לא יסורו ממנו. לעולם כפרש"י ר' יוסי בר' חנינא רמי כתיב לא יסורו ממנו וכתו' ושמו את בדיו הא כיצד מתפרקים ואינם נשמטין כלומ' שהבדי' היו גסי' בראשיהם ודקים באמצעיהם והיה מוליכן בתוך הטבעות לכאן ולכאן אבל לא היו נשמטין לצאת מהן כך נדרש במסכ' יומא פרק בא לו וכן פרש"י בפרשת במדבר. ור"מ מקוצי פי' וז"ל ולא יסורו ממנו שיהיו הבדים דבוקים בדוחק בתוך הטבעות כדי שלא יהא משא הארון יורד על הכתף האחרון הנושא הארון בעלותו בהרה ולא על הכתף הראשון ברדת מן ההר עכ"ד:
פסוק טז:
ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך תימא שהרי משה שבר הלוחות ולא קיים מצות השם. וי"ל אולי מטעם זה אמרו חכמים שברי הלוחות מונחין בארון. עוד י"ל שלא דבר הכתוב אלא בלוחות אחרונות אבן עזרא:
פסוק יח:
ועשית שנים כרובים זהב. שני כרובים משמ' ולא ארבע היינו על הכפורת ומה שנא' גבי שלמה ויעש שני כרובים אחרי' היינו על הארון כפר"ת מאורליי"נאס:
פסוק כב:
ואת כל אשר אצוה. פרש"י הרי ו"ו זו יתרה וטפלה וכמוה הרבה במקרא. פליאה (עיין להר' מנחת שי שהרגיש בזה) גדולה נשגבה בעיני שליח צבור מטורויי"ש הר"ר מנחם ז"ל כי בספרים מדוייקים כתוב את בלא וא"ו:
פסוק כט:
ומנקיותיו פרש"י אונקלוס תרגם ומכילתיה הן סניפין כמו יתדות זהב עומדי' בארץ וגבוה למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם ומפוצלין פצולים זה למעלה מזה וראשי קנין שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין כדי שלא יכבד משא הלחם העליון על התחתון וישברו. לשון מכילתיה סובלותיו כמו נלאתי הכיל. שמעתי מקשים למה לי ששה פצולים בחמשה סגי שהרי בכל מערכה היו ו' לחמים והלחם התחתון על השלחן היה כמו שפרש"י בפרש' אמור גבי השלחן הטהור. וז"ל על טהרו של שולחן שלא יהיו הסניפין מגביהים הלחם מעל גבי השלחן עכ"ל משמע שלא היו קנים בין לחם התחתון לשלחן ואפי' אם תמצאו לומ' שהיו קנים תחת לחם התחתון לשלחן כדי שיכנס בו הרוח ולא יתעפש כדפרש"י כאן גבי הלחמים האחרו' מ"מ לא הוצרכו פצולים לסמוך אותם ראשי קנים שהרי הם סמוכין על גבי השלחן ואין לחוש עוד לשביר' לחם. לכך צ"ל שהבזך נותנין בו לבונה היה עשותי' כמין כף שיש בה ב' ידות אחת מכאן ואחת מכאן והכף באמצע והוא היה מונח על הלחם העליון וב' יתדותיו היו סמוכות אחת על הפצול העליון שבסניף השני שכנגדו כפ"ח:
פסוק לא:
תיעשה המנורה. מלא הוא לפי שהיה משה מתקשה בה כפרש"י מה שנתקשה בה היינו במדת קומתה שהרי לא נתן בה שעור כמו לשאר כלי המשכן:
פסוק לח:
ומחתותיה פרש"י הם כמין בזיכין קטנים שבהם חותה את האפר שבנר. ובסוף פרש' במדבר פרש"י שהם עשוים כמין כף קטנה ושוליה פשוטין ולא סגלגלין ואין לה' מחיצה מלפניה אלא מצדה וחותה בה דשן הנרות כשמטיבין עכ"ל: