א וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אֹ֜רֶךְ וְחָמֵ֧שׁ אַמּ֣וֹת רֹ֗חַב רָב֤וּעַ יִהְיֶה֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃ ב וְעָשִׂ֣יתָ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ תִּהְיֶ֣יןָ קַרְנֹתָ֑יו וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת׃ ג וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙ לְדַשְּׁנ֔וֹ וְיָעָיו֙ וּמִזְרְקֹתָ֔יו וּמִזְלְגֹתָ֖יו וּמַחְתֹּתָ֑יו לְכָל־כֵּלָ֖יו תַּעֲשֶׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃ ד וְעָשִׂ֤יתָ לּוֹ֙ מִכְבָּ֔ר מַעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת וְעָשִׂ֣יתָ עַל־הָרֶ֗שֶׁת אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת נְחֹ֔שֶׁת עַ֖ל אַרְבַּ֥ע קְצוֹתָֽיו׃ ה וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ תַּ֛חַת כַּרְכֹּ֥ב הַמִּזְבֵּ֖חַ מִלְּמָ֑טָּה וְהָיְתָ֣ה הָרֶ֔שֶׁת עַ֖ד חֲצִ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃ ו וְעָשִׂ֤יתָ בַדִּים֙ לַמִּזְבֵּ֔חַ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃ ז וְהוּבָ֥א אֶת־בַּדָּ֖יו בַּטַּבָּעֹ֑ת וְהָי֣וּ הַבַּדִּ֗ים עַל־שְׁתֵּ֛י צַלְעֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בִּשְׂאֵ֥ת אֹתֽוֹ׃ ח נְב֥וּב לֻחֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֑וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֥ה אֹתְךָ֛ בָּהָ֖ר כֵּ֥ן יַעֲשֽׂוּ׃ ט וְעָשִׂ֕יתָ אֵ֖ת חֲצַ֣ר הַמִּשְׁכָּ֑ן לִפְאַ֣ת נֶֽגֶב־תֵּ֠ימָנָה קְלָעִ֨ים לֶחָצֵ֜ר שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר מֵאָ֤ה בָֽאַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ לַפֵּאָ֖ה הָאֶחָֽת׃ י וְעַמֻּדָ֣יו עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃ יא וְכֵ֨ן לִפְאַ֤ת צָפוֹן֙ בָּאֹ֔רֶךְ קְלָעִ֖ים מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ ועמדו (וְעַמּוּדָ֣יו) עֶשְׂרִ֗ים וְאַדְנֵיהֶ֤ם עֶשְׂרִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וָוֵ֧י הָֽעַמֻּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃ יב וְרֹ֤חַב הֶֽחָצֵר֙ לִפְאַת־יָ֔ם קְלָעִ֖ים חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה עַמֻּדֵיהֶ֣ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָֽה׃ יג וְרֹ֣חַב הֶֽחָצֵ֗ר לִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה׃ יד וַחֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֛ה קְלָעִ֖ים לַכָּתֵ֑ף עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃ טו וְלַכָּתֵף֙ הַשֵּׁנִ֔ית חְמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה קְלָעִ֑ים עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃ טז וּלְשַׁ֨עַר הֶֽחָצֵ֜ר מָסָ֣ךְ ׀ עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם עַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם אַרְבָּעָֽה׃ יז כָּל־עַמּוּדֵ֨י הֶֽחָצֵ֤ר סָבִיב֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף וָוֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃ יח אֹ֣רֶךְ הֶֽחָצֵר֩ מֵאָ֨ה בָֽאַמָּ֜ה וְרֹ֣חַב ׀ חֲמִשִּׁ֣ים בַּחֲמִשִּׁ֗ים וְקֹמָ֛ה חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃ יט לְכֹל֙ כְּלֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן בְּכֹ֖ל עֲבֹדָת֑וֹ וְכָל־יְתֵדֹתָ֛יו וְכָל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר נְחֹֽשֶׁת׃ כ וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה ׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃ כא בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵד֩ מִח֨וּץ לַפָּרֹ֜כֶת אֲשֶׁ֣ר עַל־הָעֵדֻ֗ת יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו מֵעֶ֥רֶב עַד־בֹּ֖קֶר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹ֣רֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

לבוש האורה

ר' מרדכי יפה

פסוק יח:
רש"י ארך החצר וכלה ארכו לסוף שלשים נמצאו עשרים אמות ריוח בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן כו' ע"כ וכתב הרא"ם וז"ל מהדברים הללו נראה שסברתו היא שעובי עמודי החצר אמה כעובי הקרשים ושהקלעים פירושים בצד החיצון של העמודים ועובי העמודים לא היה נכלל בכלל חלל החצר אבל היה אורך החצר מן הקלעים שבמזרח עד הקלעים שבמערב ק"ב אמה ורחבה נ"ב אמה כו' עכ"ל ואני תמיה מאד על הרב הרא"ם ז"ל כי באמת בדבריו אלה הוא סותר בניין כל מעמד העמודים שהעמיד לעיל בדיבור המתחיל מדברי רש"י עמודיו עשרים חמש אמות בין עמוד לעמוד וכתב שם הרב ז"ל וז"ל פי' לתחלת עובי העמוד האחד מתחלת עובי העמוד האחר שגם עובי העמוד בכלל החמש אמות שבין עמוד לעמוד וא"ת א"כ חסרים מהק' אמה של אורך החצר ה' אמות שהרי העשרים עמודים אין להם כי אם י"ט אוירים י"ל דעמוד הראשון שבתחלת עמודי הרוחב המערבי היה על סדר עשרים עמודי האורך הדרומי והיה מקצוע דרומי מערבי והוי להו כ"א עמודים באורך ויש להם עשרים אוירים ולפי שהוא מעמודי הרוחב ואינו מן המנין של עמודי האורך לפיכך כתיב ועמודיו עשרים ולא כ"א וכן עמודי הרוחב העמוד הראשון שבתחלת עמודי האורך הצפוני היה על סדר עמודי הרוחב והוי להו י"א עמודים ברוחב ויש להם י' אוירים ולפי שהוא מעמודי האורך ואינו מן המניין של עמודי הרוחב לפיכך כתי' עמודיהם עשרה ולא י"א וכן עמודי האורך הצפוני העמוד שבתחלת עמודי הרוחב המזרחי היה על סדר עמודי האורך הצפוני והוו להו כ"א עמודי' ויש להם כ' אוירים ולפי שהעמוד ההוא הוא מעמודי הרוחב ואינו מן המניין של עמודי האורך לפיכך כתיב ועמודיו עשרים ולא כ"א ואם כן עמודי הרוחב המזרחי העמוד הראשון ממנו היה על סדר האורך הצפוני והעמוד האחרון ממנו אינו על סדר האורך הדרומי ובזה יהיו עמודי הרוחב הזה עשר ולא י"א והאוירים עשרה עכ"ל ולפי דבריו אלה עם הדברים שבדיבור זה שכתב שסברת רש"י הוא שעובי העמוד החצר אמה כעובי הקרשים ע"כ צריך אתה לומר שהאויר שבין כל עמוד לעמוד מכל עמודי החצר סביב לכל הד' הרוחות כל אויר ואויר הוא ד' אמות ולפיכך כשנעמיד העמודים שבמקצועות כמו שהעמודים הוא להשלים כל האוירים יבא כל החשבון מכוון שיהיה מתחלת עובי העמוד הראשון שבמקצוע דרומית מזרחית עד תחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית מאה אמה דהיינו עשרים אוירים כל אחד ארבע אמות ועשרים עמודים כל אחד אמה וכן יהיו מתחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית עד תחלת עובי העמוד שבמקצוע מערבית צפונית חמשים אמה דהיינו עשרה אוירים כל אחד ד' אמות וי' עמודים כל אחד אמה וכן החשבון בצפון כמו בדרום וכן במזרח כמו במערב אך כשתעיין היטב בהמעמדת העמודים על הדרך הזה תמצא שהאורך מתחלת עובי העמוד הראשון שבמקצוע דרומית מזרחית עד סוף עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית ק"א אמה וכן מתחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית עד סוף העמוד שבמקצוע מערבית צפונית נ"א אמה ואם כן אם תחשוב אורך ורוחב החצר מצד החיצון של העמודים יהיה ארכו מאה אמה ואחת ורחבו חמשים אמה ואחת ואם תחשוב ארכו ורחבו מצד הפנימי של העמודים לא יהיה אורך החצר רק תשעים ותשעה אמות ורוחבו ארבעים ותשעה אמות וזה שאמר הכתוב גבי קלעים שהיו לפאת דרום וצפון ארכן מאה אמה ושהיו בפאת מערב ובפאת מזרח עם המסך ארכן חמשים אמה יבא ג"כ על נכון כי יכולין אנו לומר שהיו בצד החיצון של העמודים ואותן שהיו בדרום התחילו בהתחלת עובי העמוד הראשון שבמקצוע דרומית מזרחית והגיעו עד תחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית שעד שם מגיע רוח דרומית ומתחיל רוח מערבית ואותן שהיו במערב התחילו בתחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית עד תחלת עובי העמוד שבמקצוע מערבית צפונית כי עד שם יגיע רוח מערבית ומתחיל רוח צפון וכן בצפון כנגד דרום ומזרח כנגד מערב אך מה שאמר הכתוב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשי' בחמישים קשה לפרשו שאם יחשוב מצד החיצון של העמודים הרי האורך ק"א ורוחב נ"א ואם מצד הפנימי הרי האורך צ"ט והרוחב מ"ט אם לא נאמר שאויר אחד בין שני עמודים מהם היה חמש אמות כגון שתאמר שמסוף עובי העמוד האחרון שבצד מערב עד תחלת עובי העמוד הראשון שבמערב שהיה עומד על סדר עמודי האורך הדרומי היה ביניהם חמש אמות וכן מסוף עובי העמוד האחרון שבמערב עד תחלת עובו העמוד הראשון שבצפון היה ג"כ חמש אמות וכן מסוף עובי העמוד האחרון שבצפון עד תחלת עובי העמוד הראשון שבמזרח הי' ג"כ חמש אמות וכן מסוף עובי העמוד האחרון שבמזרח עד תחלת עמוד הראשון שבדרום היה גם כן חמש אמות ושאר האוירים כולם היו ארבע אמות שע"ז האופן הי' חלל החצר חוץ מן העמודי' מאה אמה אורך וחמשי' רוחב והקלעים היו פרושים מצד החיצון של העמודים והיה האורך מן הקלעים שבמזרח עד הקלעים שבמערב ק"ב אמה ורחב' נ"ב אמה מן הקלעים שבדרום עד הקלעי' שבצפון ואע"פי שכל אורך הקלעי' שבדרו' ושבצפון לא היה כי אם כל אחד מאה אמה וכן שבמערב לא היו רק חמשים אמה י"ל שהקלעים שבדרום התחילו מסוף עובי העמוד הראשון שבדרום והגיעו עד תחלת עובי העמוד הראשון שבמערב וכן הקלעים שבמערב התחילו מבסוף עמוד הראשון שבמערב והגיעו עד תחלת עובי העמוד הראשון שבצפון וכן הקלעים שבצפון התחלו מסוף עובי העמוד הראשון שבצפון והגיעו עד תחלת עובי העמוד הראשון שבמזרח וכן הקלעים שבמזרח עם המסך שבשער הט"ו אמות שבצפון השער התחלו מסוף עובי העמוד הראשון שבמזרח והגיעו עד סוף עובי העמוד הרביעי שבמזרח ואח"כ המסך שהיה עשרים אמה הגיע עד סוף עובי העמוד השמיני ואח"כ הט"ו אמה שבדרום השער הגיעו עד תחלת עובי העמוד הראשון שבדרום כל זה צריך אתה לומר לפי מה שכתב הרא"ם שמן הקלעים שבמזרח עד הקלעים שבמערב היו ק"ב אמה ורחבה נ"ב אמה אבל נ"ל שאי אפשר לומר כן שהרי לפי זה צריך אתה לומר שלא היו כל האוירים שבין העמודים שוין כי בכל צד יהיה אויר אחד של חמש אמות והשאר של ארבע אמות ומדעת רש"י ז"ל שטרח וכתב כמה פעמים חמש אמות בין עמוד לעמוד משמע שדעתו ז"ל שצריך שיהיו כל האוירים שוין דאל"כ מי דחקו לומר כמה פעמים חמש אמות בין עמוד לעמוד אם לא נעמידם במרחק שוה ועוד הכתוב מכחישו שהרי ע"כ צריך אתה לומר לפי פי' זה שבפאת מזרח יהיה בכתף אחד של המסך ד' עמודים ובכתף השני שני עמודים כמו שכתבתי והרי הפסוק אומר חמש עשרה אמה קלעים לכתף עמודיהם שלשה וגו' ולכתף השנית גם כן עמודיה שלשה והנה הרג"א בא על הרא"ם בקושיא אחרת שהיא בעיני באמת חלושה מאד למי שעיין בה כי אינה הכרחית ומתוך קושיא כתב וסיים דבריו וז"ל אבל עיקר הפי' שהעמודים של החצר בכלל מאה אמה של חצר ולא היה בחצר עם העמודים רק מאה עכ"ל אבל כשתדקדק היטב גם הוא לא דק בחשבונו דמשמע שגם הוא מניח עובי העמודים אמה בעיגול ואם כן לפי סברתו היאך היו עומדים עד שהיו משלימים את מדת האוירים בשוה חמש אמות עם עובי העמוד כמו שכתב רש"י אם לא שיאמר שהאוירים שבין העמודים שבמקצועות מצד אחד לא היו רק שלש אמות כגון שהיה מהתחלת עובי העמוד העשרים שבצד דרום עד סוף עובי העמוד הראשון שבצד מערב ה' אמות והרי היו עובי העמודים שני אמות ושלש אמות אויר וכן היה בין העמוד העשירי שבמערב עם העמוד הראשון שבצפון על דרך זה וכן נ"ל בסוף צפון עם עמוד המזרחי ובסוף מזרח עם עמוד הדרומי על דרך זה אבל גם אלה דברי רוח הן שלא להשוות מדת האוירים שבין העמודים וכבר כתב רש"י ז"ל חמש אמות בין עמוד לעמוד ומשמע בין כל עמוד לעמוד שבעמודי החצר סביב היה מדה אחת לכך נ"ל שהעמודים של החצר למטה במושבם היו עגולים בכדי גובה אמה ושם עשו יתדות להושיב בחוזק באדנים ומשם ולמעלה היו כולם כמו חצאי עיגולים כזה) והיה רחבם בצד הרחב אמה ואותם הד' שבד' מקצועות היו כמו רביע עיגול דהיינו חצי אמה מזה וחצי אמה מזה כזה) היו עמודים כמו שכתבתי למעלה בשם הרא"ם שהיו כ"א בדרום וי"א במערב וכ"א בצפון וי"א במזרח אך על האופן שכתב הרא"ם שהכ"א שבצד דרום הוא הראשון השייך לצד מערב וכן כולם והיו שם עשרים אוירים כל אויר ד' אמות וי"ט עמודים של חצי עיגולים כל אחד רוחב אמה כרוחב הקרשים אלא שהיו עיגולים מבפנים הרי צ"ע אמות ואח"כ רביע העמוד שבמקצוע דרומית מזרחית עם רביע העמוד שבמקצוע דרומית מערבית והיה כל אחד חצי אמה הרי מאה אמה וכן במערב וכן בצפון וכן במזרח והרי היה חצר מכוון במדתו מאה אמה אורך וחמשים רוחב בצד החיצון של העמודי' והעמודים היו כולם בתוך חלל החצר ואע"ג שכתב רש"י חמש אמות בין עמוד לעמוד שפירושו מתחלת עובי העמוד האחד לתחלת עובי עמוד האחר ולפי זה יהיה במקצעות ד' אמות וחצי לא חש רש"י לפירוש זה דהואיל וכל האוירים היו שוים ליכא קפידא כל כך דמ"מ נוי הוא שאינו מורגש כל כך ואל תשיבני הרי גם לדידי יקשה שלא ישוו העמודים כמו שהקשתי לדבר הרג"א במה שלא ישוו האוירים באמת זו אינה קושיא כי באופן זה יהי כל הקלעים מותאמים ומדובקים יחד בכל הד' זויות ולא יהיה שום אויר ביניהם וזהו נוי שלהם מה שאי אפשר לומר כן אם היו העמודים עגולים ויהיו ט"ו אמה קלעים שבמזרח בכתף אחד מכסים שלשה עמודים ועוד חצי אמה ר"ל אחוריהם וכן המסך מכסה ד' עמודים ועוד חצי אמה אחוריהם וכן הט"ו אמות קלעים שבכתף השני מכסים שלשה עמודים וגם העמוד שבמקצוע האורך דרום רוחב חצי אמה ואע"ג שהפסוק אומר עמודיהם שלשה אינו חושב רק הג' המזרחים וזה כבר הוא נחשב לעשרים הדרומיים וכן תאמר בכל המקצעות נ"ל אך נשאר עלינו לפרש דברי רש"י שבכאן שכתב גבי ורוחב חמשים בחמישים חצר שבמזרח היתה מרובעת חמשים על חמשים שהמשכן ארכו שלשים ורחבו עשר העמיד מזרח פתחו בשפת חמשים החיצונית של ארך החצר נמצא כלו בחמשים הפנימים וכלה ארכו לסוף שלשים נמצא עשרים אמה ריות לאחוריו בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן כו' נ"ל שמה שכתב שהעמיד מזרח פתחו בשפת חמשים החיצונים של אורך החצר ר"ל מזרח פתחו היינו מתחלת הקרשים אבל החמשה עמודים שבמזרח המשכן היו עמודים בתוך החמשים החיצוני' ואעפ"כ קרא רוחב החצר חמשים בחמשים דמשמע שהיו כולם פנויים מפני שאינו חושב העמודים לכלום כיון שגם יש אויר בין עמוד לעמוד וכמו שאינו חושב העמודים שסביב החצר לכלום אעפ"י שהיו מובלעי' בתוך חלל החצר וא"כ אין מתחלת הקרשים בחללם עד סוף החלל רק שלשים אמה והקרשים שבסוף מערב הוא חושב תוך עשרים אמה האחרונים על הקלעים וכן הדין בקרשים שבצד דרום וצפון עם העשרים אמה שבצד דרום וצפון עד הקלעים וכן משמע תחלת לשונו של רש"י שכתוב המשכן ארכו שלשים ורחבו עשר משמע שאינו חושב רק חלל המשכן ואע"פ שסיים דבריו נמצאו עשרים אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן כו' עד נמצאו לו עשרים אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר ליריעות המשכן כו' לא בשביל זה נשנת כל המדות ונסתור כל הבניין שאפשר לומר שלא דק בלשונו דאל"כ הא יסתור סוף דבריו את ראש דבריו כמו שכתבתי ועוד דרכו של רש"י הוא בכמה מקומות שאינו קורא כאן אלא לחלל העליון שהוא רוחב העשרה ואורך שלשים ולהם קרא יריעות המשכן ואם כן מה שאומר כאן אחורי המשכן וצדי המשכן ר"ל מתחלת אותם ה"ל והעשר וזה ברור נ"ל:
פסוק יח:
חסלת פרשת תרומה. בעזרת שוכן רומה.
פסוק כ:
רש"י זך בלי שמרים ר"ל שאען פירש זך דהכא צלול כזך הנאמר גבי מים כגון מים זכים שפירושו צלולים שאין דרך השמן להיותו צלול כמו מים שהרי הוא עב לכך פי' דזך דהכא ר"ל שיהיה זך בלי שמרים:
פסוק כ:
בא"ד רש"י ואינו טוחנו בריחיים כו' לשון הרג"א וא"ת והרי כבר כתיב שמן זית זך שלא יהיה בה שמרים ואם טוחנו יש בו שמרים עכ"ל ונכנס לדוחקים אבל אני אומר שאין זו קושיא כלל די"ל דאי כתב זך ולא כתיב כתית למעט טחון ה"א דטחון ג"כ כשר אחר שנשתהא ונפלו שמריו למטה שאז מה שלמעלה נקרא ג"כ זך שאין בו שמרים למעלה ואותו יהא כשר אפילו למאור לכך כתב כתית למעוטי טחון אע"פי ששהה הרבה ונעשה זך ואי כתיב כתית ולא כתיב זך ה"א אפי' כתית הרבה במכתשת עד שנעשה עכור כשר לכך כתב זך וכתית כלומר גם הכתית יהא זך שלא יוציא ממנו בכתית אלא טפה ראשונה: