי קאי על אב ולא על בן, ובש"ך חו"מ מ"ט סקי"ד, וראי' לא"ע, וע"ש בב"ש סקכ"ד דמי ששמו משה יהודה ונקרא משה ליב שיש לכתוב משה יהודה המכונה ליב דכינוי קאי על יהודה הסמוך, ובנובי"ת אה"ע קי"ט חולק דכינוי קאי על האדם, ויש לחוש שהאיש נקרא ליב, ובאמת נקרא משה ליב, וצ"ל דמתקרי משה ליב, וראי' מב"ב ס"ב: פלגא דאית לי בארעא פלגא, - פלגא בארעא דאית לי ריבעא וערשב"ם, וע' זבחים כ"ח., בכורות כ"ו:, וחולין כ"ז: אי קאי קרא אדפתח בי' או אדסליק מיני' וע' אתוון דאורייתא וגליוני הש"ס יומא י' ע"א. ובס' שערי אפרים שער י' סעיף ל"ח, ובתשב"ץ ח"ג קל"ה נסתפק במתתי' בנו של יוחנן כ"ג או תיבת כ"ג חוזר על מתתי' או על יוחנן ע"ש וע' בהקדמת הר"מ על משניות פ"ו דיוחנן כ"ג המוזכר במע"ש פ"ה מט"ו הוא יוחנן בן מתתיהו, וע' ס' עטרת זקנים על ס' ויעש אברהם דף רצ"ב: שרצה לתקן אבי מתתיהו עש"ה, ובשו"ת אבני חפץ סי' נ"ח אריכות בזה, ומה שכתבתי בזה בפ' בשלח דף ק"ח:
פסוק כ:כתית ערש"י ורא"ם ולח"מ פ"ז ה"י מאיסורי מזבח, ובזרע יצחק פ"ח מ"ה ממנחות אריכות, ובתולדות יצחק, וילקו' ישעי' כ' רמז מקדש א' עמד ת"י שנים, ושני ת"כ, וזה כתי"ת למאור ושניהם נחרבו, אבל מקדש השלישי יהי' להעלות נר תמיד בנין עדי עד, והה"צ ר' יחיאל ז"ל מאלכסנדר אמר כתית למאור אם אחד רוצה לומר מוסר לחבירו ולכתות אותו יהיה למאור כוונתו ולהאיר לו הדרך, ולא למנחות להניח אותו ולהשפילו - ור"ר בונם ז"ל אמר אין דבר מעוקם מגלייך ווערטיל, ואין דבר ישר מסולם עקום, ואין איש תם משבור בעיני', ומה שעבד כל ימי חייו יוכל להפסיד בגלייך ווערטיל - ובחולין מ"ו. ערוקאי כזית במקום מרה כו', ופליאה הא ברחו, האם הי' אז מקום לשאלה זו, ורק אי' במד' כאן, מה זית דורכין ואח"כ הוא טוב כן ישראל דורכין ביסורין ואח"כ יהי' טוב, וזה שאי' "כזית" במקום מרה, דכ' ואחריתה מרה (משלי ה' ד'), אבל אתם לא כן, רק לבסוף יהי' טוב בעוה"ב, כן אל תצערו שתברחו, דאתם כמו זית במקום מרה וכזית במקום חיותא לעה"ב, - ובמקור ברוך ח"ד דף תתקמ"ה בשעת גזרות הי' רגילים לדבר ברמזים, סנהד' י"ב. ששלחו לרבא מכתב ברמזים, חולין ק"א:, ור"ה ד': פרש"י שהי' להם ברייתות שנויות ברמזים, וירו' פי"ב ה"ב מיבמות, שנתפס ר"ע, מאן בזי מחטים, חלצה בינו לבינו, וע"ז י': רבי ואנטונינס, וכאן באו לנחמם שלא יתייאשו כי מהצרה עצמה תצמיח ישועה, ובירמיה (ל' ז') ועת צרה הוא ליעקב וממנו יושע, ובפייטן סליחות בה"ב ד"ה ישראל, ממכה עצמה מתקן רטוי', ולנחמם אמר כי ממרה עצמה השיור הוא החיות, וע"ע במבוא פ"א ס"ב, וער"מ פי"ג הי"ג משמטה ויובל:
פסוק כ:רש"י ואחר שהוציא טפה ראשונה כו' משמע דלא בעי סינון, ובמנחות פ"ו. אי' דבעי סינון וע' שפת אמת שם:
פסוק כ:תמיד רש"י כל לילה נקרא תמיד וערמב"ן ומ"ש במנ"ח מצ"ח אות ב' וכת"א, ובשו"מ חמישאה סי' צ' הק' ממנחות צ"ט: מדברי' של ר"י למדנו אפי' פ"א שחרית ופ"א ערבית קיים לא ימוש ס"ת הזה מפיך, יותר הו"ל ללמוד אליבא דכ"ע מתמיד דמנורה דלאו לעולם הוא, ותי' בשלמא לר"י לא מצינו בשום פעם דתמיד לעולם א"כ תמיד בתורה ג"כ כן, אבל לרבנן אע"ג דבמנורה תמיד ל"ד, אבל בלחה"פ סברו כפשוטו טפחו ש"ז בצד טפחו ש"ז, וי"ל תמיד בתורה, צ"ל ביום ולילה בלי הפסק ע"ש באריכות:
פסוק כא:העדות בשבת כ"ב: זה נר מערבי שממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים, בס' תואפת ראם כ' דמרמז שנר ישראל יתחיל להתמעט ורבים אומרים שח"ו שוקע, ועכ"ז ראה פלא כי אע"פ שבה הי' מסיים ממנה הי' מדליק, ודולק מחדש, אכן על מי מוטל האחריות להעלות הנרות תמיד דור אחר דור, אם לא על הכהונה ישראלית ראשי עם וצריכים תמיד להשגיח כי מערב עד ערב, מערבו של עם עד בקרו של עם, יערוך אותו אהרן ובניו ויעוררו בהם שלא לייאש ח"ו. - וע' בהדרש והעיון בשם תוס' שבת כ"ב: דאהרן ל"ה צריך לאורו דהי' מסתכל בחביות ויודע מה שבתוכה, ועשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א ל"ט מ"ש בזה במכות ז'. שאלו טרפה הרג כו', והק' תוס' במחלל שבת מה שאלו, משמע דל"ה אפשר לדון למחלל שבת וק' דדנו למקושש במיתה, ולתוס' א"ש שאהרן הי' לו כח לראות באדם אם הוא טרפה ושפיר דנו למקושש ע"ש, ודברי' תמוהין שבברייתא ותוס' אי' דלא לבד אהרן ראה רק כל ישראל ראו, ועתוס' מנחות פ"ו: ד"ה מחוץ, וילקוט סו"פ פקודי כל מ' שנה שהי' ישראל במדבר לא נצרך א' מהם לאורו ונסתרו כל דברי':
וגם צ"ב איך משום זה לחייב למקושש דלא בשמים הוא כב"מ נ"ט:, יבמות ק"ב:, חולין קכ"ד:, ושבת ק"ח. ועשו"ת הר"י בן לב ח"ג ק"י, כפ"ת דף ל"ב, ושה"ג מער' גדולים אות י', וי"ל דרק אם נביא בא לחדש א"י כשבת ק"ד. אבל אם רק מברר דבר נאמן דלא גרע מבירור טבע, וכן מן הי' מברר ספיקות כיומא ע"ה., ועברכ"י או"ח ל"ב בספק מציאות אי יש לסמוך על נביא, וע"ל בפט"ו בתיב"ע ועשית חו"מ דביה מהודע דינון דישראל דאיכסי מן דיניי' וג"כ ק' דלא בשמים, וע' תמורה ט"ז. ועירובין מ"ה: בדבר הנוגע לדין ל"ה שואלין באו"ת, ולהנ"ל י"ל דרק הי' מכבר ספיקות במציאות, וכן י"ל תיב"ע פנחס (כ"ז כ"א) למידן דינא, וע' אמ"כ משפטים דקכ"ה בזה, ומה שכתבתי בזה לקמן (כ"ח ט"ו), בשלח (ט"ז ל"א), ופקודי (מ' י"ח):
פסוק כא:רש"י חצי לוג, וכ"ה במנחות פ"ט., פסחים נ"ט., וזבחים י"א: ועחא"ג מהרש"א חולין נ"ה. בענין חנוכה, ובכור שור, ובשבת כ"א. פו"ש שא"ח אין מדליקין בחנוכה א"מ במקדש דכ' להעלות, ורביד הזהב תמה דתלי תניא בלא תניא, אבל בפסיקתא אי' לפי שא"מ במקדש וא"ש. ובתנחומא כ' ומעשה נסים הי' במנורה שהי' מדליקין מר"ה לא הי' מתכבה עד שנה אחרת, ותמוה מאד דהרי הי' צריך הטבה והדלקה בכל יום, ומצאתי שנשאר בצע"ג בשו"ת אמרי יושר ח"ב קצ"ה, וע' קול תורה שנה א' סי' י"ט, ואמבוהי בספרי ר"פ בהעלותך דק"ה: - וערש"י שם דבכל ערב הי' מכבה אף שהי' דולק ומדליק עוה"פ, וע"ש בחי' הר"ן דאל"כ לא יקיים מצות הדלקה בכל ערב, ובס' מועדי ה' על הסמ"ג ה' חנוכה הק' לתירוץ ב"י דהי' מוצאן בכל בוקר מנורה מלאה שמן, ואיך יוצאין בה הא נר שכבתה נדשן השמן כמנחות פ"ח: ותי' דכל הח' ימים דלק כסדר בלי הדלקה מחדש ועמ"ש שם בשפת אמת, ותמוה ג"כ דצריך הדלקה מחדש וצע"ג:
ואחי הרה"ג ר' שלמה זאב שליט"א הקשה לי דרש"י סותר עצמו דבשבת כ"ב: כ' דנר שהוא שני לנר החיצון שבמזרח נקרא נר מערבי, מדהוא נר מערבי ראשון לנר היותר מזרחי, ובמנחות צ"ח: כ' דלמ"ד מזרח ומערב הי' מונחים אותו הנר החיצון של צד מערב נקרא נר מערבי, וכתבתי לו שבכ"מ פ"ג הי"ב מבית הבחירה כ' שיש ב' פירושים, ורש"י במנחות פי' א' ובשבת פי' א', וגוף הקו' הקשה בתפא"י פ"ג מ"ט מתמיד ע"ש באות ע"ה. - וברש"י בהעלותך (ח' ב'), ג' מזרחיים פונים מול אמצעי וכן ג' מערביים, ואחי הנ"ל הק' ג"כ דהוא לא כרבי ולא כראב"ש במנחות, דלרבי מו"מ היו מונחים, ולראב"ש צו"ד, ולרבי ל"צ כלל שיהי' פונים לאמצע, דבל"ז הוי רק נר א' לפני ה' דמו"מ היו מונחים, והא דצריך דמצדדי אצדודי רק לראב"ש, וכאן מצו"ד מונחים הו"ל לרש"י לומר ג' צפונים למול אמצעי, וכן ג' דרומים, ומה מזרחים ומערבים יש כאן וע' בירחון בינה לעתים סי' כ"א בזה, אולם י"ל דכ"ז לס"ד דגמ' דלא הי' ידעינן ממצדדי אצדודי רק כל הנרות בשוה, הסברא דנר מערבי הוא ראשון שהוא לפני ה', וראשון מצד מערב לצד ק"ק, ושפיר פרש"י במנחות לפי ס"ד, אבל למסקנא מצדד אצדודי, א"כ י"ל גם למ"ד מו"מ ג"כ ס"ל דהנרות היו מצדדין כלפי אמצעי, נמצא שהג' נרות ממזרח פונים למערב, וג' ממערב פונים למזרח, א"כ כל הג' שנוטים למזרח אף שהם בצד מערב, מ"מ אינם נקראים לפני ה' כיון שנוטים למזרח, רק הג' שבמזרח שפונים למערב המה נקראים לפני ה', ושפיר כ' רש"י בשבת כיון שצריך א' חוצה לו, וכן נקרא השני שבמזרח נר מערבי ולא השלישי, אף שהוא יותר לפני ה' כמ"ש המהרש"ל שם לפי שאין מעבירין על מצות, וא"ש גם קו' התפא"י, וראי' מרש"י בחומש דלמסקנת הש"ס גם מ"ד מו"מ ג"כ ס"ל אצדודי, ומדויק הלשון ג' מזרחים פונים למערב וג' מערבים למזרח, וממילא נר המערב הוא נר השני ממזרח ודו"ק, ועמ"ש בזה באמ"כ במילואים דף רמ"ח:
ובבעה"ת ד"ה מערב, ע' גליון הש"ס יומא כ"ג. שהק' מגמ' שם, וגם מ"ש וכן משמע במנחות כו' במנחות לא הובא כלל הך בן ביבאי ממונה על הפקיע, והוא משנה בשקלים והובא בגמ' יומא לבד: