פסוק ב:קרנותיו. הידועות לכל מזבח, וכן באמרו ויעיו ומזרקותיו וכו':
פסוק ה:כרכוב המזבח. הרגיל להיות בכל כלי עץ, כאמרם ז"ל אלו הם גולמי כלי עץ, כל שעתידין לשוף ולכרכב:
פסוק ח:נבוב לוחות. כמו תיבה בלי שולים ובלי מכסה:
פסוק ח:כאשר הראה אותך בהר. שימלאו חללו באדמה בשעת חנייתם, ועל האדמה אש תמיד תוקד:
פסוק ט:מאה באמה ועמודיו עשרים. כל חלל שביניהם עם עמוד שלו היה חמשה. אמנם לא היו עשרים עמודי צפון ועשרים עמודי דרום מתחילים אלה נכח אלה בקו ישר, אבל היתה התחלת הפאה האחת נמשכת מתחלת הפאה שכנגדה כמות אחד חלל, ועמודי המזרח והמערב היו מתחילים ברחוק מן הפאה הנמשכת כמות אחד חלל:
פסוק ט:וחשוקיהם. עגולים סובבים העמוד באמצעו לנוי:
פסוק יט:לכל כלי המשכן בכל עבודתו. הכלים הצריכים לעבודתו, כגון פטיש ומקבות וזולתם הצריכים בשעת הורדה והקמה:
פסוק כ:ואתה תצוה. הנה מה שאמר עד עכשיו ועשית יובן שיעשה על ידי אחר, וזה שיצוה לאומנים שיעשו. ולפיכך באלו הג' מצוות שצוה הנה אמר ואתה, להודיעו שיעשה הוא בעצמו, שיצוה לישראל על עשיית השמן, ושיקריב אליו את אהרן ובניו ושידבר אל כל חכמי לב:
פסוק כ:ויקחו אליך. כשיצטרך, וזה יהיה בכלות השמן למאור שהתנדבו עתה בנדבת המשכן, שלא יחשבו שתהיה מצות הדלקת המנורה מצות שעה בשמן ההוא שהתנדבו בלבד: